רביעיית רן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רביעיית רן
שיר הנושא "חלומות שמורים"
סוגה דרמה
יוצרים אורן יעקובי, גיורא יהלום
בימוי

עונה ראשונה- יריב הורוביץ

עונה שנייה- שלומי אלקבץ
שחקנים יפתח קליין
עודד לאופולד
אושרי סהר
הגר בן-אשר
מיכל ינאי
נטע גרטי
נורית גלרון
יוסוף אבו ורדה
ארץ מקור ישראלישראל ישראל
שפות עברית
מספר עונות 2
מספר פרקים 29
הפקה
חברת הפקה מעגלות
יולי אוגוסט הפקות
בעלי תפקידים נוספים דיקלה (מעבדת)
אורך פרק כ-40 דקות
שידור
רשת שידור

yesVOD
עונה ראשונה- yes stars ישראלי, רשת (ערוץ 2).

עונה שנייה- yes stars Drama HD, ערוץ 10.
תקופת שידור מקורית 18 ביוני 200824 במאי 2010
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רביעיית רן היא סדרת דרמה שבועית, המביאה את סיפורם הבדוי של רביעיית האחים הראשונה שנולדה בישראל. הסדרה מתארת את מערכת היחסים בין האחים לאורך שנה אחת, כאשר הם בני 32, באמצעות פרויקט תיעודי של כתב טלוויזיה. בסדרה משולבות סצינות דרמטיות עם סצינות כמו-תיעודיות. הסדרה נוצרה בהשראת הסרט "Seven Up!" משנת 1964 של במאי התעודה הבריטי מייקל אפטד.

העונה הראשונה של הסדרה שודרה בערוץ yes stars ישראלי החל מ־18 ביוני 2008. החל מ-24 ביוני, זכיינית ערוץ 2, רשת, שידרה גם היא את העונה הראשונה. העונה השנייה עלתה לשידור ב-1 בפברואר 2010 בערוץ yes stars Drama HD. הפרק האחרון שודר ביום שני 24 במאי 2010. עונה זו צולמה ושודרה בפורמט HD, ובעתיד תשודר גם בערוץ 10.[1]

שיר הנושא של הסדרה "חלומות שמורים", עובד ובוצע על ידי דיקלה.[2]

עלילה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה ראשונה - 2008 (14 פרקים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז העלילה נמצא כתב טלוויזיה, העוקב אחר עצמו וארבעת האחים מאז לידתם ומתעד אותם אחת לשמונה שנים. הסדרה מתחילה בעת צילומי הפרק החמישי בסדרה על חייהם, כאשר האחים בני 32. הסדרה עוקבת גם אחר הוריהם ובני זוגם של האחים. עליהם להחליט אם להקים משפחה ולבחור בבורגנות או לבצע מרד נגד המוסכמות. במהלך הסדרה נחשפים חיים בעלי חזות בורגנית הנסחפים למערבולת שסופה בהרס או בהתחלה חדשה.

עונה שנייה - 2010 (15 פרקים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה השנייה פוגשת את משפחת רן שנה לאחר מכן. אז הם כבר בני 33 וקצת, גיל ההתבגרות הסתיים סופית ורשמית, והם מוצאים את עצמם עם הבחירות שעשו וההשלכות על החיים שלהם, על הרביעייה, ועל המשפחה כולה.

השחקנים ודמויותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביעיית האחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניב "ניבו" רן (יפתח קליין): בעונה הראשונה, ניבו חוזר לארץ לאחר שמונה שנים מבוזבזות של קריירת משחק כושלת בניו יורק ובילוי רוב זמנו על הבר עם נשים. בשפל חייו, הוא מחליט להתבגר ויהי מה. הוא רוצה להשיג את מה שלדעתו מעולם לא ניתן לו: הערכתם של הוריו, הערצת אחיו ואולי גם את אהבתה של נטע, האקסית שלו שכיום נשואה לאחיו המצליח. במסע ההתבגרות העצמית, הוא מגלה שבני משפחתו יעשו כל שביכולתם כדי לא לתת לו להשיג את מטרתו. בעונה השנייה, ניבו משלים את מסע ההתבגרות שלו - הוא איש משפחה למופת שמגדל עם חברתו לחיים (נטע) את שתי בנותיו של אחיו (איתן). הוא עובד כמנהל בכיר במפעל המשפחתי לשעבר לגופי תאורה.
  • איתן רן (עודד לאופולד): רואה חשבון עשיר ומצליח, הנשוי לנטע. יש לו שתי ילדות, אך הוא הומוסקסואל בארון העומד לצאת למסע גילוי עצמי מטלטל. בעונה השנייה, הוא מגלה עולם הסקס, סמים ורוקנרול של ההומואים התל אביבים. הוא ממשיך להתגורר בסמוך לאחיו ולאשתו לשעבר, ששתי בנותיו מטופלות על ידם.
  • גלי רן (הגר בן-אשר): גלי, הצלע הנשית ברביעייה, עיתונאית במקומון, אשר עמדה לפרסם תחקיר מפליל אודות המפעל המשפחתי ואילו אמה מיקי ניסתה למנוע את זה. בעקבות הוויכוח, בסוף העונה הראשונה מיקי נפצעת אנוש בתאונת דרכים. בעונה השנייה, גלי מתקשה לסלוח לעצמה, ובני המשפחה, למרות שלא מודים בכך, מאשימים אותה. היא הופכת שקופה, תלושה ואכולת רגשות אשם.
  • גור רן (אושרי סהר): נכה הנמצא בכיסא גלגלים. בעונה הראשונה, הוא משלם לזונות כדי שתשכבנה עמו, אך אחיו לא יודעים על כך. בנוסף, הוא מנהל מערכת יחסים עם כוכבת טלנובלות בשם אלונה הדר. בעונה השנייה, גור חי את החלום. הוא זכה בזוגיות עם הכוכבת דנה בלינסון והופך לאב. בעוד שאשתו נכנסת לדיכאון אחרי לידה, הוא פורח.

בני משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיקי רן (נורית גלרון): אמם של ארבעת האחים. נפצעה אנושות בתאונת דרכים בסוף העונה הראשונה. במהלך העונה השנייה היא עוברת תהליך שיקום.
  • אלי רן (יוסוף אבו ורדה): אביהם של ארבעת האחים. בעונה הראשונה הוא שולט ביד רמה במפעל משפחתי ליצור גופי תאורה. בעונה השנייה, חייו מתגלגלים למטה במדרון החד: מעמדו בקרב ילדיו נחלש, המפעל נמכר והוא עובד בתפקיד משפיל.
  • נטע רן (מיכל ינאי): בעונה הראשונה היא אשתו של איתן, רואה חשבון עשיר ומצליח, ולהם שתי בנות. אחיו של איתן, ניבו, מאוהב בה בגלוי - והיא האקסית שלו מימי התיכון. בעונה השנייה, היא וניבו חיים בזוגיות משותפת ומגדלים את שתי הבנות לאחר יציאת בעלה לשעבר (איתן) מהארון. היא עקרת בית נפלאה, אמא מצוינת ובעיקר אשה מסורה, אוהבת ותומכת. בהשראתה ועידודה עובר ניבו את השינוי משחקן כושל למנהל מצליח.
  • דנה בלינסון (נטע גרטי) (עונה שנייה): אשתו של גור. הייתה ההבטחה הגדולה של עולם התיאטרון, אבל וויתרה על חוזה בקאמרי, כדי ללכת אחרי גור להצגה קטנה וכושלת. היא התאהבה בו, והשניים התחתנו. במהלך העונה היא נכנסת להריון ואחרי הלידה חווה דיכאון.
  • מאיה שור - הבת של רן.

דמויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלונה הדר (אפרת בוימולד) (עונה ראשונה): כוכבת טלנובלות מצליחה. מתאהבת בגור רן. יחסי האהבה-שנאה שמתקיימים ביניהם הופכים במהלך הסדרה לקשר טעון וכואב.
  • מורדי דהאן (אורי בנאי) (עונה ראשונה): החבר של גלי. משפחתו ירדה לפני שנים לארצות הברית, ובארץ אין לו בעצם אף אחד. מורדי שאפתן, הרוצה להשתייך למשהו בארץ. כאשר ניסה מורדי להתקבל לעבודה ב"צבעי רן", לא שיער שיקבל את שלושת הדברים האלה במקום אחד, ושימצא במכה אחת גם עבודה, גם אהבה וגם משפחה. כעת, 4 שנים לתוך החברות עם גלי, מבין מורדי שאם לא ימהר "לסגור את העסקה" איתה ועם בני משפחתה, יישאר בסופו של דבר בחוץ, ללא עבודה, ללא אהבה וללא משפחה.
  • ארז בלום (עידן רבינוביץ') (עונה ראשונה): הומו גלוי וגאה. חייו נראים מושלמים לכאורה: יש לו ילדה (שעשה עם זוג לסביות), יש לו קליניקה קטנה ומשגשגת בה הוא עובד כווטרינר ויש לו וילה כפרית וחמימה בקצה רמת השרון. אבל יש לו חלום אחד קטן, לשבץ בתמונה המושלמת שלו גם את גבר החלומות שלו: איתן רן, מי שכבר שנתיים קופץ אליו לביקורים סודיים בצהריים, כשהילדה בלימודים.
  • דפנה (דפי) (ריימונד אמסלם) (עונה שנייה): בחורה צעירה שעומדת בראש התאגיד שקנה את המפעל המשפחתי לאחר שפשט את הרגל. גילתה עניין בניבו ושכבה איתו כשהיו ביחד בשווייץ בנסיעת עסקים.

הצלחת הסדרה והביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה 'רביעיית רן' זכתה לביקורות לכאן ולכאן, ואף הייתה מועמדת לפרס הדרמה הטובה ביותר בטקס פרסי האקדמיה. כמו כן, השחקנים מיכל ינאי ויפתח קליין היו מועמדים לפרס השחקן והשחקנית הטובים ביותר על דמויותיהם בסדרה.

הסדרה התמודדה מול מגוון תוכניות מרחבי אירופה, בתחרות הבינלאומית ליצירות טלוויזיה "ורד הזהב" (Rose d'Or), פרס יוקרתי הניתן מדי שנה בשווייץ ליצירות טלוויזיה בולטות, במסגרתה מוענקים מדי שנה פרסים לתוכניות מטעם רשות השידור השווייצרית, על פי קריטריונים של מקוריות, יצירתיות ואיכות.


ירון טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", כתב בסיום העונה הראשונה:

עם כל פרק שעבר... התגלו מעמקיה ורגישותה. מין קסם כזה, המורכב בעיקרו מדיאלוגים מלאים בכנות חדה ופוצעת, מתצוגת משחק מעוררת השתאות של הקאסט כולו ומעלילה רווית תחכום טרגי שנחשף בהדרגה. אם משקיעים בה זמן ומחשבה, גומלת 'רביעיית רן' באופן שבו מעט דרמות מתגמלות את צופיהן: היא מרגשת. באמת...

מתוך "ידיעות אחרונות"

בערב עליית העונה השנייה, סמדר שילוני כתבה:

הרבה שתיקות ארוכות, הרבה זוויות צילום ליריות, הרבה הטחות אשם, הכל כדי שנתרגש, שניסחף פנימה. צר לי. למעט רגעים נקודתיים, שזורחים בדרך כלל בזכות משחק נוגע ללב, זה לא ממש עבד בעונה הראשונה, ולפחות על סמך שלושת הפרקים הראשונים, זה ממשיך לא לעבוד גם הפעם. ...שום דבר שקורה שם לא מצליח להפתיע, לנער, לעורר הזדהות. התחושה הכללית היא – למי אכפת? המתכון מכיל את המרכיבים של סדרה טובה, אבל איפשהו בשלב הערבוב והאפייה משהו התפקשש. המילים "נכונות" מדי. הסאבטקס מוחצן ולעוס מדי. אפילו הניכור צעקני מדי. לא נשאר מקום לצופה להיכנס ולמצוא את עצמו בפנים.

מתוך "ynet" תרבות ובידור, 2 בפברואר 2010

מכירת הסדרה לגופי שידור בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בינואר 2010, בעת אירוע השקת העונה השנייה של הסדרה, הודיע סמנכ"ל התוכן של חברת yes, יונה ויזנטל, כי רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS רכשה את האופציה להפקת גרסה אמריקאית של הסדרה.[3] ב-3 בפברואר 2010 אושרה הפקת פיילוט לסדרה, שאם יעבור את אישור הרשת יעלה לשידור בעונת הסתיו הבאה בארצות הברית.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ענת קם‏, אולי אלוהים יעזור?, באתר וואלה!‏, 30 בספטמבר 2009
  2. ^ yes tv (יס) (2010-02-15), רביעיית רן 2 - הפתיח, נבדק ב-2018-07-29
  3. ^ ענת קם‏, CBS רכשה אופציה להפקה של "רביעיית רן", באתר וואלה!‏, 22 בינואר 2010
  4. ^ ערן בר-און, CBS תפיק פיילוט ל"רביעיית רן" בארצות הברית, באתר ynet, 3 בפברואר 2010