ראובן פיין (רב)

הרב ראובן פיין (ה'תרפ"ד, 1924 - כ"ה בסיוון ה'תשנ"ג, 14 ביוני 1993) היה רב ליטאי, ראש ישיבה בישיבת בית מאיר בבני ברק, ולאחר מכן כראש ישיבת תורה ודעת בארצות הברית.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה בליצה שבמחוז וילנה לרב המקומי, הרב שבתי פיין, בנו של הרב יהודה לייב פיין, רבה של סלונים. אמו, סירל-ינטה, היא בתו של הרב ראובן כהן, שהיה רבה של העיר נרווה שליד ביאליסטוק. בהיותו כבן שלוש עשרה החל את לימודיו בישיבת סלונים אצל הרב שבתי יגל. בשנת ת"ש (1940) נמלט עם אביו לווילנה. בהמשך שב והצטרף לישיבת סלונים שגלתה גם היא לשם. כעבור כמה חודשים, לאחר שהוקמה בווילנה ממשלה קומוניסטית, התפרקה הישיבה והרב פיין, אז כבן 16, הסתפח לישיבת מיר ונסע עמה ליפן ולאחר מכן שהה עם תלמידי הישיבה בשאנגחאי.

הרב פיין נותר יחידי מכל בני משפחתו^[1]. בשנת תש"ו (1946), לאחר מלחמת העולם השנייה, הגיע עם קבוצה מתלמידי ישיבת מיר לארצות הברית ולמד בישיבת מיר המקומית. שכנו לחדר היה הרב שלמה ברוודה. בשנת תש"ט (1949) עלה לישראל והתיישב בבני ברק. בשנת תש"י (1950) נישא ליהודית, בתו של הרב אליעזר אלפא, רב בית כנסת בחיפה וחתנו של הרב מאיר קרליץ.

לאחר נישואיו למד בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה ובכולל חזון איש. באמצע שנות ה-50 התמנה כר"מ בישיבת באר יעקב. בשנת תשי"ח (1958) התמנה כראש ישיבה בישיבת בית מאיר בבני ברק, תפקיד שבו כיהן למעלה מעשרים שנה. בשנת תשכ"ג (1963) התמנה במקביל כראש ישיבה בישיבת אור התורה בבני ברק, לתלמידים יוצאי עדות המזרח. בתחילת שנות ה-80 התמנה לתקופה קצרה כראש ישיבת "אור קדושים" של חסידות ביאלא בעיר.

בשנת תשמ"ב (1982), זמן קצר לאחר פטירת הרב אליהו חזן, ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק, ביקר בישראל הרב יעקב קמינצקי ונפגש עם הרב שך שהמליץ לו על הרב פיין למלא את מקומו של הרב חזן בראשות ישיבת תורה ודעת. הרב פיין שימש בתפקיד כעשר שנים, עד לפטירתו. הוא נהג לשוב לישראל ב"בין הזמנים" של הקיץ. הוא נמנע מלהתערב בעניינים ציבוריים בישראל ובארצות הברית.

באייר תשנ"ג חלה בסרטן, וכעבור חודש נפטר. ארונו הועבר לישראל והוא נקבר בבית הקברות פוניבז' בבני ברק.^[2]

חיבר את סדרת ספרי "בין המשפתיים" על מסכתות התלמוד. הספרים זכו להסכמת הרב יעקב ישראל קניבסקי והרב חיים שמואלביץ, שכתב עליו "מחדש גדול ושקדן עצום". כמו כן הוציא לאור את הספר "עונג שבת" ובו מעט מחידושי התורה של אביו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מבניו הוא הרב יעקב, ר"מ בישיבת "בית שמעיה" בבני ברק וחתנו של הסופר שמואל חסידה. חתנו הוא הרב צבי וייספיש, ראש מוסדות הר"ן, שהקים על שמו את ישיבת "יחי ראובן".