שארל מארי רנה לקונט דה ליל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שארל מארי רנה לקונט דה ליל

שארל מארי רנה לקונט דה ליל (צרפתית: Charles Marie René Leconte de Lisle; ‏22 באוקטובר 1818 - 17 ביולי 1894), משורר ומתרגם צרפתי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל מארי רנה לקונט דה ליל נולד באי בורבון (כיום ראוניון) שבאוקייאנוס ההודי לאב ממוצא ברטוני שהיה כירורג בצבאו של נפוליון בונפרטה. בהיותו בן ארבע שנים עברה משפחתו להתגורר בחבל ברטאן שבצפון מערב צרפת. ב-1832 שב עם משפחתו לאי בורבון. נשלח על ידי אביו למסע באיי הודו המזרחית כדי להכינו לעסוק במסחר. אחרי מסע זה הגיע לעיר רן (בחבל ברטאן) כדי להשלים את לימודיו, ולמד בעיקר יוונית, איטלקית והיסטוריה. ב-1837 נסע לפריז וב-1838 קיבל שם תעודת בגרות. הוא שב פעם או פעמיים אל האי בורבון, אך ב-1846 התיישב בפריז.

קובץ שיריו הראשון "ונוס ממילו" הביא להיכרות עם מחברים שהיה להם עניין בספרות קלאסית. הקובץ "פואמות עתיקות" הופיע ב-1852 והקובץ "פואמות ושירים" ב-1854. בקובץ "שירים ברבריים" (1862), כמו בקובץ "פואמות עתיקות" הוא מתאר את יפי הטבע. לקונט דה ליל כתב גם מספר טרגדיות ברוח הטרגדיה היוונית ותרגם לצרפתית את שירת הומרוס והסיודוס ואת מחזותיהם של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס.

ב-1873 התמנה לעוזר הספרן הראשי של ספריית ארמון לוקסמבורג בפריז. ב-1884 הופיע קובץ שיריו "פואמות טרגיות" וב-1886, אחרי תשעה ניסיונות לא מוצלחים, נבחר לבסוף לחבר האקדמיה הצרפתית במקומו של ויקטור הוגו שמת שנה לפני כן.

שארל מארי רנה לקונט דה ליל מת בעיירה לובסיין שבחבל איל דה פראנס ב-1894.

לקונט דה ליל נחשב לאבי אסכולת הפארנאס בשירה הצרפתית. תלמידיו נודעו כמשוררי אסכולה זו ובהם: תאופיל גוטייה, תאודור דה באנוויל, סילי פרידום ופול ורלן. בהקדמות לקובצי שירתו לקונט דה ליל הציג מספר עקרונות שסביבם התרכזו משוררים בני דורו בתקופה שבין תנועת הרומנטיזם לבין זו של הסימבוליזם. בהשפעת רעיון ה"אמנות לשם אמנות" שהגה תאופיל גוטייה, לקונט דה ליל התנתק מן הרומנטיזם והחל לדגול בתאוריה חדשה שבאה על ביטויה באסכולת הפארנאס. תאוריה זו התבססה על מספר עקרונות ובהם:

  1. על השירה להיות בלתי אישית (אסור למשורר לבטא בשירתו את האגו שלו).
  2. על המשורר לשים את הדגש על הצורה במקום להיסחף על ידי השראתו חסרת המעצורים.
  3. עליו לשאוף ליפה שהשירה העתיקה (יוונית, הודית, צפון אירופאית) משמשת לו כמודל.