ריצת מרתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרוץ המרתון ה-29 של הנחתים בוושינגטון, 31 באוקטובר 2004

ריצת מרתון היא ריצה למרחק של 42.195 קילומטרים. מקור שמה של הריצה הוא באגדה עממית אודות פידיפידס, שליח אתונאי אשר רץ מהעיר מרתון ועד אתונה בשנת 490 לפנה"ס, על מנת להביא את בשורת הניצחון היווני על הפולש הפרסי בקרב מרתון, ומת מיד לאחר שמסר את הידיעה. כיום, הוועד האולימפי הבינלאומי מעריך את הדרך הקצרה ביותר משדה הקרב במרתון לאתונה ב-34.5 קילומטרים בלבד. דרך ארוכה יותר בין שתי הערים, שאורכה 40 קילומטרים, נבחרה באולימפיאדת אתונה (1896) בתור מסלולו של המרתון האולימפי הראשון.

בעדות ההיסטורית של הרודוטוס מופיע סיפור שונה, ולפיו פידיפידס נשלח מאתונה לספרטה על מנת להזעיק תגבורת בטרם החל הקרב, אך חזר משם בידיים ריקות. חישוב מרחק הריצה לפי הסיפור של הרודוטוס מראה שפידיפידס עבר כ-450 קילומטרים תוך מספר ימים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה מרחק (קילומטרים)
אתונה 1896 40
פריז 1900 40.26
סנט לואיס 1904 40
אתונה 1906 41.86
לונדון 1908 42.195
סטוקהולם 1912 40.2
אנטוורפן 1920 42.75
מאז
פריז 1924
42.195

הרעיון של מרוץ המרתון הועלה לראשונה על ידי מישל ברל שהציע להכליל אותו במשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה שהתקיימו בשנת 1896 באתונה. יוזם המשחקים, פייר דה קוברטן, והמארגנים היוונים של האירוע קיבלו בהתלהבות את הרעיון.

דורנדו פייטרי מסיים ראשון את ריצת המרתון באולימפיאדת לונדון 1908. זכייתו נפסלה לאחר מכן

אורכה של ריצת המרתון לא נקבע מלכתחילה, היות שהדגש הושם בעיקר על כך שכל הרצים יעברו את אותו המסלול. בשנים הראשונות של המשחקים האולימפיים השתנה המרחק בכל ארבע שנים - בכל אולימפיאדה על-פי המסלול שנקבע אד הוק. המוקדמות שנערכו לקראת המשחקים האולימפיים באתונה היו למעשה מרוץ המרתון הרשמי הראשון שהתקיים, ובו ניצח כאלירוס ואסילאקוס בזמן של 3 שעות ו-18 דקות. ספירידון לואיס, שהגיע חמישי במרוץ זה, ניצח לבסוף במרוץ שהתקיים במסגרת המשחקים בזמן של 2:58:50, כולל עצירת ביניים בפונדק מקומי לשתיית כוס יין. מרוץ ראשון זה היה למרחק של 40 קילומטרים. בשש האולימפיאדות הבאות, מאולימפיאדת פריז (1900) ועד אולימפיאדת אנטוורפן (1920), התקיים המרוץ בשישה מרחקים שונים.

באולימפיאדת סנט לואיס (1904), התנאים בריצת המרתון היו קשים. הריצה התנהלה בדרך עפר בין הגבעות לאורך 40 קילומטרים ולוותה בעננים של אבק שהעלו הרכבים שליוו את הרצים. הטמפרטורה באותו היום הייתה חמה ועמדה על 32 מעלות צלזיוס ובנוסף הייתה רק תחנה לשתיית מים אחת במחצית הדרך. רק 14 רצים מתוך 32 הצליחו לסיים את הריצה. תומאס היקס שזכה בריצה ניראה תשוש במהלכה ולכן קיבל מעוזריו ברנדי, חלבון ביצה ושתי מנות של סטריכנין (1 מ"ג כל אחת), האסור בשימוש כיום, שסייעו לו לסיים את הריצה (מנה נוספת של סטריכנין יכלה להיות קטלנית עבורו). לאחר שחצה את קו הסיום הוא התמוטט. חלומו לזכות בריצה נגוז לאחר שראה שפרדריק לורז אף הוא מארצות הברית כבר הספיק לחגוג את "ניצחונו" ולהצטלם כאלוף האולימפי בריצת המרתון עם אליס רוזוולט בתו של נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט. מאוחר יותר התברר שלורז רימה בתחרות. לאחר ריצה של 14.5 קילומטרים הוא עבר לנסיעה נעימה ברכב עם מאמנו כ-17.7 קילומטרים עד שמכוניתם הפסיקה לעבוד. את יתרת הדרך עבר בריצה וניכנס ראשון לאצטדיון. לאחר שהתגלתה התרמית מדלית הזהב הועברה להיקס. להגנתו טען לורז שעשה זו כבדיחה עליה התנצל.‏[1]

באולימפיאדת לונדון (1908) הוארך המרחק ונקבע שהמרוץ יחל בטירת וינדזור על מנת לאפשר לנכדי המלך לחזות בזינוק מחלונות הארמון. המסלול הסתיים באצטדיון האולימפי ואורכו הכולל היה 42.195 קילומטרים. בשנת 1921 אומץ מרחק זה על ידי התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF) כמרחק הרשמי לריצות מרתון.

מאז תחילתם של המשחקים האולימפיים המודרניים, נוצרה מסורת לפיה מרוץ הגברים הוא האירוע הנועל את המשחקים, כאשר המרוץ מסתיים באצטדיון האולימפי זמן קצר לפני תחילת טקס הנעילה.

זמנים מיטביים ושיאי עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי עולם לא הוכרו באופן רשמי על ידי IAAF עד ל-1 בינואר 2004. עד אז נחשבו התוצאות הטובות ביותר כ"זמנים מיטביים". כיום, על מנת שתוצאה תיחשב רשמית לשיא עולם, עליה להיות מושגת על מסלול המתאים לדרישות IAAF. יחד עם זאת עדיין קיימים הבדלים משמעותיים בין מסלולי המרתון ה"רשמיים" - בגובהם יחסית לפני הים, במידת ההרריות, בסוג המשטח - כך שעדיין לא ניתן לבצע השוואה מדויקת בין תוצאות שהושגו במרוצים שונים. מקובל שהתוצאות הטובות ביותר מושגות במסלולים שטוחים, בגובה פני הים, בתנאי מזג אוויר נוחים ובסיוע "נותני קצב" - רצים שתפקידם "למשוך" בתחילת הריצה את המועמדים לניצחון על מנת לשפר את התוצאות.

שיא העולם בריצת מרתון לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיא העולם שייך לפאולה רדקליף מבריטניה ועומד על 2:15:25 שעות. הוא נקבע במרתון לונדון ב-13 באפריל 2003.

שיא העולם בריצת מרתון לגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיא העולם שייך לדניס קימטו מקניה ועומד על 2:02:57 שעות. הוא נקבע ב-28 בספטמבר 2014 במרתון ברלין.

עשרת הרצות הטובות ביותר בריצת המרתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום תוצאה (שעות) שם האתלטית מדינה תאריך מיקום
1 2:15:25 פאולה רדקליף Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה 13 באפריל 2003 לונדון
2* 2:18:20 ליליה שובוחובה Flag of Russia.svg  רוסיה 9 באוקטובר 2011 שיקגו
3 2:18:37 מרי קייטני Flag of Kenya.svg  קניה 22 באפריל 2012 לונדון
4 2:18:47 קתרין נדרבה Flag of Kenya.svg  קניה 7 באוקטובר 2001 שיקגו
5 2:18:58 טיקי ג'לנה Flag of Ethiopia.svg  אתיופיה 15 באפריל 2012 רוטרדם
6 2:19:12 מיזוקי נוגוצ'י Flag of Japan.svg  יפן 25 בספטמבר 2005 ברלין
7 2:19:19 אירנה מיקיטנקו Flag of Germany.svg  גרמניה 28 בספטמבר 2008 ברלין
8 2:19:31 אסלפץ' מרגיה Flag of Ethiopia.svg  אתיופיה 27 בינואר 2012 דובאי
9 2:19:34 לוסי קאבו Flag of Kenya.svg  קניה 27 בינואר 2012 דובאי
10 2:19:36 דינה קסטור Flag of the United States.svg  ארצות הברית 23 באפריל 2006 לונדון

(*)ייתכן שתוצאתה של ליליה שובוחובה תיפסל, בשל ערעור המתברר בימים אלו בעקבות אמרוץ[2].

עשרת הרצים הטובים ביותר בריצת המרתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום תוצאה (שעות) שם האתלט מדינה תאריך מיקום
1 2:02:57 דניס קימטו Flag of Kenya.svg  קניה 28 בספטמבר 2014 ברלין
2 2:03:14 עמנואל מוטאי Flag of Kenya.svg  קניה 28 בספטמבר 2014 ברלין
3 2:03:23 וילסון קיפסנג Flag of Kenya.svg  קניה 29 בספטמבר 2013 ברלין
4 2:03:38 פטריק מקאו Flag of Kenya.svg  קניה 25 בספטמבר 2011 ברלין
5 2:03:59 היילה גבריסלאסי Flag of Ethiopia.svg  אתיופיה 28 בספטמבר 2008 ברלין
6 2:04:05 אליאוד קיפצ'וג Flag of Kenya.svg  קניה 29 בספטמבר 2013 ברלין
7 2:04:15 ג'פרי מוטאי Flag of Kenya.svg  קניה 9 בספטמבר 2012 ברלין
8 2:04:23 איילה אבשרו Flag of Ethiopia.svg  אתיופיה 27 בינואר 2012 דובאי
9= 2:04:27 דאנקן קיבט Flag of Kenya.svg  קניה 5 באפריל 2009 רוטרדם
9= 2:04:27 ג'יימס קוומבאי Flag of Kenya.svg  קניה 5 באפריל 2009 רוטרדם

ייחודו של המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות היה המרתון המרוץ הארוך ביותר שהועלה על הדעת, ועד היום נחשב אחד השיאים של המשחקים האולימפיים. למרוץ נקשרו כתרים רבים וקלישאות כגון "הניצחון האמיתי הוא עצם סיומו של המרוץ" ו"מאמץ על אנושי". למעשה, כבר מתחילתו היה מרוץ זה מוקד משיכה לספורטאים חובבים, ונחשב כספורט מאתגר שאינו דורש השקעה כספית גבוהה או יכולות מיוחדות. כיום מקובל בקרב מאמנים רבים כי הצלחה במרוץ מרתון היא בהישג יד של כל אדם המוכן להשקיע זמן ומאמץ באימונים לקראתו. יחד עם זאת, קיימים במרוץ המרתון מספר מאפיינים המייחדים אותו מריצות למרחקים קצרים יותר, אפילו עד חצי מרחק הריצה (21.1 קילומטרים).

רץ נפלי חוצה את קו הסיום במרוץ המרתון הגבוה בעולם, מרוץ המרתון ע"ש אדמונד הילרי וטנזינג נורגיי למרגלות האוורסט. זהו אירוע שנתי בו הרצים מתחילים את הריצה במחנה הבסיס של האוורסט בגובה 5,364 מטרים

גליקוגן ו"הקיר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגליקוגן המצוי בין סיבי השרירים הוא עתודת "הדלק" העיקרית שבעזרתה הם פועלים. בשעת מאמץ מתפרק הגליקוגן על ידי השרירים לגלוקוז באופן מהיר וקל. הגליקוגן מופק על ידי הגוף מבעוד מועד בעיקר מהסוכרים שאותם הוא צורך. בגופם של רצים מאומנים "מאוחסן" גליקוגן בכמות שוות ערך לכ-2,000 קילו-קלוריות, כמות שמספקת את צריכת השרירים למרחק ריצה של כ-32 קילומטרים. בעת הריצה, משתמש הגוף בגליקוגן וגם בשומן שמפורק בכבד ומזין את השרירים. היחס בין צריכת השומן והגליקוגן במהלך הריצה תלוי בקצב הדופק של הרץ ובכושר הגופני שלו. כשאוזל מאגר הגליקוגן, עוברים השרירים לעבוד על שריפת שומן בלבד - תהליך איטי ופחות יעיל. כתוצאה מכך חשים רצים רבים תשישות רבה בהגיעם לשלב שריפת השומן, תופעה המכונה "הקיר".

ניתן להקטין תופעה זאת בעיקר באמצעות מספר סוגי אימונים:

  • אימונים המגבירים את כושר אחסון הגליקוגן בגוף.
  • אימונים המתרגלים את התחושה של ריצה על שריפת שומן.
  • אימונים המעלים את סף הנשימה האווירנית ומאפשרים לגוף לצרוך יותר שומן ולדלל באופן איטי יותר את מאגר הגליקוגן.

דרך נוספת שמקובלת להגדלת כמות הגליקוגן בגוף היא מעבר למשטר אכילה מיוחד מספר ימים לפני המרוץ, משטר הקרוי "העמסת פחמימות".

אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור מרבית הרצים, המרתון הוא המרוץ הארוך ביותר שבו ישתתפו. האימונים מכילים לפיכך מרכיבים מיוחדים על מנת לאפשר התמודדות עם האתגר שמציב המרוץ:

  • ריצות ארוכות - רצי מרתון מתחילים מבצעים אימוני ריצה למרחקים ההולכים וגדלים בהדרגה. מקובל כי המרחק הגדול ביותר אליו יש להגיע במהלך ריצה בודדת הוא כ-30 קילומטרים. בנוסף לריצות אלה מתבצעים עוד אימוני ריצה מסוגים שונים, כך שרץ מתחיל מקיים שלושה או ארבעה אימונים בשבוע באורך כולל של 60‏-80 קילומטרים. רצים מנוסים יותר יבצעו אימונים למרחקים ארוכים יותר.
  • שתייה - במהלך ריצת מרתון מאבד הגוף נוזלים בכמות הפוגעת בתפקוד הגוף, ועלולה אף להגיע עד לסיכון בריאותי. בשל כך חייב רץ מרתון לקבל נוזלים במהלך המרוץ. נושא זה דורש גם הוא תרגול - היות שמערכת העיכול של אדם רגיל אינה רגילה לטיפול במזון הנכנס אליה תוך מאמץ פיזי רציני. לפיכך כוללים אימוני המרתון שתייה במהלך הריצות הארוכות על מנת להרגיל את המערכת לספיגת הנוזלים תוך כדי מאמץ.
  • בניית שריר - אימון של בניית שריר הוא אימון עם מכשירים או משקולות. לביצוע אימוני בניית שריר לקראת מרתון שני טעמים:
    • פעולת הריצה מפעילה ברגליים קבוצת שרירים מסוימת בלבד. אימוני הריצה מחזקים שרירים אלו בצורה משמעותית בעוד שיתר השרירים אינם מתחזקים בצורה סימטרית. כתוצאה מכך עלולות להיגרם פציעות בשרירים ובעצמות.
    • מאגרי הגליקוגן העיקריים של הגוף נמצאים בשרירים. הגדלת מסת השריר מהווה הגדלה של יכולת הגוף לאגור גליקוגן.

האימונים המיוחדים לקראת המרתון מתחילים בדרך כלל 5‏-6 חודשים לפני המרוץ.

מרוץ המרתון כאירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרתון ברלין

מלבד ריצות מרתון המתקיימות במשחקים האולימפיים ובאליפויות עולם, ואשר בהן משתתפים רק ספורטאים "מקצועיים", מתקיימים מדי שנה ברחבי העולם מאות מרוצים הפתוחים להשתתפות הכל. עבור רוב החובבים מהווה כל מרוץ כזה שיאה של תקופת אימונים ארוכה, ולכן הפכו מרוצי המרתון לאירועים חגיגיים עם "מסורות" של אירועים נלווים: סעודה חגיגית בערב שלפני המרוץ (סעודת פסטה - שיאו של תהליך העמסת הפחמימות), מופעים, קישוט הרחובות שבהם עובר המרוץ, ועוד.

במרוצי מרתון המוניים מציעים המארגנים גם שורת "פייסרים" ("pacers") - רצים שמכוונים את קצב ריצתם לתוצאה מסוימת, ידועה מראש, וכתובה באופן בולט על חולצתם ולעתים על בלון המתנפנף מעליהם או בכל דרך אחרת. רצים לא מנוסים יכולים להיצמד לקבוצת קצב הרצה אחרי "פייסר" וכך לכוון לתוצאה הרצויה להם מראש.

אחרי המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם סיומה של ריצת המרתון סובלים השרירים מחולשה קיצונית. ישנן מספר תופעות נוספות הנלוות לכך: המערכת החיסונית נחלשת, והאיזון הכימי של הדם משתנה. התאוששות מלאה מריצת מרתון עשויה להמשך כשלושה שבועות.

המרתון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1996-2008, המרתון היחיד שהתקיים בישראל היה מרתון הכנרת, הנקרא גם מרתון טבריה הבינלאומי‏[3] ונחשב לאליפות ישראל במרתון. אירוע ספורטיבי זה מתקיים מאז שנת 1977, מדי חודש ינואר, לאורך חלקה הדרומי של הכנרת מטבריה ועד עין גב ובחזרה כשאת מרתון טבריה ה-35, אשר נערך ב-12 בינואר 2012, סיימו קרוב ל-1,400 רצים ורצות.

בעבר התקיימו בישראל מרוצי מרתון נוספים: תל אביב-וינגייט (1956), עינת-רמת הכובש (1965) ותל חי (1967). מרוץ איש בנימין (1970) נערך על פי המסלול המקראי, מאבן העזר לשילה.

מרתון תל אביב, אשר נערך בשנים 1981-1994, חודש ונערך במסלולים חדשים ב-24 באפריל 2009 (כש-938 רצים סיימו אותו), ב-14 במאי 2010 (כש-404 רצים הגיעו לקו הגמר) וב-8 באפריל 2011 (כש-1,171 רצים הגיעו לקו הגמר).

לאור העלייה החדה במספר המשתתפים בריצת המרתון בישראל, בשנת 2011 נערכו לראשונה שלושה מרתונים באותה שנה: בטבריה, בתל אביב ובירושלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]