שיתוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיתוק הוא איבוד שליטה מוחלט על השרירים בחלק או בכל הגוף.

הגורמים העיקריים לשיתוק הם טראומה גופנית, שבץ מוחי, ניוון שרירים, בוטוליזם, פוליו וכן מספר פגמים מולדים, כגון ספינה ביפידה.

שיתוק יכול להיות מקומי, כללי או באזורים מסוימים ביחד. לדוגמה, שיתוק מקומי יכול להתרחש בצד אחד של הפנים עקב הזדהמות של עצבי הפנים באותו צד. אנשים שלקו בשבץ מוחי עשויים לחוש חולשה בכל הגוף שלהם או שיתוק בתבנית מסוימת הנקבעת על ידי האזורים במוח שנפגעו מהשבץ. פגיעה פיזית קשה בעמוד השדרה התחתון גורמת פעמים רבות לשיתוק רגליים.

אדם הסובל מפגיעה בחוט שדרה נקרא פרפלג אם יש לו שיתוק בשתי הגפיים התחתונות, או קוודרופלג אם יש לו שיתוק במידה מסוימת בכל ארבע הגפיים. מידת הפגיעה מובדלת בין פגיעה מלאה (Complete) ופגיעה חלקית (Incomplete). בפגיעה מלאה, אין מעבר עצבי באזור הפגיעה ולכן מאזור זה ומטה הגוף משותק. בפגיעה חלקית, חוט השדרה לא נפגע כולו וחלק מהמסרים העצביים עוברים ולכן השיתוק הוא חלקי.

סוגי עצבים שונים מייצרים סוגי שיתוק שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם סוגים רבים של עצבים. הם מחולקים לעצבים תנועתיים (המשדרים שדר מהמוח ויוצרים תגובה בגוף) ועצבים תחושתיים (הקולטים במוח מסרים מהגוף). לכן ישנן פציעות בהם עצבים מסוימים נפגעו ולכן האדם מרגיש חלק מהגוף במידה מסוימת אך לא יכול להזיז או להיפך, יכול להזיז את האיבר אך ההרגשה היא עמומה. יתר מכך, עצבים תחושתיים הם מגוונים ושולטים על תחושות שונות: מגע עורי, תחושות עמוקות של העצם ושרירים, תחושות חום וקור. כך שיכול להיות מקום בו, לדוגמה, ישנה תחושה של מגע אך בלי הבדלה בין חום וקור.

מציאת תרופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים רבים מתבצעים לפתרון פגיעה בחוט-שדרה. הכיוונים הם שונים ונוטים מפתרונות כירורגים, תרופתיים, ביוטכנולוגים ואלטרנטיבים. כריסטופר ריב תרם רבות לקידום המחקר. מרכז גדול למחקר חוט השדרה הוא Miami Project בארצות הברית.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.