קרלו אירלודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרלו אירלודי

קרלו אֵירלודי (איטלקית: Carlo Airoldi;‏ 21 בספטמבר 18691929) היה רץ מרתון איטלקי שהתפרסם בכך שאת כל הדרך לאולימפיאדת אתונה (1896) עשה רגלית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירלודי נולד באוריג'ו (Origgio), עיירה בנפת וַרֶזֶה אשר במחוז לומברדיה כבן למשפחת איכרים. הוא החל להשתתף בתחרויות ספורט באזור וארזה (האירוע הראשון המתועד היה בגורלה (Gorla)) ואחר־כך בתחרויות לאומיות ובינלאומיות שבו ניצח את יריבו הגדול ביותר בתקופה זו לואי אורטג (Louis Ortègue) ממרסיי. ב-1892 הוא זכה במירוץ לקו (Lecco)-מילאנו ואחריו ניצחון במרוץ מילאנו-טורינו. הוא התפרסם במהירות והיה אחד מן הרצים למרחקים ארוכים המובילים בתקופתו. הצלחתו הגדולה ביותר הייתה הניצחון במירוץ מילאנו-ברצלונה (ספטמבר 1895), תחרות בת 12 קטעים שאורכם הכולל 1050 קילומטרים. תמורת הניצחון זכה אירולדי ב-2,000 פזטות.

האולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירולדי שאף להתחרות באולימפיאדת אתונה (1896) וסיכוייו לזכות בה היו טובים. עם זאת, על מנת להגיע לבירת יוון הוא היה זקוק לכסף. הוא פנה לעורך של כתב-עת ידוע בתקופה זו "לה ביצ'יקלטה" (La Bicicletta) והציע כי הוצאות הנסיעה שלו לאתונה יהיו זולות במיוחד. הוא ילך ברגל דרך אוסטריה, האימפריה העות'מאנית ויוון – מסע הרפתקאות שיאלץ אותו לכסות לפחות 70 קילומטרים בכל יום על מנת להגיע במועד לתחרות שלו באתונה. תפקיד העיתון היה לתעד את המסע ולספק לו את המידע הנדרש.

הביטאון הסכים להצעה ומסעו החל. הקטע ממילאנו לספליט, כשבדרך הוא עבר דרך טריאסטה ופיומה עבר ללא בעיות. אירולדי תכנן לעבור לאורך החוף של קרואטיה ואז דרך העיירה קוטור שבמונטנגרו וקורפו. לרוע המזל, בטרם הגיע לדוברובניק הוא נפל ונפצע בידו ונאלץ לשהות יומיים באוהל. לאחר שהתרו בו לבל ייחצה את אלבניה ברגל הוא עלה על סיפונה של ספינה אוסטרית שהובילה אותו לפטראס שביוון. משום הוא המשיך ברגל לאורך מסילת הרכבת שכן לא היו אז כבישים.

ביום ה-28 למסע התייצב אירולדי בארמון המלכותי באתונה על מנת להירשם למירוץ המרתון. לרוע מזלו הוא נחקר על ידי יושב ראש הוועדה האולימפית ונפסל בטענה כי בעצם קבלת הכסף תמורת הזכייה במירוץ מילאנו –ברצלונה הפך אירולדי לאתלט מקצועי ולכן פסול לתחרות חובבים. בניסיון למנוע את רוע הגזירה נשלחו מברקים לאיטליה, אך דבר לא הועיל ואירולדי לא הורשה להשתתף בתחרות המרתון. באיטליה הייתה תחושה קשה שלאמיתו של דבר המארגנים לא אפשרו למתחרה חזק להשתתף במירוץ שהיוונים רצו לזכות בו. אירולדי לא הסכין עם ההחלטה והציב לספירידון לואיס, הרץ היווני שזכה במרתון באולימפיאדה, אתגר, שמעולם לא הוגשם, להתחרות מולו.

אחרי האולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחזר לביתו ניסה אירלודי פעמים רבות לשבור את השיא של ספירידון לואיס בלא הצלחה. הוא המשיך להתחרות, בעיקר בלומברדיה ובשווייץ, שם נישא ועבד בערים ברן ולוצרן. לבסוף הוא עקר לאמריקה הדרומית לנסות את מזלו שם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]