לוקהיד מרטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: רוב הערך מוקדש לפרשיות השחיתות. אין כלל דיון על ההיסטוריה של החברה, על הפרויקטים העיקריים שלה, חברות בת, מוצרים שאינם מטוסים, ונושאים חשובים אחרים. סדר העניינים מבולבל ואין הבחנה בין עיקר לטפל.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לוקהיד מרטין
Lockheed Martin
Lockheed Martin.svg
שנת הקמה: 1995
מיקום המטה: בת'סדה, מרילנד, ארצות הברית
ענפי תעשייה: תעשייה אווירית ומוצרי חלל
תעשייה ביטחונית
ייצור מערכות טכנולוגיה מתקדמת
מוצרים עיקריים: מטוסי קרב
מטוסי תובלה
מטוסי נוסעים
לווינים
מערכות פיקוח טיסה
מערכות מכ"ם
טילים בליסטיים
רכבי שיגור טילים בליסטיים
רכיבי טילי מגן (ליירוט טילים)
תחמושת
שווי שוק: 35.111 מיליארד דולר$‏ (2009)
הכנסות: 45.189 מיליארד דולר$‏ (2009)
רווח: 3.024 מיליארד דולר$‏ (2009)
עובדים: כ- 130,000 (2010)
דף הבית: www.lockheedmartin.com

חברת לוקהיד מרטין (Lockheed Martin) היא חברת ייצור תעופתית אשר הוקמה בשנת 1995, על ידי מיזוג בין היצרנית התעופתית לוקהיד וחברת הכימיקלים וחומרי הבנייה מרטין מריאטה.

חברת האם "לוקהיד" הוקמה בשנת 1912 על ידי האחים אלן ומלקולם לוגהד בסנטה ברברה, קליפורניה, וחברת האם "מרטין מריאטה" הוקמה בשנת 1961 בבת'סדה, מרילנד.

"לוקהיד מרטין" הינה חברת פיתוח נשק צבאי הגדולה בעולם אשר 80% מתוצריה הכוללים מטוסים, טילים, ומערכות חלל, נמכרים לכוחות צבא ארצות הברית ושאר סוכנויות ממשל אמריקניות.

בסיסה של החברה ממוקם בבת'סדה (מרילנד) והיא מעסיקה כ- 133,000 אנשים בכל העולם. המכירות ב-2005 הסתכמו ב-37.213 מיליארד דולר וצבר ההזמנות עמד על 74.825 מיליארד דולר.

הפרויקט העיקרי של החברה כיום הוא מטוס ה- F-35 לאחר שזכתה בחוזה לפיתוחו בשנת 2001.

סדנת הבואשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מחטיבות העילית של המפעל נקראת בשם "סדנת הבואשים" (SKUNK WORKS), היא הוקמה בשנות ה-40 של המאה ה-20. מקור השם הוא מקומיקס אמריקאי משנות ה-40. בקומיקס מתואר מפעל פלסטיק שפלט ריחות רעים לאזור של מהנדסי מטוסים. חטיבת פיתוח ותכנון זו הייתה סודית ביותר ומספר אנשיה לא עלה על 150. היא הייתה כל כך סודית שלפעמים ראשי המפעל היו רואים את המטוס שפיתחו שם רק בטקס הגלילה.[1] בראש החטיבה עמד שנים רבות המהנדס קלארנס "קלי" ג'ונסון (Clarence L. “Kelly” Johnson) שנבחר על ידי מגזין התעופה אוויאיישן ויק כאחד מעשרת האנשים שהשפיעו יותר מכל על עולם התעופה. בין מטוסיו הידועים: P-38 לייטנינג, P-80‏ ,F-104 סטארפייטר וU-2. הוא לקח חלק גם בתכנון של הציפור השחורה. בשנת 2004 עיצבה החטיבה מטוס מנהלים על-קולי (תמורת 25 מיליון דולר) לחברת סופרסוניק אירוספייס אינטרנשיונל (SAI).

מטוסים שיוצרו על ידי לוקהיד מרטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן כמה מן המטוסים שיוצרו במפעל לוקהיד מרטין:

פרשיות שחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשיות השחיתות של לוקהיד התנהלו בשנות החמישים עד שנות השבעים של המאה הקודמת בידי חברת האווירונאוטיקה לוקהיד. הפרשיות גרמו להדים במערב גרמניה, איטליה, הולנד ויפן. בארצות הברית הפרשייה כמעט מוטטה את התאגיד שהיה בקשיים עקב כשלונו של ה-L1011 טריסטאר.

ב-1971 ממשלת ארצות הברית חילצה את לוקהיד מקשייה בהלוואה בנקאית של 195 מיליון דולר. ועדת הלוואות החירום הממשלתית החלה לחקור האם לוקהיד עברה על ההתחייבויות שלה בכך שלא דיווחה על תשלומיה בחוץ לארץ.

ב-1976 ועדה של הסנאט בראשותו של הסנאטור פרנק צ'רץ', הסיקה כי בכירים בלוקהיד שילמו שוחד בסך של 22 מיליון דולר לנציגי מדינות ידידותיות כדי לשריין את החוזים במה שכונה "עסקת המאה".

הפרשיות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערב גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנסט האוזר, לוביסט לשעבר של לוקהיד, העיד בפני חוקרי הסנאט כי שר ההגנה הגרמני פרנץ יוזף שטראוס קיבל לפחות 10 מיליון דולר עבור רכישה של 900 מטוסי F-104 סטארפייטר. שטראוס הכחיש את הטענות ואף תבע את ארנסט על הוצאת דיבה, בגלל חוסר העניין בהאשמות הנושא נפל מחוסר עניין לציבור.

בספטמבר 1976 במהלך הבחירות לבונדסטאג הפרשיות עלו שוב לכותרות כאשר עלו שאלות לגבי מיקומם של "מסמכי לוקהיד", לעיניין תרמו גם מסמכים (ייתכן מזויפים) אשר תיארו טיסה של חבר מועצת הביטחון מנפרד וורנר למפעלי לוקהיד (שמומנה על ידי לוקהיד). במהלך החקירות שהתנהלו לאחר מכן עלה כי מסמכים בקשר לרכישת הסטארפייטר הושמדו ב-1962.
מאוחר יותר עלה שטיסתו של וורנר מומנה על ידי הממשלה והייתה קשורה לטיסת הניסוי של הA-3. רק הטיסה בחזרה מומנה על ידי לוקהיד, לטענת וורנר מכיוון שאיבד את כרטיסו המקורי.

איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיטליה עלה כי פוליטיקאים נוצרים-דמוקרטים שוחדו כדי לעזור במכירתו של ה-C-130 הרקולס לחיל-האוויר האיטלקי. בעיתון L'Espresso האשמות בלקיחת שוחד הוטחו בפוליטיקאים בכירים ביניהם גם הנשיא ג'ובאני לאונה, שנאלץ להתפטר ביוני 1978.

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

L-1011 של חברת ANA.

בשנת 1957 צבא ההגנה העצמית היפני (JADSF) רצו לרכוש את ה-F-11 סופר טייגר כדי להחליף את מטוסי ה-F-86 המזדקנים. אך לובי חזק לצד לוקהיד הצליחו לשכנע את הממשל לרכוש את ה-F-104.

מאוחר יותר לוקהיד העסיקה את יושיו קודאמה, ימיני קיצוני, כיועץ כדי להשפיע על חברות תעופה יפניות, אול ניפון איירליינס (ANA) בעיקר, לרכוש את ה L-1011 במקום את ה-DC-10. ב-1976, סגן יושב ראש לוקהיד העיד בישיבת ועדה של הסנאט ששוחד בסך 3 מיליון דולר שולם למשרדו של ראש הממשלה טקואה טנאקה כדי לעזור בעניין.

לוקהיד שילמו 2.4 מיליארד ין יפני כדי לשריין את המכרז עם ANA, כ-500 מיליון יין שולמו לראש הממשלה, 160 מיליון שולמו לבכירי ANA, 1.7 מיליון שולמו לקודאמה.
טנאקה נעצר ביולי 1976 ונשפט ל-4 שנות מאסר, אך נשאר מחוץ למעצר עקב בעיות בריאותיות עד למותו משבץ ב-1993.

הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשביל לזכות במכרז מול ה-מיראז' 5 לוקהיד שילמו 1.1 מיליון דולר לנסיך ברנרד. הנסיך השתתף בלמעלה מ-300 ועדות וישיבות תאגידיות וזכה להערכה עקב רצונו לשפר את כלכלת הולנד. ראש הממשלה דאז הורה על חקירה בעניין, אך הנסיך הכחיש את הטענות. לאחר מותו בדצמבר 2004 פורסמו ראיונות שבהם הנסיך הודה בהאשמות ואמר: "אני כבר השלמתי עם העובדה שהמילה לוקהיד תרשם על מצבתי".

השלכות הפרשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושב ראש דרקטוריון לוקהיד דניאל הוטון וסמנכ"ל - נשיא התאגיד קארל קוצ'יאן התפטרו מתפקידם ב-1976. הפרשיות גם היוו את הבסיס לחוק שאסר על אנשי עסקים אמריקאיים לתת שוחד לפקידים ופוליטיקאים בחוץ לארץ.

בן ריץ', מנהל סדנת הבואשים העיד:

Cquote2.svg

בכירי לוקהיד שילמו שוחד של מיליונים להולנדים, יפנים, פוליטיקאים מערב גרמנים, פקידים וגנרלים איטלקים ולפקידים ובכירים מהונג קונג ועד לערב הסעודית כדי לשכנעם לקנות את המטוסים שלנו. קלי ג'ונסון (מנהל צוות ראשון בסדנאת הבואשים) זועזע כל כך עד כי הוא כמעט התפטר למרות התפטרותם של הבכירים שהשתתפו בפרשיות.

Cquote3.svg

טילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]