קשקשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת קשקש גדול

קשׂקשׂת (בלשון הדיבור גם קשקשים, ובעבר נקראה גם פיטיריאזיס קפיטיס - Pityriasis capitis) נגרמת כתוצאה מהשרה מרובה מדי של תאי עור מתים מהקרקפת ולעתים גם מאזור הזקן. תאי עור מתים ונושרים באופן טבעי, ולכן השרה מועטה היא טבעית ונפוצה למדי וסביר להניח שלא תטריד את האדם מבחינה אסתטית. לעומת זאת, בני אדם מסוימים, מסיבות מחלת עור או כתוצאה מגורמים סביבתיים, חווים השרה חריגה בכמותה הגדולה, שאליה יכולים להתלוות אדמומיות או גרד של העור, ואי-נוחויות אחרות. ברוב המקרים קשקשת יכולה להיות מטופלת בקלות בעזרת שמפו ייעודי. חלק מהשמפואיםעברית תקנית: שמפונים) ניתנים על ידי רופאי עור, בהתאם לסוג הקשקשת שאובחנה. קשקשת איננה אורגניזם כמו כינים, אלא עור מת שנאסף על הקרקפת. קשקשת לא זוהתה כגורם לנשירת שיער או להיווצרותה של קרחת.

השרה מרובה יכולה גם להיות תסמין לסבוריאה דרמטיטיס, פסוריאזיס, זיהום פטרייתי או כתוצאה מהתרבות חריגה של כינת הראש.

קשקשת היא תופעה כלל עולמית וגורמת לאנשים רבים בעיות חברתיות או פגיעה בדימוי העצמי.

אבחון האטיולוגיה לקשקשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון האטיולוגיה (סיבתיות) לקשקשת נעשה אצל רופא עור (דרמטולוג). לרוב מדובר בפתולוגיה דרמטולוגית מוכרת הניתנת לטיפול בשמפו רפואי ולעתים גם בשימוש באמצעים נוספים, לאו דווקא רפואיים גרידא, עליהם הרופא יכול להמליץ.

הגורמים לקשקשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התחדשותה הבלתי פוסקת של שכבת עור האפידרמיס, תאי עור ישנים נדחפים החוצה, שם הם בסופו של דבר מתים ונושרים. אצל רוב בני האדם תאי עור אלה קטנים מכדי שיהיו נראים. לעומת זאת, תנאים מסוימים גורמים לתחלופת תאים מהירה באופן חריג, במיוחד באזור הקרקפת.

אצל רוב הסובלים מקשקשת תאי העור מתבגרים, מתים ונושרים כעבור יומיים עד שבוע, לעומת כחודש אצל בני אדם ללא קשקשת. התוצאה היא תאי עור מתים, לעתים שמנוניים, הנושרים בכמות ובגודל רב יחסית ונראים כפתיתים לבנים או אפורים-צהובים על הקרקפת או הבגדים.

גורמים אפשריים לקשקשת:

  1. עור שמנוני שמתבטא בריבוי בלוטות חלב שומני או הפרשת חלב שומני.
  2. מחלת עור כמו סבוריאה, סבוריאזיס, או פסוריאזיס אשר הופעתם בקרקפת ניתנת לרוב לטיפול בשמפו מתאים.
  3. תוצר לוואי מחילוף חומרים של מיקרואורגניזם (באופן פרטני, פטריית שמרים בשם מלסזיה - Malassezia).
  4. רגישות או פגיעות אישית.

ספרות רפואית מחקרית ותיקה מציינת את פטריית הקשקשת מלסזיה (שנקראה קודם בשם פיטירוספורום אובלה - Pityrosporum ovale) כגורם לקשקשת. בעוד שפטרייה זו נמצאת באופן טבעי על-פני עורם של אנשים בריאים וגם של הסובלים מקשקשת, לאחרונה זוהתה פטרייה שאזור מחייתה הייחודי הוא עור הקרקפת (מלסזיה גלובוסה - Malassezia globosa) כגורם האחראי לתופעה. פטרייה זו מעכלת טריגליצרידים הנמצאים בבלוטות החלב על ידי הפרשת אנזים הליפאז - Lipase. תוצאת חילוף החומרים של הפטרייה היא תוצר לוואי של חומצת שומן (ליפידית). חדירת חומצות השומן לשכבה העליונה של האפידרמיס, השכבה הקרנית של העור (Stratum corneum), גורמת לתגובה דלקתית אצל אנשים בעלי רגישות לחומצה זו. זו בתורה, גורמת להפרעה בהתחדשות הקבועה של העור ומביאה להתבקעות לא מסודרת של תאי העור בשכבה הקרנית.

מניעת הקשקשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילוק הפטרייה מביא לשינוי מהותי בהיקף תופעת הקשקשת. שימוש קבוע בשמפו נגד קשקשים מפחית הופעה חוזרת של הפטרייה ואיתה הקשקשת. קיימים סוגים רבים של שמפו המונעים את תופעת הקשקשת באמצעות רכיבים פעילים שונים. קיימים שמפואים רפואיים המיועדים לסוגים מסוימים של קשקשת, ואלו ניתנים לרוב אחרי אבחון של רופא עור. להלן המרכיבים המקובלים בשימוש בתכשירים אלה: אבץ פיריתיון (Zinc pyrithione), קטוקונאזול (Ketoconazole), סלניום גופרי (Selenium sulphide), פירוקטון אולאמין (Piroctone olamine), תמצית אלכהולית של בזלת פחם‏[1], שמן עץ התה, ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו רכיבי השמפו Alphosyl המשמש לטיפול בפסוריאזיס קרקפת.