ניבול פה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניבול פה הוא דיבור בשפה שאינה ראויה, על נושאים שעל פי כללי הנימוס הצִנעה יפה להם, ובפרט איברים מוצנעים שבגוף האדם ומעשים מוצנעים, כגון יחסי מין. שימוש בקללות נחשב אף הוא לניבול פה, אך לעתים ניבולי פה רבים מסווגים וקרויים בלשון העם כ"קללות". לעתים ביטויים שנחשבים גסים מקבלים משמעות מטאפורית או אלגורית, ויוצאים מההקשר של ניבול פה.

בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך ניתן למצוא מספר ביטויים שהם בגדר של ניבול פה. אחד הידועים שבהם הוא דבריו החריפים של שאול לבנו יהונתן ואמירתו "בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, הֲלוֹא יָדַעְתִּי, כִּי-בֹחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ, וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ" (שמואל א', כ', ל).

בשירת דבורה מסופר כי אם סיסרא מנחמת עצמה על העיכוב של סיסרא, בכך שסיסרא ואנשיו מחלקים ביניהם את נשות האויבים שמכונות בלשון גסה רחם: "הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר..." (שופטים ה', ל).

לעתים שוּנָה הביטוי כדי שלא ייחשב גס; למשל הביטוי "הנשים תשגלנה" כאשר בקרי יש לקרוא "תשכבנה", (ירמיהו י"ג, טז, זכריה י"ד, ב). שינוי הביטוי מופיע גם בפסוק "שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל-שְׁפָיִם וּרְאִי, אֵיפֹה לֹא שגלת (שֻׁכַּבְתְּ)..." (ירמיהו ג' ב).

הפירוש הנפוץ לביטוי של רחבעם בן שלמה "קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי"" (מלכים א י"ב, י) הוא "אצבעי הקטנה עבה ממתני אבי", אך יש המפרשים את המילה "קָטָנִּי" כמתייחסת לאיבר המין הגברי. רבי שמואל מלשזאנס כתב תיקון בספרו לניבול פה: "אתה חנון ה' אלוקינו ואלוקי אלוקינו החוננו מכף כל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם ויוצר נקבים נקבים חלולים חלולים. לפני כיסא כבודך חנני אלוקים כי אומלל עצמותי חטאתי וניבלתי את פי. בל יעזור בסבון השכינה, ברוך אתה ה',עוזר לכל בשר לנקות לשונו לחיקו."

יחס חז"ל לניבול פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסם השלילי של חז"ל לניבול פה מודגש בדיון במסכת שבת, שבו נאמר:

אמר רבי חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנום.

בבלי מסכת שבת, ל"ג, ע"א

וכן

אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו...

מסכת פסחים ג' ע"א

מהפסוק "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר" דרשו שיש להימנע גם מערוות דיבור, היא ניבול פה. הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" (פרק י"א) מציין זאת במפורש: "ולא יראה בך ערוות דבר - זה ניבול פה". עוד הוא מציין שאיסור ניבול פה הוא סעיף של איסור זנות. "שניבול פה הוא ערוותו של הדיבור ממש, ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר ענייני הזנות". (שם)

ניבול פה באמצעי התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות רדיו אחדות בישראל נהגו לצנזר שירים שבהם הופיעו מילים של ניבול פה - לא להשמיע כלל שירים אלה, או להשמיעם תוך מחיקת המילה הגסה. באמצעי התקשורת האמריקנית מקובל להשמיע צפצוף, במקום מילה גסה, שנאמרת על ידי מרואיין.

ניסיון לצנזר ניבול פה, גלוי או מרומז, באמצעי התקשורת האלקטרוניים, מעלה את השאלה האם גם ניבול פה ראוי להגנה בשם חופש הביטוי. במקרה שהובא לדיון בפני בג"ץ, הביע השופט מישאל חשין את דעתו בעניין זה:

דומה עליי, למשל, כי ביטויים של גסות רוח, ביטויים וולגאריים, ניבול פה, קללות ועוד כיוצא באלה דברים רעים היוצאים מפיו של אדם, לא יזכו מעשה-מוכני בהגנה שמקנה חופש הדיבור והביטוי, ושומה יהיה עלינו לשקול אם ראויים הם להגנה בהקשר שבו הם באים. כך, למשל, דין ביטויים שיבואו בתוך טקסט ספרותי או בהיותם חלק מביקורת על הרשויות, לא בהכרח יחול על אותם ביטויים אם יעמדו לעצמם, או אם יהיו, למשל, חלק מפרסומת מסחרית.

– בג"ץ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נגד רשות השידור, ניתן ב-31.1.94

אל מול גישתו המסויגת של השופט חשין, בולט וידאו קליפ שמקורו בתוכנית הריאליטי "Being Bobby Brown", ששודרה בארצות הברית בחצי השני של שנת 2005, ועסקה בחייהם של הזמר האמריקאי בובי בראון, ואשתו באותה עת, הזמרת ויטני יוסטון. באחד הוויכוחים ביניהם הגיבה יוסטון במילים "Kiss my ass" (שק לי בתחת). קטע זה בדבריה הפך לווידאו קליפ ‏‏‏[1] ששודר פעמים רבות בתוכנית הבידור "The Soup", שאף הכתירה אותו כ"קליפ השנה" לשנת 2005.

סלנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק נכבד מהדיבורים שהם בגדר ניבול פה כולל מילות סלנג וביטויי סלנג. ביטויים רבים משמשות מילים העוסקות באברים המוצנעים כדי לסמן תארים, מצבים, או דמויות, גם בהקשר לא מיני. לדוגמה: "יש לו ביצים", "קפוץ לי", "מעניין את התחת שלי", "שק לי בתחת", "שמוק", "זין" וכדומה. לעתים שאלת היותו של ביטוי ניבול פה נבחנת על-פי הקשרו. המילה "כוסית" תיחשב בהקשרים מסוימים לניבול פה, אך בהקשרים אחרים, ובפרט בפיהם של צעירים, היא משמשת כדרך מחמיאה לתיאור אישה יפה, ללא כל כוונה של ניבול פה.

הקשר תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניבול פה הוא בעל הקשר תרבותי וחברתי מובהק. ביטויים שנחשבים בחברה מסוימות כשגרתיים עלולים להחשב כניבול פה בחברה אחרת. לדוגמה חלק מהביטויים שיחשבו בחברה הדתית או החרדית לניבול פה, יחשבו בחברה חילונית לביטויים סתמיים. ביטויים שנחשבים לחלק מההווי הצבאי בצה"ל, עלולים להחשב כניבול פה בחברה האזרחית.

ניבולי הפה בשפות שונות, קשורות קשר הדוק לתרבות של דוברי השפה. ביידיש, למשל, ניתן להבחין כי ניבולי הפה הם ביטויים ציוריים ושנונים מאוד, עם הרבה מאוד הומור. להלן מספר דוגמאות:

  • "גיי קאקן אופן ים" - לך תחרבן בים
  • "קוש מיר ווי די ײִדן האָבן גערוט" - שק לי במקום בו חנו היהודים - רמז דק לפסוק "וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת" (ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק כ"ו).
  • "זאָלן דיר וואקסן בוריקעס פון פופיק און זאָלסט פישן מיט בארשט" - שיצמח לך סלק מהפופיק ושתשתין בורשט.

במזרח אירופה ובמיוחד ברוסיה ניבולי הפה חריפים מאד, ובעלי הקשר חזק לאיברי המין. דוגמה עדינה היא: "שרפתי לאבא שלך את הביצה".

בערבית ניתן לראות ביטויים חריפים הקשורים לאיברי המין, כגון "כוס אמק" (כוס = פות, אמק = אמא שלך), אך גם ביטויים משעשעים בחרוזים (טאוויל והביל - גבוה וטיפש).

המניעים מאחרי ניבול פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המניעים החזקים העומדים מאחרי ניבול פה הוא רצון להשפיל ולזלזל במושא ניבול הפה. דבר זה רווח במיוחד כאשר ישנם יחסי מרות כמו למשל בתחומי הצבא, שם ישנה "התמחות מיוחדת" במילים בוטות וגסות, ומפקדים (במיוחד בדרגים הנמוכים) משתמשים כדבר שבשגרה בניבול פה כדי לגעור בפיקודים על רשלנות וזלזול, כמו בביטויים "נמושות" "קוקסינלים" "מה שעשיתם היה זריקת זין", או "נרדמתם בהרצאה כמו נבלות סרוחות, לופתי עכוז שכמותכם". האפקט הפסיכולוגי של הטחת מילים בוטות וגסות, מסייע למפקד להטיל את מרותו על החיילים. בדומה השימוש בניבול פה יכול להיות בין יריבים, שאין ביניהם יחסי מרות, ונועד במטרה להעצים איום כלפי הזולת ולסמן לו שהמאיים הנעזר בניבול פה, הוא מסוכן ואין להקל ראש באיומיו. לעתים השימוש בניבול פה נעשה במטרה לבטא ולהחצין כעס, או להפגין סלידה נפשית ומאיסה מאדם, תנועה או תופעה.

מניע אחר, הוא רצון לפרוק משמעת ועול חברתי וסדר תרבותי מעיק. דבר שרווח במיוחד אצל ילדים קטנים וצעירים מתבגרים. האדם זורק לחלל האוויר "מילים אסורות", ובכך הוא מפגין את עצמאותו והחופש שלו, ומראה שהוא לא הולך ככבשה בעדר, בכך שהוא "שם פס" על כללי הנימוס הרווחים. אחד הביטויים הגסים הרווחים בהקשר זה בעברית הוא "על הזין שלי" שמשמעותו שהאדם מתייחס באדישות לסדר חברי או לחוק מחייב, או איזו חובה שמנסים להטיל עליו. סיבה דומה יכולה להיות רצון להפגין "קוליות" וכושר מנהיגות. האדם נוטל לעצמו חירות לומר דברים שנחשבים נועזים, ומסמן לאחרים שהוא מנהיג חסר פחד, שמוכן להתעמת עם גורמים מסכנים, ולכן כדאי ללכת אחריו.

מניע נוסף לניבול פה, יכול להיות ניסיון לסימון שלאדם קיימת מוכנות מינית לקראת הזולת, והוא רומז על כך ומעורר את תשומת לבו של הזולת, באמצעות אמירה חורגת ומרמזת שלא מקובל לומר אותה בפגישת נימוסין שגרתית. כך למשל צעירה שחושקת בגבר, עשויה לשאול אותו אם היא כוסית בעיניו, ולבדוק האם היא נחשבת בעיניו למושא מיני. בזמן קיום יחסי מין יש המשתמשים באמירות של ניבול פה, אבל במצב כזה מטרתן של אמירות אלו בדרך כלל הוא, לעורר ולחזק את החשק המיני.

ניבול פה כחריגה מכללי הנימוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקי דין נכתבים בדרך כלל תוך הקפדה על לשון נקייה, אך לעתים השופט חורג מכך. בפסק דין שבו קבע השופט כי כלל לא היה מקום להגשת כתב אישום, הוסיף ואמר כי מדובר בבלון: "שכל מה שיש בו באותו בלון, זה מעט אוויר חם ותו לא. אוויר זה שמילא את הבלון והגביהו אל על לשמחת הצופים ולהשתאותם, השתחרר בסופו של דבר ויצא בנפיחה יגעה, שלא זו בלבד שלא נשמעה כלל לאוזניהם הכרויות של הצופים, אלא שלא הניבה אפילו במעט ריח רע לרפואה". בערעור על פסק דין זה‏‏‏[2] שללה השופטת דבורה ברלינר את השימוש באמירה זו, וציינה "זוהי אמירה בוטה וקשה במיוחד". שותפתה לפסק הדין, השופטת י' שטופמן, עסקה אך ורק באמירה זו וציינה "אכן, אין הצדקה לכך שעולם הדימויים העשיר של בית משפט קמא יעסיק את ערכאת הערעור, שהרי, איש איש וסגנונו, איש איש ודימויו. יחד עם זאת, לא אוכל להימנע מלהעיר כי זכאים המתדיינים כולם, תובעים ונאשמים כאחד, גם אלה שטענותיהם נדחות על ידי בית משפט, כי בית המשפט ינהג בהם בכבוד ובנימוס, ומוטב היה לו לבית משפט קמא להימנע מאותה הערה בוטה ומיותרת לחלוטין".

ב-8 ביולי 2008 עוררה שרת החינוך, יולי תמיר, סערה כאשר במהלך ישיבה של ועדת החינוך של הכנסת אמרה שהיא "מנקה את הזבל והחרא" של קודמיה. כעבור שעות אחדות התנצלה תמיר על שהשתמשה ב"ביטוי לא פרלמנטרי"‏‏‏[3].

דבריו של יצחק לאור, במדור "תרבות וספרות" של "הארץ", שבהם כינה את גרשם שלום "שמוק אקדמי"‏[4], ספגו גל רחב של ביקורת, שהופנתה כלפי לאור וכלפי עורך המדור, בני ציפר. עם זאת, כאשר במועד מוקדם יותר השתמש לאור באותו עיתון במילה "שמוק" לתיאור הפילוסוף הנאצי מרטין היידגר‏‏‏[5], איש לא מחה על כך. אלי אשד העיר על כך: "כאן כנראה הייתה הסכמה כללית של הקוראים עם לאור בעניין היותו של הנאצי היידגר 'שמוק'."‏‏‏[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Whitney Houston's "KISS MY ASS!"
  2. ^ ‏עפ 70643/01 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני, ניתן ב-25.10.01‏
  3. ^ ‏מורן זליקוביץ', תמיר: מצטערת שהשתמשתי בביטוי לא פרלמנטרי, באתר ynet‏, 8.7.08‏
  4. ^ יצחק לאורמשני עברי הים, באתר הארץ, 20.10.2008‏
  5. ^ יצחק לאורשם אירופה, כאן עוד (כבר) לא, באתר הארץ
  6. ^ ‏אלי אשד, שני גאונים בעולם מחשיך: על ההתכתבות בין גרשום שלום וולטר בנימין, באתר "רשימות"‏