מונטנגרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת מונטנגרו
Flag of Montenegro.svg Coat of arms of Montenegro.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: Oj, svijetla majska zoro
מיקום מונטנגרו
יבשת אירופה
שפה רשמית מונטנגרית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
פודגוריצה
42°28′12″N 19°16′48″E
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
פיליפ וויאנוביץ'
מילו ג'וקאנוביץ'
הקמה
- הפירוד
- הוכרזה
- הוכרה
פירוד מסרביה
21 במאי 2006
3 ביוני 2006
8 ביוני 2006
שטח[1]
- דירוג עולמי
13,812 קמ"ר 
162 בעולם
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
650,036 נפש 
166 בעולם
47.06 נפש לקמ"ר
160 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
7,429 מיליון $ 
158 בעולם
11,429 $
109 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.791 
52 בעולם
מטבע אירו ‏ (EUR)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .me
קידומת בינלאומית 382+
חומת העיר העתיקה של קוטור

רפובליקת מונטנגרו (מונטנגרית: Црна Гора או Crna Gora, מבוטא "צְרְנַא גוֹרַא", , כלומר "ההר השחור") היא מדינה קטנה והררית, השוכנת בדרום אירופה, בחלקו המערבי של הבלקן. המדינה גובלת בקרואטיה במערב, בבוסניה והרצגובינה בצפון-מערב, בסרביה בצפון-מזרח, בקוסובו במזרח, באלבניה בדרום ובים האדריאטי בדרום-מערב. בעברה, השתייכה מונטנגרו ליוגוסלביה, ולאחר שזו התפרקה, הקימה, יחד עם סרביה, את האיחוד "סרביה ומונטנגרו". בשנת 2006 פרשה מונטנגרו מהאיחוד והכריזה על עצמאותה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המדינה בשפת המקום הוא Crna Gora (מבוטא "צְרְנַא גוֹרַא") ופירושו "הר שחור". השם מתייחס ליער השחור שכיסה בעבר את מדרונותיהם של האלפים הדינריים החוצים את מונטנגרו,כיום נשאר חלק קטן יחסית. סוחרים איטלקים-ונציאניים כינו את המדינה באיטלקית Montenegro, ומאיטלקית השם הזה התפשט לשפות רבות, כולל עברית. במספר שפות השם מתורגם מילולית כ"הר שחור", למשל Черногория (צֶ'רְנוֹ(נַ)גוֹרִיַה) ברוסית, أَلْجَبْل أَلْأَسْوَد (אַל-גַ'בְּל אַל-אַסְוַד) בערבית, Karadağ בטורקית, Mali i Zi באלבנית, Μαυροβούνιο (מַבְרוֹבוּנִיוֹ) ביוונית ו-黑山‏ (heishan) בסינית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה שטח מונטנגרו היה בשליטת האימפריה הרומית ולאחר מכן בשליטת האימפריה הביזנטית. במאה העשירית התגבש במקום שלטון עצמי של העמים השונים שיישבו את האזור - סלאבים, אילירים, רומאים וטורקים אבארים תחת השם דוקליה (Duklja בסרבית מודרנית, Doclea בלטינית).

החל מהמאה ה-13 האזור קיבל את השם נסיכות זטה. השליטים הצליחו לשמור על עצמאות האזור מפני פלישות של צבא האימפריה העות'מאנית וכן מפני השתלטות של סרביה השכנה. במאה ה-15 הכנסייה האורתודוקסית המקומית הפכה לגורם משמעותי בשלטון ועד אמצע המאה ה-19 במונטנגרו היה שלטון בעל אופי תאוקרטי. בשנת 1851 השליט הדתי דנילו השני עזב את תפקידו ככומר, התחתן והכריז על עצמו כנסיך ובכך הסתיימה התקופה התאוקרטית של מונטנגרו.

בשנת 1878, בעקבות קונגרס ברלין אושררה העצמאות של מונטנגרו. ב-1912 מונטנגרו יצאה במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית וכבשה שטחים נרחבים באזור מקדוניה ואלבניה, אך במלחמת העולם הראשונה שהחלה ב-1914 נכבשה בידי אוסטרו-הונגריה ולאחר המלחמה הצטרפה לסרביה ולימים הפכה לחלק מיוגוסלביה.

עם כיבושה של ממלכת יוגוסלביה בזמן מלחמת העולם השנייה, נפלה מונטנגרו לידי שליטה של איטליה הפאשיסטית. בתמיכת איטליה, ב-12 ביולי 1941 הוכרזה מדינה עצמאית על ידי סקולה דרלייביץ'. באזור התחוללה מלחמת אזרחים ורוב אוכלוסיית מונטנגרו תמכה בפרטיזנים שהתנגדו לכיבוש האיטלקי.

במונטנגרו מיעוט אתני נפרד, אך שפה, דת והיסטוריה משותפות עם סרביה. האיחוד בין הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה התקיים לאורך מרבית ההיסטוריה של המאה ה-20 ואולם הוא סבל מבעיות אתניות ככל שהמיעוטים השונים דרשו יצוג וכוח. בשנת 1992 פרשו ארבע מתוך שש הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה, ורק סרביה ומונטנגרו המשיכו לקיים תחת מבנה של רפובליקה פדרלית.,במשאל עם שנערך באותה שנה הצביעו רוב המונטנגרים בעד המשך קיומה של יוגוסלביה כפדרציה. ב-2003 יוגוסלביה פורקה רשמית והוקם איחוד רופף בשם סרביה ומונטנגרו לתקופת המעבר עד ששתי הרפובליקות האחרונות של יוגוסלביה יחליטו האם להישאר במבנה של האיחוד או להיפרד.

ב-21 במאי 2006 נערך משאל עם שני בנוגע להחלטה האם להתנתק מסרביה ולהכריז על עצמאות. במשאל העם הושג רוב של כ-55.4% בעד ההפרדות, ובכך נסללה הדרך להתפרקות הסופית של שש הרפובליקות שהיוו בעבר את יוגוסלביה.

ב- 3 ביוני 2006 הכריזה מונטנגרו על עצמאותה ועל היפרדותה מסרביה, שקיבלה את תוצאות משאל העם ולא התנגדה למהלך. ב-28 ביוני 2006 התקבלה כחברה ה-192 של ארגון האומות המאוחדות. אז גם הוקם צבא מונטנגרו.

פוליטיקה ומשטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקת מונטנגרו נקבעה ב-2007. המשטר במדינה הוא רפובליקה פרלמנטרית. ראש המדינה הוא נשיא, הנבחר לתקופת כהונה של חמש שנים בבחירות כלליות. בראש הרשות המבצעת עומד ראש ממשלה, הזקוק לאמון הפרלמנט כדי למלא את תפקידו, ונבחר לתקופה של ארבע שנים.

הרשות המחוקקת כוללת פרלמנט (Skupština) בן בית אחד, שחבריו נבחרים לתקופה של ארבע שנים בבחירות כלליות, בשיטה יחסית-ארצית (כלומר, המדינה כולה מהווה מחוז בחירה יחיד, בדומה לשיטה הנהוגה בישראל). מספר חברי הפרלמנט נקבע לפי מספר הבוחרים, ביחס של אחד ל-6,000. הפרלמנט הנוכחי, שנבחר בינואר 2009, מונה 81 חברים.

המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. למעלה מעשר מפלגות זוכות לייצוג בפרלמנט, ומכיוון שאף מפלגה אינה מחזיקה ברוב מוחלט, נדרשת הרכבת קואליציה כדי להשיג את תמיכת הפרלמנט בממשלה. מפלגת השלטון המרכזית היא "המפלגה הדמוקרטית של הסוציאליסטים במונטנגרו" (Demokratska Partija Socijalista Crne Gore), שירשה, מבחינה ארגונית, את הסניף המונטנגרי של ליגת הקומוניסטים היוגוסלבית, מפלגת השלטון ביוגוסלביה מ-1945 ועד פירוקה.

שאלת היחסים עם אירופה מחד גיסא, ועם סרביה מאידך גיסא, היא אחת המרכזיות בפוליטיקה המונטנגרית. הקואליציה הנוכחית, שבראשה עומד ראש הממשלה מילו ג'וקאנוביץ', דוגלת בחיזוק הקשר עם האיחוד האירופי ובהצטרפות עתידית עליו. רוב המפלגות המרכזיות, הן בקואליציה והן באופוזיציה, מגדירות עצמן כמפלגות סוציאל-דמוקרטיות.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת מונטנגרו היא כלכלה מבוססת שירותים, הנמצאת במעבר מכלכלה מתוכננת שבה חולשת הממשלה על הפעילות הכלכלית, לכלכלת שוק.

לאחר שסבלה בשנות התשעים מן ההשלכות הכלכליות של פירוק יוגוסלביה, חוותה מונטנגרו צמיחה כלכלית מהירה בשנות עצמאותה הראשונות, ונהנתה מהשקעות זרות בהיקף נרחב יחסית לגודלה. התל"ג עלה מ-8400 דולר לאדם ב-2006 לכ-10,010 ב-2008[5]. המשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב-2008 עלול להעיב על המשכה של צמיחה מהירה זו, התלויה בהשקעות זרות.

המדיניות הכלכלית חותרת לצמצום התלות במשק הסרבי ולהידוק הקשרים עם מדינות אירופה, מתוך שאיפה להצטרף בעתיד לאיחוד האירופי.

ענפי השירותים מעסיקים 68% מן העובדים (2008)‏‏[5]. ענף התיירות בפרט מהווה מקור הכנסה חשוב. בתעשייה מועסקים כ-30% מן העובדים; הענפים העיקריים הם עיבוד פלדה ואלומיניום. החקלאות, שעליה התבססה כלכלת מונטנגרו עד אמצע המאה ה-20, איבדה מחשיבותה. ענפי החקלאות העיקריים הם דגנים, טבק, תפוחי אדמה, פרי הדר, כרמים, זיתים וגידול צאן.

שיעור האבטלה עמד ב-2007 על 14.7%. קיימים פערים משמעותיים ברמת הפיתוח בין אזורים שונים במדינה.

למונטנגרו אין מטבע משלה. האירו מהווה הילך חוקי במדינה, אף שהמדינה אינה חלק מגוש האירו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטנגרו ידועה בעיקר בנופיה ההרריים, מאחר שרוב שטחה מכוסה בהרים החל בהרים לאורך הגבולות עם אלבניה וקוסובו, דרך הרי קרסט של החלק המערבי של חבל הבלקן אשר גובהם נע בין 1,000 מטר עד 2,000 מטר מעל פני הים. האזור הנמוך ביותר נמצא בעמק נהר זטה אשר מגיע ל-500 מטר מעל פני הים, והאזור הגבוה ביותר הוא פסגת בובוטוב של הרי דורמיטור המגיעה ל-2,522 מטר מעל פני הים. הרי מונטנגרו היו ההרים המושלגים ביותר מבין הרי הבלקן לאורך תקופת הקרח האחרונה.

למדינה רצועת חוף צרה באזור המערבי של המדינה לאורך הים האדריאטי ואורכו הכולל קו החוף הוא 283 ק"מ אשר נמתח מאלבניה בדרום ועד בוסניה והרצגובינה שבצפון. בצפון רצועת החוף נמצא מפרץ קוטור שהוא הפיורד הגדול ביותר בדרום אירופה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב אתני במחוזות מונטנגרו על-פי מפקד האוכלוסין של 2003. אדום - מונטנגרים, תכלת - סרבים, ירוק כהה - בוסנים, אפור - אלבנים

במפקד אוכלוסין ב-2003 נמנו במדינה 620,145 תושבים. ע"פ הערכת ספר העובדות העולמי מ-2009 מונה האוכלוסייה כ-672,180 איש.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה אתנית, רוב התושבים מגדירים עצמם מונטנגרים (43% במפקד של 2003) או סרבים (32%). שתי הקבוצות משתייכות למשפחת העמים הסלאביים הדרומיים, וקרובות מאד זו לזו מבחינה לשונית, תרבותית והיסטורית.

כ-8% מהתושבים במפקד של 2003 הגדירו עצמם כבוסנים, ועוד כ-4% כ"מוסלמים אתניים" (הגדרה שהייתה קיימת בתקופת קיומה של יוגוסלביה, והתייחסה לרוב למוסלמים ממוצא סלאבי). מיעוטים נוספים הם האלבנים (כ-5%, בעיקר בדרום-מזרח המדינה), הקרואטים (כאחוז אחד) והצוענים.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשלושה רבעים מן התושבים הם נוצרים אורתודקסים. רובם הגדול משתייך לכנסייה הסרבית, פרט לכמה רבבות המשתייכים לכנסייה מונטנגרית נפרדת. כ-4 אחוזים מן התושבים הם נוצרים קתולים.

המיעוט הדתי הגדול ביותר הוא המוסלמים הסונים, המונים כ-18 אחוזים מן האוכלוסייה. מבחינה אתנית, רוב המוסלמים הם סלאבים (בוסנים או מונטנגרים) ומיעוטם - כ-5% מכלל האוכלוסייה - אלבנים.

בשנת תשע"א, 2011, הוקמה הקהילה היהודית של מונטנגרו ביוזמת הרב יואל קפלן, הרב הראשי לאלבניה שפועל להחייאת החיים היהודים במדינות הבלקן. בביקורה של משלחת הארגון מרכז רבני אירופה עליה נמנה גם הרב הראשי לישראל יונה מצגר, הביעו ראשי השלטון תמיכה בהקמת הקהילה היהודית. לנשיא הקהילה מונה יאשה (יעקב) אלפנדרי.

ב-31 בינואר 2012 נחתם הסכם היסטורי בין הקהילה היהודית של מונטנגרו לבין מדינת מונטנגרו. ראש הממשלה איגור לוקשיץ חתם על ההסכם המסדיר את מעמד היהודים במונטנגרו כמיעוט מוכר ושווה זכויות. על ההסכם מצדה של הקהילה חתם נשיא הקהילה מר יאשה (יעקב) אלפנדרי. טקס החתימה בו נכח גם הרב יואל קפלן, הרב הראשי לאלבניה המשמש גם כרבה הראשי של מונטנגרו, לווה בסיקור תיקשורתי והיה למעמד היסטורי ומרגש.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב התושבים מדברים בדיאלקט דרומי של סרבו-קרואטית. חוקת 2007 מכירה במונטנגרית כשפה רשמית לצד סרבית, קרואטית, בוסנית ואלבנית, אף שבמציאות שפות אלה (פרט לאלבנית) מובנות הדדית והן למעשה דיאלקטים של אותה שפה. הממסד עושה מאמצים לקבוע תקן מחייב לשפה המונטנגרית, שיהיה שונה במקצת מן התקן הסרבי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ 5.0 5.1 ספר העובדות העולמי


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · הרפובליקה האוטונומית קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות הבלקן
אלבניה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · טורקיה · יוון · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סרביה · קוסובו · קרואטיה · רומניה מפת מדינות הבלקן
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות: אקרוטירי ודקליה (הממלכה המאוחדת) · גיברלטר (הממלכה המאוחדת)


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
מדינות וטריטוריות סלאביות
אוקראינה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · בלארוס · טרנסניסטריה (בלתי מוכרת) · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סלובקיה · סרביה · פולין · צ'כיה · קרואטיה · רוסיה מפת אירופה הסלאבית