בלעם בן בעור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלאך, בלעם ואתונו. (צויר בידי גוסטב ז'אגר, 1836)

בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הוא דמות מקראית. מתואר כקוסם (אך לא כמכשף) שניסה לקלל את עם ישראל בהיותם במדבר טרם כניסתם לארץ. הסיפור המקראי מופיע בספר במדבר. בשנת 1967 התגלתה "כתובת בלעם", כתובת ארכאולוגית המתארת חזיון של דמות אף היא בשם "בלעם בן בעור" ולפיכך יש הקושרים בין השניים, כשיש המשערים שהסיפור המקראי בא להתפלמס עם הסיפור המשתקף מהכתובת.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלעם והמלאך. תחריט עץ מכרוניקת נירנברג (1493)

על פי המסופר בפרשת בלק שבספר במדבר, בלק בן ציפור מלך מואב התיירא מעם ישראל העולה מארץ מצרים, ולכן שלח את זקני מואב ומדין אל בלעם בעירו פתור אשר בארם נהריים על נהר פרת, (במדבר כ"ב ה'), שישכרו אותו לקללו. בהתחלה נאמר לו על ידי האלוהים שנגלה אליו בחלום, שהוא לא יוכל לקלל את עם ישראל "כי ברוך הוא", ובהמשך, בהסכמת אלוהים מתאפשר לו ללכת, ובתנאי שאת אשר ישים אלוהים בפיו אותו ידבר. בלעם ובלק נפגשים בגבול מואב ליד נחל ארנון.

לפי רש"י, לבלעם הייתה הצלחה קודמת. כאשר הכתוב מספר: "על כן יאמרו המשלים, באו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון" (במדבר כ"א,כ"ח) אומר רש"י : "באו חשבון" - שלא היה יכול סיחון לכבשה (את מואב) והלך ושכר את בלעם לקללו וזה שאמר לו בלק: כי ידעתי את אשר תברך מבורך (כ"ב,ו').

בדרכו אל בלק, מתייצב מלאך בדרך לעומת בלעם מספר פעמים עד שגורם לרביצת האתון עליה רכב. בלעם מכה את האתון, וזו פותחת את פיה בדרך פלא ומתווכחת עמו. המלאך חוזר ומתרה בבלעם לומר אך ורק את דברי האלהים.

לאחר המפגש לוקח בלק את בלעם לבמות בעל, שהוא הר גבוה, שממנו אפשר לראות את מחנה ישראל. ולאחר שבנה שבעה מזבחות והקריב בכל מזבח פר ואיל, הוא מנסה לקללם אבל לא מצליח (שם, פרק כ"ג פסוקים א'-י"ב). בפעם השנייה הוא חוזר על התהליך מפסגת שדה צופים וגם משם אינו מצליח. בפעם השלישית הוא הולך למקום הקרוי ראש הפעור הנשקף אל פני הישימון, חוזר על התהליך ושוב מברך את ישראל במקום לקללם (שם, פרק כ"ד, פסוקים א'-כ"ה). בפעם הזאת, בלק לא מתאפק, סופק את כפיו, כועס עליו ומגרשו מעליו "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ, אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד:"

לאחר שסיים את נבואותיו ולא הצליח במשימתו, הוא חוזר לעירו בבושת פנים, אבל לא לפני שהוא נותן עצה להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב ומדין, שישדלו את ישראל לעבוד את בעל פעור, האל האזורי של המקום שבו הם נמצאים, כפי שכתוב: " "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּ-ה', עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה':" " (ספר במדבר פרק ל"א ט"ז). ואכן עצתו זו מצליחה הרבה יותר מקללותיו, וישראל נוהים אחרי בנות מואב ואחר עבודת בעל פעור, ונענשים בעונש כבד. "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל...וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף: " (במדבר פרק כה א'-ג', ט')

בגלל שכירת בלעם לקלל את ישראל, המקרא מכריז איבה מוחלטת על מואב. עוד מתואר שם שקללתו המאגית עזת העוצמה של בלעם הייתה עלולה להצליח, ולעשות שמות בישראל, אילולי חסד אלוהי מיוחד, שה' עושה עם ישראל. " "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ, וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:" " ( ספר דברים פרק כג ד'-ו') התערבות אלוהית זו שנעשית לפנים משורת הדין, מוזכרת בעוד כמה מקומות בתנ"ך, ביהושע, (ספר יהושע פרק כ"ד י') במיכה, (ספר מיכה פרק ו' ה') ובספר נחמיה (פרק י"ג ב'). סופו של בלעם היה שישראל הרגו אותו במלחמת מדין כמתואר בספר במדבר (פרק ל"א ח'), וכמתואר בספר יהושע: "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:" (יהושע יג כב)

בלעם מתאר את עצמו באופן הבא:

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם

במדבר פרק כ"ד (ט"ו-ט"ז.

בעקבות הטקסט המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא בלעם מרבה להעיד על עצמו פעם אחר פעם, שהוא נשמע באופן מוחלט לאלוהים. הוא אף מתרברב בקשר המיוחד הזה. התיאור הזה שחוזר שוב ושוב, בא לבנות את דמותו כאדם שמציית באופן מוחלט ואף שרירותי, ועם זאת להדגיש שאין לו חיבור אינטימי וקדוש עם אלוהים. הוא מסוגל בשביל בצע כסף וכבוד לבוא מרחוק בטורח רב ולהתערב בסכסוך לא לו, בהפעלת כוחות רעים של קללה.

התיאור שלו מתעמת עם אתונו, מנסה לשים אותו ללעג, ולהציג אותו באופן מגוחך את מי שמתיימר לדעת דעת עליון ואיננו יודע את דעת אתונו, ואולי אף לדמות אותו לאותה אתון, שאלוהים עושה נס ומאפשר לה לדבר לצורך מטרה מסוימת, ובאותו אופן אלוהים עושה בו שימוש על מנת להאדיר את שם ישראל. הוא מנסה שלוש פעמים לקלל ובכל פעם הוא נכשל. הניסיונות המרובים בצירוף הקרבת קורבנות רבים, נותנים תחושה שהוא מאמין שבאפשרותו לשנות את רצון האלוהים באמצעות מאגיה. בסופו של דבר אליבא המקרא, לא נביא מישראל יכול לתאר את מעלתם וסגולתם, אלא דווקא מישהו שבא מבחוץ אף שכוונתו הייתה כוונת זדון.

בלעם בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חז"ל, הוא מנוי בין שבעה נביאי אומות העולם.‏[1]ומדרגת נבואתו הייתה קרובה למדרגת נבואתו של משה רבנו על סמך פרשנות הפסוק "לא קם נביא עוד בישראל כמשה' - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם ומאן הוא? בלעם"‏[2] יש מדרשים הטוענים אף שהיה גדול בכמה דברים ממשה רבינו. (תדבא"ר כ"ח, במדבר רבה י"ד כ'). בתלמוד הוא מתואר כמי שיכול לכוון לשבריר השנייה שבו הקב"ה כועס. (בבלי, ברכות ז א) ובמסכת אבות מציינים אותו כאנטיתיזה לאברהם אבינו. בעל אופי רע: קנאי, יהיר וחומרני. (מסכת אבות פרק ה' משנה י"ט). לעומת הגישה הדיכוטומית במדרשים לגבי גדלותו של בלעם, בספר הזוהר היחס אליו בעיקר שלילי. כך הוא מתואר כשרף עצים המתערב באפרסמון בעת חטיבתם, וכמי שמשתמש בכתרים תחתונים לא קדושים לעומת משה שמשתמש בכתר של המלך העליון. (זוהר שמות, פרשת בלק) עוד הוא מתואר כמי שכוחו גדול בעיקר בכישוף בשל היותו בעל מום ושתום עין. (זח"ב רלז, א)

ישנם הטוענים אודות הקבלה הקיימת בעולמם של חז"ל בין בלעם לישו. טענה זו נשענת על אסוציאציה בין שתי הדמויות בנקודות רבות בש"ס. במסכת סנהדרין, קו עב משיב ר' חנינא על שאלה בדבר גילו של בלעם במותו, כאשר תשובתו תואמת לגילו של ישו, בהתאם פרשנותו של הרב ד"ר אברהם גייגר למסכת טוענת כי בהתייחסו ל"פנחס ליסטאה" (השודד) הכוונה היא לפונטיוס פילטוס, ובאומרו "פנקסיה דבלעם" (ספרו של בלעם) הכוונה היא לאוונגליון - ספרי הבשורות המהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה.‏[3]

בגמרא מסכת סוטה דף י"א נאמר בהקשר לפיסקה א,י "הבה נתחכמה לו" - מספר שמות א' י' : "שלושה היו באותה עצה – בלעם, יתרו ואיוב. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק התיסר, יתרו שברח בניו מיושבי לשכת הגזית" – פרשן המקרא חזקוני סבור כי מדובר בבלעם – סבו של בלעם שקלל.

אור החיים[4] כותב בשם המקובלים: ..כי נפשו של בלעם באה (התגלגלה) בחמורו של רבי פנחס בן יאיר וזה יורה שנתקן באחריתו.

בלעם וחזונו על משיח השקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות המדרשית מתואר בלעם כחוזה את הופעתו של אדם שייחס את עצמו לאל, והוא מתנבא על אובדנו.‏[5]

Cquote2.svg

ר' אלעזר הקפר אומר: נתן האלהים כח בקולו (של בלעם) והיה הולך מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה וראה את האומות שמשתחוין לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד, שמבקש לעשות עצמו אלוה להטעות כל העולם כולו, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש, שנאמר 'לא איש אל ויכזב'. ואם יאמר שהוא אל הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן אלהים ואינו אלא בן אדם, שנאמר 'ובן אדם ויתנחם'. שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים, ההוא אמר ולא יעשה. ראה מה כתוב 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משֻׂמו אל' (במדבר כד כג), אמר בלעם אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה.

Cquote3.svg
ילקוט שמעוני על ספר במדבר פרק כ"ג, רמז תשס"ה (מהדורת י' שילוני, עמ' 485).

ספרו של בלעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת סנהדרין מצוטט מין אחד שסיפר לרב חנינא "לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם (אני עצמי ראיתי את ספרו של בלעם) והוה כתיב ביה (והיה כתוב בו) בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (בן שלושים ושלוש שנה שנים היה בלעם החיגר כאשר הרג אותו פנחס השודד)" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין קו ב).

בפסקה תלמודית אחרת נאמר: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" (מסכת בבא בתרא, יד ב). זאב ח. ארליך (ז'אבו) מעלה את ההשערה כי ייתכן ואין הכוונה לפרשה המקראית המובאת בספר במדבר, אלא המקור התלמודי רומז על ספר על בלעם שייתכן והיה קיים בעבר, כמו ספר הישר וספרים נוספים המוזכרים במקרא כספרים שעליהם התבסס הכותב המקראי‏‏‏[6].

בלעם בארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתובת בלעם

עדות חוץ מקראית על בלעם בן בעור התגלתה בירדן, בחירבת דיר עלא ב-1968. דיר עלא מזוהה עם סוכות המקראית, והכתובת נמצאה באתר מקדשי מהמאה השמינית לפני הספירה. כתובת בלעם, שנכתבה על גבי טיח בדיו אדום ושחור, פותחת במילים: "בלעם ברבער" (=בן בעור) "אש חזה אלהן" (=איש חוזה אלוהים).

בכתובת מתואר בלעם כנביא אפוקליפטי החוזה את אחרית הימים, ומזהיר מפני הרעה המתקרבת, דבר המתקשר לנבואותיו במקרא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי" בבלי מסכת בבא בתרא טו ב
  2. ^ ספרי דברים, צוטט מתוך ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר, עמ' 65
  3. ^ ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר, עמ' 64 -65
  4. ^ פרשת בלק כג י
  5. ^ ראו גם בלעם וישו - הקִרבה בין שתי הדמויות בטיפולוגיה מדרשית, מאת ד"ר דן יפה, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן.
  6. ^ זאב ח. ארליך (ז'אבו), כתובת "בלעם בר בעור מדיר-עלא", מקור ראשון, 29 ביוני 2007.