אצטילכולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נוסחת המבנה של אצטילכולין

אצטילכוליןאנגלית: Acetylcholine) הוא מוליך עצבי נוזלי (כימי) של המערכת המוטורית ומערכת העצבים הפאראסימפתטית בגוף האדם.

אצטילכולין משוחרר בכל סינפסה בה תא עצב מסתיים ברקמת שריר שלד. האצטילכולין מכוון למבנים קטנים המכונים end plates על תאי השריר, אשר מכוסים במולקולות של קולטנים. כאשר קולטנים אלו מופעלים על ידי אצטילכולין, הם גורמים לתחילתו של קישור מולקולרי בתוך תאי השריר, אשר גורם לו בסופו של דבר להתכווץ. לפי ההשערות, האצטילכולין מיוצר באמצעות גופי ניסל.

סמים מסוימים, המשפיעים על אצטילכולין, יכולים לגרום לשיתוק שרירים: רעל הבוטוליזם, אשר נוצר מבקטריה בקופסאות שימורים שלא נאטמו היטב, חוסם את שחרור האצטילכולין בסינפסות של עצבים ושרירים ויכול לגרום למוות על ידי שיתוק העצבים המשמשים בנשימה. גזי-עצבים מסוימים, כגון סארין, אשר פותחו למטרות לחימה, וכן מספר חומרי הדברה נגד מזיקים, גורמים לשיתוק על ידי הרס האצטילכולין אסטראז, אנזים המפרק את האצטליכולין וכך מצמצם את ריכוזו, ברגע שהוא "נורה" לסינפסה. כאשר תהליך הצמצום נכשל, ישנה הצטברות בלתי נשלטת של אצטילכולין במערכת העצבים, דבר אשר הופך את ההעברה הנורמלית של שדרים במערכת העצבים לבלתי אפשרי. האטרופין מסוגל לחסום קולטנים של אצטילכולין, ולפיכך הוא מהווה תרופה לגז עצבים, אם כי גם הוא מסוכן כשלעצמו.

אצטילכולין חשוב מאוד באזור במוח הקדמי המכונה היפוקמפוס, אשר לו תפקיד חשוב ביצירת זכרונות חדשים. לאצטילכולין חשיבות בהתפתחות מחלת אלצהיימר, שהיא הפרעה הרסנית, המשפיעה על אוכלוסייה מבוגרת על ידי פגיעה בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים אחרים. נוירונים (תאי-עצב) במוח הקדמי, המייצרים אצטילכולין נוטים להדרדר בקרב חולי אצלהיימר, אשר כתוצאה מכך סובלים ממחסור במוליך העצבי. ככל שמיוצר פחות אצטילכולין, כך אבדן הזיכרון בקרב החולים גדול יותר.

כאמור, אצטילכולין הוא מוליך הקשור לזיכרון וללמידה - במוחן של חולדות בסביבה מרובת גירויים נמצאו ריכוזים גבוהים שלו. אגדת השוקולד ותרומתו להצלחה במבחנים נולדה משום שהאנזים יוצר האצטילכולין מצוי בו. תרומתו הקוגניטיבית של השוקולד הוכחה אמנם עבור חולדות, אולם לא לגבי בני אדם. על האזורים שבהם עובר האצטילכולין נמנה ההיפוקמפוס, מעבד הזכרונות, וכנראה בשל כך אין חולה האלצהיימר, שההיפוקמפוס שלו נפגע, מסוגל לאחסן זיכרונות לטווח ארוך.

לאצטילכולין קולטנים ניקוטיניים ומוסקריניים. לראשונים, הקולטים גם ניקוטין, יש השפעה מעוררת (ולכן הניקוטין ממריץ).