הומרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסלו של הומרוס במוזיאון הבריטי
יוון העתיקה
הפרתנון
פורטל יוון העתיקה

הוֹמֵרוֹסיוונית: Ὅμηρος) גדול משורריה של יוון העתיקה, שלו מייחסת המסורת את האיליאדה ואת האודיסיאה. אגדות יווניות מספרות שהיה עיוור. על שמו נקראים ההימנונים ההומריים, אך אלו לא חוברו על ידי הומרוס, אלא הם שירים בסגנונו. יצירות אפיות רבות אחרות יוחסו להומרוס.

מקובל לתארך את שתי השירות האפיות הגדולות של הומרוס למאה השמינית לפנה"ס. מדובר בשירה שבעל פה, אשר הועברה לראשונה אל הכתב באתונה בעת שלטונו של הטיראן פיסיסטראטוס, שחשש שהשירות תאבדנה, במאה הששית לפנה"ס. פיסיסטראטוס ציווה על כל זמר ומשורר נודד שהגיע לאתונה, לדקלם את כל מה שידע על שירת הומרוס בפני הלבלרים האתונאים. אלו רשמו כל גרסה וההדירו את האיליאדה והאודיסיאה כפי שהגיעו לידינו כיום. כמו כן, הוא יזם את הדקלום בציבור של האיליאדה והאודיסיאה כחלק מחגיגות הפאנאתנאיה, שנערכו באתונה לכבוד האלה אתנה, אחת לחמש שנים.

הומרוס כדמות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מאות שנים התווכחו מלומדים על השאלה האם היה אדם בשם הומרוס. אם אמנם חי, כיצד חי וכיצד חיבר את שירותיו? נראה ששתי השירות מבוססות על מסורות ואגדות פחות מלוטשות שהיו קיימות שנים רבות לפני הומרוס. האם האיש חיבר את השירות, או שמא אסף וההדיר קטעי שירה עממיים?

ניתוח האיליאדה והאודיסיאה מבחינת מבנה ואוצר מלים מראה שהשירות מכילות ביטויים קבועים ונשנים; לפעמים שורות שלמות חוזרות ונשנות. האם היו השירות הללו שירה אורו-פורמולאית, כלומר שירת על-פה נוסחתית, שחיבר המשורר במקום באמצעות אוסף קטעים וביטויים עממיים ששינן? החוקרים מילמן פארי ואלברט לורד הראו שמסורת על-פה כזו, שהינה זרה לתרבות הספרות המודרנית, אופיינית לשירה האפית בתרבויות טרום-אורייניות.

באור זה, גדולתו של הומרוס היא שמופע השירה שלו תועד ונשמר. ייתכן שהיו מאות משוררים אפיים בתקופת הומרוס, שבצעו מאות גרסאות של האפוסים, אך רק גרסה אחת של שני האפוסים הללו נשתמרה עד ימינו.

ככלל, נדמה שכיום רבים המלומדים המאמינים בממשותו של "הומרוס" אמיתי מתשהיו במאה התשע-עשרה. הידוע ואף המשוער על חייו כה מועט, עד שמלומדים נוהגים להתבדח באומרם שהשירות "לא נכתבו על ידי הומרוס, אלא על ידי אדם אחר בשם זה", והמלומד ריצ'מונד לאטימור (Lattimore), שאף תרגם את האפוסים לאנגלית, קרא למאמר "הומרוס: מי היא?" גם החוקר רוברט גרייבס העלה השערה בדבר הומרוס אשה. סמואל באטלר אף שיער ספציפית שמדובר באשה סיציליאנית צעירה שחיברה את האודיסיאה (אך לא את האיליאדה).

שאלה אחרת היא האם לעלילות יש ביסוס עובדתי. בתקופה ההלניסטית (המאה השלישית לפני הספירה עד המאה הראשונה לפנה"ס), פרשני האפוסים החלו לבחון סתירות בטקסט. מלומדים מודרניים ממשיכים בעבודה זו.

חפירותיו של היינריך שלימאן בסוף המאה התשע-עשרה הביאו את המלומדים למסקנה שייתכן בסיס היסטורי למלחמת טרויה. מחקרם של פארי ולורד על האפוס האוראלי בשפה הסרבו-קרואטית ובניבים טורקיים הראה ששירות ארוכות עשויות להישמר היטב בתרבויות אוראליות עד שייכתבו. פענוח השפה הקווית ב' (Linear B) בשנות החמישים על ידי מייקל ונטריס (Ventris) ואחרים שכנע חוקרים שיש המשכיות לשונית בין כתבים מיקניים מהמאה השלוש-עשרה לפנה"ס לבין השירות האפיות של הומרוס.

תפוצתו במקורות יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומרוס היה מוכר אף בקרב היהודים בארץ ישראל בתקופה ההלניסטית, זאת אנו למדים מאזכורו מספר פעמים בכתבי חז"ל, ‏[1][2]

אחת מהם היא המשנה הבאה:

Cquote2.svg

אומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם פרושים, שאתם אומרים, כתבי הקודש מטמאין את הידיים, וספרי המֵירָס[3] אינם מטמאין את הידיים. אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי), אף כתבי הקדש לפי חיבתן היא טומאתן, וספרי המֵירָס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידיים.

Cquote3.svg
משנה, ידיים, ד ו

וכן בתלמוד ירושלמי:

Cquote2.svg

רבי עקיבה אומר, אף הקורא בספרים החיצוניים כגון ספרי בן סירא וספרי לענא אין לו חלק לעולם הבא, אבל ספרי המֵירָס וכל הספרים שנכתבו מכאן והילך - הקורא בהן כקורא באיגרת

Cquote3.svg
– ירושלמי, סנהדרין יז א

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאול ליברמן, בספרו "יוונים ויוונות בארץ ישראל", הוצאת מוסד ביאליק, 1984. (עמ' 229-230). למעשה כבר רב האיי גאון (939-1038) כותב על המשנה המזכירה את "ספרי המירס": "פירוש: כל אלו ספרים חיצונים של חכמת יוונים, שמם בלשונם 'הומרוס'" (בפירושו למשנה על מסכת ידים ד, ו)
  2. ^ ד"ר אברהם שפיר, יחסם של חכמים לשפה ולספרות היוונית בתקופת התנאים, הגיגי גבעה, ה', תשנ"ז.
  3. ^ כך בכתב יד Parma 2596, בכתב יד 1342 ובכתב יד Parma 3173. ואילו בכתב יד קאופמן: מֵירוֹן.