שפות הודו-אריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קיבוץ השפות באזורים לפי צבעים

שפות הֹ‏דוּ‏־אַרִיוֹ‏ת (हिन्द-आर्य भाषाएँ; גם "הענף ההודי") הן ענף-משנה של ענף השפות ההודו-איראניות במשפחת השפות ההודו-אירופיות, ומדוברות בעיקר באסיה. מספר דובריהן כיום מוערך בכ-900 מיליון איש.

בשנת 2005 נמנו 209 גװני שפות בענף, מהם המנײן הגדול ביותר של דוברים כשפת אם הם דוברי השפות ההינדוסטניות - הינדי (השפה השנייה המדוברת ביותר בעולם) ואורדו, ביחד כ-540 מיליון; ולאחריהם בנגלית - כ-260 מיליון. דוברי פנג'אבי מונים כ-100 מיליון, מרטהי כ-90 מיליון, מחצית מזה דוברי גוג'ראטית ואחריהם נפאלית עם כ-40 מיליון. לאורייה 30 מיליון דוברים בקירוב, לסינדהי 20 מיליון, סינהלה עם כ-16 מיליונים וסראיקי ואסאמית עם כ-14 מיליון דוברים כל אחת.

קבוצת-המשנה ההודו-ארית ניצבת תחת ענף הלשונות ההודו-איראניות לצד שתי קבוצות-המשנה האחרות של ענף זה: השפות האיראניות (המדוברות באיראן ובמרכז אסיה) והנוריסטניות (באפגניסטן).

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שבמקרים רבים אין מחיצות ברורות בין השפות ההודו-אריות, קשה לסװגן בנחרצות. יחד עם זאת, ניתן לחלקן באופן הבא:

פונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמישה בסיסי חיתוך מהװים תשתית למערכת העיצורים ההודו-ארית הרגילה – וילונײם, חכײם, כפופים, שִנִּיִּים ושִׂפְתִיִּים; בכך זהה המערכת של הלשונות ההודו-אריות לזו של הסנסקריט. העיצורים ה"כפופים" עשוײם לכלול גלגול של הלשון לשם השגת כעין 'נסיגה' של המגע עם קצה הלשון. נקודת המגע יכולה להיות מכתשית או בתר-מכתשית, ואיכות הצליל הײחודי המופק נובעת לא אחת מתצורת הלשון יותר מאשר מהמיקום שלה. החיתוכים החכײם הם בעלי תוצר מחוכך ובאופן מסורתי כוללים מפגש חד של הלשון עם החך הקשה, לכדי יצירת צליל המקביל ל-[ʧ] או [cʃ].

מחוץ למעגל המערכת הרגילה - לשפות ולניבים מסוימים חִכּ‏וכיות מכתשית בצליל [ʦ] (במקום חִכית), אם כי כמה מהם משמרים את ה-[ʧ] במצבים מסוימים – לפני תנועות קדמיות (בײחוד /i/), לפני /j/, או במכפל; מכתשיות כבסיס חיתוך נוסף על הקײם מתרחשת במרטהי ובקונקאני (שבהן עירוב ניבים, לצד משתנים אחרים, טורף את הכלל הנזכר לעיל), בניבים מערב-פהרײם אחדים (t̪ ->‏ /ʧ/), ובקשמירית.

הוספתה של החכיכה ההיפוכית האילמת בכמה מהשפות הדארדיות קובעת את מספר מקומות החיתוך על שיא של שבעה, בשעה שהפְחתה גוזרת הפיכת ʦ ->‏ /s/ - מה שאירע באסאמית, צ'יטאגונית, סינהלה ובמװארי דרומי. השלוֹת נוספות של בסיסי חיתוך מתרחשות בְּאסאמית וברומאנית, שבהן כבר אבד הקונטרסט השיני/הכפוף האופײני; ובצ'יטאגונית, שמעליה מרחפת סכנת אובדן מפרקי ההיגוי השפתײם והוילונײם.

סנסקריט, השפה העתיקה ביותר במשפחת השפות ההודו-אירופיות, התבלטה בהיותה בעלת חמישה חיתוכי עיצור אפי, בהתאמה עם אלו של הפה; ומקרב השפות והניבים המודרנײם שבעה הובחנו כנושאי העזר המשלים של חמש הפונמות האפיות במלואו, כשמתוכן, החכית והוילונית בדרך כלל אינן אלא תוצאה של שמיטת העיצור מצרוף אף+עיצור ([ɲj] ->‏ [ɲ] ו-[ŋɡ] ->‏ [ŋ]) אם כי ישנם גם מקורות אחרים לתופעה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]