התנועה האסתטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הציור "תערוכה באקדמיה המלכותית" (1881) מאת ויליאם פאואר פרית'. הנשים בשמלות בסגנון אסתטיציסטי, אוסקר ויילד מימין, מוקף מעריצות

התנועה האסתטית או אסתטיציזם (Aestheticism) הייתה תנועה אמנותית שהתקיימה בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-19 בבריטניה, גרמניה וצרפת (שם כונתה, בעיקר בתחום השירה, "אמנות לשם אמנות", l'art pour l'art). התנועה חרתה על דגלה את האסתטיקה, היופי, כאידאל עליון בכל תחומי החיים, לא רק באמנות (אמנות פלסטית, שירה וספרות) אלא גם באדריכלות, עיצוב פנים ועיצוב מוצר. בין היוצרים המרכזיים, ההוגים והתועמלנים המרכזיים של התנועה ניתן למנות את אוסקר ויילד, ויליאם מוריס, ג'ון ראסקין, פרדריק לייטון, תאופיל גוטייה ודאנטה גבריאל רוזטי.

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע לצמיחת התנועה האסתטית בבריטניה היה תחושת רתיעה מהעיצובים הפונקציונליים והכעורים ("החומרנות הגסה") של המוצרים והחומרים שאפיינו את חידושי הטכנולוגיה. לטענתם עצם השימוש בחומרים "מודרניים" כפלדה וזכוכית תעשייתית אין פירושם שיש לעצב מבנים ומוצרים באופן תכליתי ומכוער, אלא להיפך, הם מאפשרים הצגת יופי והחדרתו לכל שכבות האוכלוסייה ותחומי החיים. כן יצאה התנועה כנגד מוסרנות היתר של התקופה הוויקטוריאנית שנטתה להצניע צבעים בוהקים והופעה מוחצנת ויוצאת דופן. התנועה צמחה מתוך התנועה האמנותית של הפרה-רפאליטים בהשפעת הרעיונות הצרפתיים של "אמנות לשם אמנות" וכתביו של המבקר וולטר פאטר, מרצה לאמנות הרנסאנס באוקספורד שכתב ש"יש לבעור תמיד בלהבה חזקה, כמו אבן חן יקרה... לשמר את האקטזה הזאת זה פירושה של הצלחה בחיים".

בבריטניה הייתה התנועה תנועת ציירים, אליה הצטרפו יוצרי מלאכת-יד ומעצבי פנים. חברי התנועה לא רק יצרו אלא ביקשו "לחיות בתוך יופי", כאשר יופי התפרש כשימוש עז בצבעים, בדים, אבני חן וכדומה.

בית התנועה היה בגלריה גרוסוונור שנפתחה ב-1877 ברחוב בונד בלונדון. עיצוב הפנים כלל ציפוי זהב ושיש והקירות היו בגווני משי צהוב וירוק. הגלריה הציגה מיצירות האסתטיציסטים, קיימה ערבי קריאת שירה והייתה למקום אופנתי. אחד מאורחי הקבע במקום היה הסופר וקובע הטעם אוסקר ויילד.

ברחוב ריג'נט בלונדון פתח ארתור ליברטי ב-1875 את חנות הכלבו "ליברטי" שהציעה חפצים מן המזרח הרחוק והמזרח התיכון ופריטי לבוש ססגוניים שעוצבו ברוח ימי הביניים או ירידים מזרחיים וכדומה. ציירים יכלו להלביש דוגמניות בשמלות ססגוניות אלה, לעטרן בתכשיטים מהחנות, ולציירן בסטודיו שהיה בחנות. בעקבות חנות זו נפתחו בסביבה חנויות "אסתטיקה" נוספות.

מעצרו של אוסקר ויילד, הדמות הציבורית המזוהה ביותר עם התנועה וערכיה, ב-1895 בעוון "סדומיות", אישש את חשדו של הציבור לגבי זיקתה של התנועה לעבריינות וגרם לירידתה ממרכז הזירה.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת התמקדה התנועה בעיקר ביצירה ספרותית ושירית. לפי תפיסת "האמנות לשם אמנות" שהגה תאופיל גוטייה, אין צורך שהשיר יהיה מובן, נושא תוכן מוסרי או לומר דבר מה, די בכך שיהיה יפה, מפעים, מרגש וחד-פעמי ביופיו.

ולטר בנימין, במאמרו "יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני" ציין שהתנועה הייתה תגובת-נגד ליכולת הייצור התעשייתי, המשכפל את המוצר בגרסאות שוות רבות, ועל ידי כך מאבד המוצר מ"הילת הראשוניות והחד פעמיות" שלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]