ישיבת מיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת מיר
Yeshivatmir2.JPG
ישיבת מיר בירושלים
תאריך יסוד תקע"ה
מיקום בית ישראל 3, בית ישראל, ירושלים, ישראל
השתייכות (זרם) ליטאית
מייסדים הרב שמואל טיקטינסקי
ראש הישיבה כיום הרב אליעזר יהודה פינקל
מספר תלמידים 6000

ישיבת מיר היא ישיבה חרדית-ליטאית הנחשבת לאחת משתי הישיבות הגדולות ביותר בעולם (יחד עם ישיבת לייקווד). הישיבה נוסדה על ידי הרב שמואל טיקטינסקי בשנת תקע"ה (1815) בעיירה מיר שבבלארוס. כיום שוכנת הישיבה בירושלים, ויש לה סניף במודיעין עילית. ענף אחר שצמח מן הישיבה הוא ישיבת מיר בארצות הברית.

הישיבה עד מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של הרב שמואל טיקטינסקי כיהן כראש ישיבה בנו אברהם, שנפטר בגיל צעיר, ואז החליפו הרב יוסף דוד אייזנשטאט (נפטר בתר"ו (1846), שהוחלף על ידי בנו השני של מייסד הישיבה, הרב חיים לייב, עד תרנ"ט (1899). בתקופה זו הגיע מספר התלמידים ל-120.

בתרנ"ט (1899) צורף הרב אליהו ברוך קמאי, רבה של העיירה מיר, לצוות הנהלת הישיבה, ועמד בראשה עד תרע"ז (1917). בתרס"ז (1907) מונה חתנו הרב אליעזר יהודה פינקל כר"מ בישיבה, ולאחר מות חותנו נעשה לראש הישיבה ביחד עם גיסו הרב אברהם צבי קמאי. בתקופה זו בלט בישיבה לימוד המוסר, בהשפעת המשגיח הרב ירוחם ליבוביץ.

הישיבה בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הגרמני את מיר והרוסים פינו את התושבים לפנים רוסיה. ב-1922 כשנחתם הסכם ריגה בין ברית המועצות לפולין, חזרו התושבים למקומם תחת השלטון הפולני. הישיבה המשיכה לצמוח וכונתה "ישיבת ראשי ישיבות", שכן ראשי ישיבות רבים צמחו בה. עד מלחמת העולם השנייה הגיע מספר הלומדים בה ל-400.

הישיבה במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת מיר בשאנגחאי

בשנת תרצ"ט (1939) צורפה העיירה מיר לברית המועצות לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. מיעוט מתלמידי הישיבה נשארו במיר, רבני הישיבה יחד עם רוב התלמידים ברחו לוילנא שעברה אז לשלטון ליטא. (ראש הישיבה, הרב פינקל, נסע קודם לכן לארץ ישראל) משם עברה הישיבה לקידן בליטא, מאוחר יותר התפצלה הישיבה לשלוש קבוצות בשלוש עיירות. בעקבות השתדלותו ופעילותו של הרב זרח ורהפטיג, חילק הקונסול היפני בליטא, חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, לתלמידים אשרות כניסה ליפן. רבים מהתלמידים יצאו בזכותו מליטא ברכבת הטרנס-סיבירית, עם הרבנים חיים שמואלביץ (חתנו של ראש הישיבה הוותיק, הרב פינקל) ויחזקאל לוינשטיין, דרך סיביר לקובה שביפן שם שהו כתשעה חדשים עד שהיפנים נוכחו לראות כי למרבית הפליטים וביניהם בני הישיבה אין סיכוי להמשיך למדינה אחרת, והם הגלו אותם לשאנגחאי הסינית, שהייתה תחת כיבוש יפני, ובה הוקם גטו ליהודים שכונה "גטו שאנגחאי".

בהגיעם ליפן, התעורר פולמוס השבת ביפן, העוסק בשאלה מתי חלים שבתות ומועדים בארץ זו, השוכנת בסמוך לקו התאריך הבינלאומי. עם מעברם לשאנגחאי שבסין, שביחס אליה אין חילוקי דעות, נפתרה הבעיה מאליה. אחרי המלחמה, היגרו תלמידי הישיבה לארצות הברית. חלק מהתלמידים נשארו בארצות הברית, ויסדו מחדש את ישיבתם בברוקלין, אך מרביתם המשיכו עם רבותיהם לארץ-ישראל (ראו להלן).

אחד מבוגרי הישיבה פרסם את הספר "נס ההצלה" ובו סיפור הבריחה וההצלה. ספר נוסף שנכתב בנושא הוא "הזריחה בפאתי קדם".

הישיבה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין "בית ישעיה" מבנייני הישיבה
ארון הקודש בבנין המרכזי בירושלים

בשנת תש"ד (1944) הקים ראש הישיבה, הרב אליעזר יהודה פינקל, את הישיבה מחדש, עם חלק מהתלמידים והרבנים ששרדו, בשכונת בית ישראל בירושלים. הרב פינקל פתח את הישיבה גם עבור קבוצות של בחורים ואברכים חסידיים וירושלמים. כבר בראשית ימי הישיבה בירושלים נפתחה בה "חבורה" של ירושלמים תלמידי החזון איש, בראשות הרב משה יהושע לנדא והרב חיים ברים.

מתשכ"ה (1965) כיהן כראש הישיבה הרב בנימין ביינוש פינקל. אחרי מותו בשנת תש"ן (1990) הפך לראש הישיבה חתנו, הרב נתן צבי פינקל, אחרי פטירתו בשנת תשע"ב (2011) מונה בנו הרב אליעזר יהודה פינקל. כמו כן מכהנים בישיבה כראשי ישיבה משניים הרב רפאל שמואלביץ, בנו של ראש הישיבה הקודם הרב חיים שמואלביץ, שאף מוסר שיעורים כללים בכל בתי המדרש של הישיבה, וגיסו הרב יצחק אזרחי. השניים חותמים על מסמכי הישיבה תחת התואר "מראשי ישיבת מיר".

מספר הלומדים בישיבה גדל בהתמדה בעשרות השנים האחרונות ובפרט בתקופת כהונתו של הרב נתן צבי פינקל כראש הישיבה. לפני כ-20 שנה למדו בישיבה כ-500 תלמידים וכיום לומדים בה כ-7,000 תלמידים, למעלה מחציים נשואים ("אברכים").

בעבר הישיבה לא גבתה שכר לימוד מתלמידיה. החל מאוגוסט 2013, בעקבות הקיצוצים בתקציב הישיבות, החלה הישיבה לגבות שכר לימוד מתלמידים חדשים. לחלק מתלמידי הישיבה אין מקום בפנימיית הישיבה והם שוכרים על חשבונם חדרי מגורים באזור הישיבה.

כמעט 50% מתלמידי הישיבה הם מארצות הברית, ובערך 800 מאנגליה. כמו כן לומדים בה קבוצות של דוברי רוסית, צרפתית ועוד. השיעורים בישיבה נמסרים ב-5 שפות: עברית, יידיש, אנגלית, רוסית וצרפתית.

רוב תלמידי הישיבה מבוגרים יחסית, בני 19 ומעלה. רובם עוברים לישיבה מישיבות גבוהות אחרות.

על אף ריבוי הרבנים והלומדים בישיבות מיר, נפוצה בהן "שיטת מיר", שמייצגיה הבולטים הם הרב נחום פרצוביץ וכיום חתנו הרב אשר אריאלי. שיטת לימוד זו מתאפיינת בין היתר בדקדוק רב בלשון רש"י, והוצאת גדרים למדניים מדיוקים אלה. לרב נתן צבי פינקל הייתה שיטת לימוד אחרת, של התאמת דעות הראשונים לשיטתם במקומות אחרים.

בנייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישיבה מספר מבנים ובהם מסגרות שונות של לימוד.

"הבניין המרכזי" הוא המקום שבו מתקיימות כל התפילות. בניין זה מכיל כמה בתי מדרשות ובו נמסרים השיעורים הכלליים של ראשי הישיבה, בבניין התגוררו בעבר ראשי הישיבה בישראל, מהמייסד הרב אליעזר יהודה פינקל, בניו הרב חיים זאב והרב משה וחתנו הרב חיים שמואלביץ, וכן נכדיו הרב נחום פרצוביץ והרב אליהו ברוך פינקל בבנין זה ישנם גם חדרי פנימיה וחדר אוכל. "חבורת קסטנר" נמצאת בעזרת נשים הגדולה של הבניין המרכזי. בבימ"ד זה כמאה בחורים ישראלים וכמאה וחמישים אמריקאים במסגרת שונה. חבורה זו מקבילה לחבורת "פרידמן" ובראשה עומד הרב נחום קסטנר.

בבניין "בית שלום" נמצא בית המדרש של לימוד "הדף היומי" שבמסגרתה לומדים בכל יום דף גמרא. ראש התוכנית הוא הרב יוסף גוטפרב. כמו כן לומדים בבניין זה משתתפי השיעור של הרב אשר אריאלי, תוכנית שבמסגרתה לומדים בעיון בקצב מהיר יותר מהמקובל בישיבות הליטאיות. השיעור של הרב אריאלי מתקיים מדי יום בפני כ-500 איש. האחראי על מסגרת זו הוא הרב חיים אריה פאם. בבניין "בית שלום" ישנן גם פנימיות וחדר אוכל.

"חבורת שפיגל" נמצאת בעזרת הנשים של בניין "בית שלום". בחבורה עשרות בחורים ואברכים הלומדים במסגרת העיון של הישיבה, ושומעים בכל יום שיעור של הרב שלמה שפיגל. עד לפטירת הרב נתן צבי פינקל, התקיים גם שיעור מיוחד מפיו מעת לעת בביתו. החבורה הוקמה בשנת תש"ס בביהמ"ד הישן "שיש".

"בניין פרידמן" הוא בית מדרש שבו לומדים כחמש מאות אברכים ובחורים ישראלים. יש בו הקפדה על נוכחות בסדרים. בתחילת כל זמן מחולקים המקומות בבית מדרש זה לאברכים ולבחורים אשר התמידו בנוכחותם בזמן הקודם. מקים החבורה הוא הרב מרדכי יפה (בנו של הרב דב יפה) ורבני בית המדרש הם הרב יעקב שמואלביץ (בנו של הרב רפאל שמואלביץ), הרב ישעיה פינקל (בנו של הרב נתן צבי פינקל) והרב שלמה שפיצר. בבניין זה קיימת גם פנימייה.

בשנת תשס"ה נחנך בניין "בית ישעיה" אשר מכיל כ-1500 מקומות לימוד וכן חדרי אוכל ופנימייה. בבניין זה קיימים שני בתי מדרש. "וולמארק" המשמש בעיקר בחורים אמריקאים ובראשו עומדים הרב ניסן קפלן והרב משה אהרן פרידמן; ו"בית ישעיה" שבו לומדים בחורים מאנגליה צרפת ובלגיה וכן מסגרת חסידית שבראשה עמד הרב אליעזר יהודה פינקל עד התמנותו לראש ישיבה וכיום עומד בראשה אחיו הרב חיים.

בית מדרש "בית מנחם" שימש בתחילה בחורים ישראלים וכיום לומדים בו אברכים.

בית המדרש "שלמי שמחה", משמש אברכים ובחורים דוברי אנגלית. בבית מדרש זה מתקיים "שיעור כללי" מפי ראשי הישיבה לסירוגין.

בית מדרש "נר גבריאל" (מכונה גם "קדשים") משמש חבורות אברכים הלומדים את המסכתות בסדר קדשים.

מיר ברכפלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת מיר מודיעין עילית
ישיבת מיר ברכפלד

סניף של הישיבה פועל ב"אחוזת ברכפלד" שבמודיעין עילית, והוא מכונה ישיבת "מיר ברכפלד". בראשות ישיבה זו עומד הרב אריה פינקל. מנהלה היה שמריהו יוסף פינקל, בנו של הרב נתן צבי פינקל. בתחילת שנת הלימודים תשס"ח מונה הרב נועם אלון, חתנו של הרב נתן צבי פינקל, כראש ישיבה משני המעביר שיעורים כלליים לבני הקיבוץ. לאחר פטירת הרב נתן צבי פינקל מונה הרב אלון לראש ישיבה לצד הרב אריה פינקל, והוא למעשה ראש הישיבה המרכזי בישיבה. הרב צבי פרצוביץ (בנו של הרב נחום) מכהן כר"מ בתואר "מראשי הישיבה" והרב אברהם יצחק ברזל מכהן כראש ישיבה לסדר בקיאות. המשגיח הוא הרב ראובן הכסטר ולצדו צוות של משגיחים עוזרים.

בישיבה לומדים כ-600 תלמידים, בתנאי פנימייה. בנוסף להם לומדים בישיבה (ובבית מדרש נוסף בשכונה, 'ישועת דוד') כ-300 אברכים. בישיבה הוקמה ספרייה גדולה, "אוצר ספרים", בשם "עזרת תורה" המכילה למעלה מ-16,000 ספרים תורניים.

הישיבה בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המעבר משאנגחאי לארצות הברית הקים הרב אברהם קלמנוביץ' עבור התלמידים ישיבה בברוקלין. חתנו הרב שמואל בירנבוים עמד בראש הישיבה מאז 1952 ועד פטירתו בינואר 2008. בנוסף כיהנו כראשי ישיבה הרב דוד קוויאט (מ-1976 ועד לפטירתו בסוף שנת 2009) והרב שרגא משה קלמנוביץ' (בנו של הרב אברהם). כיום עומדים בראשות הישיבה הרב אברהם יעקב נלקנבאום (חתנו של הרב אברהם קלמנוביץ'), הרב צבי יעקב ז'ולטי, הרב אשר דב בירנבוים (בנו של הרב שמואל) והרב אשר אליהו קלמנוביץ' (בנו של הרב שרגא משה).

ראשי ישיבת מיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר

"מראשי הישיבה"

מנהלים רוחניים:

כיום

ראש הישיבה:

"מראשי הישיבה":

מנהל רוחני:

ראש ישיבת מיר-ברכפלד:

מבוגרי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגרי הישיבה בליטא
מבוגרי הישיבה בישראל
מבוגרי הישיבה בארצות הברית

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה צינוביץ, מיר : תולדות ישיבת מיר, מוריה, חייה, תלמידיה ותורתה. תל אביב: מור, תשמ"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]