שריר סוגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שריר סוגר
שיוך שריר, fascicular architecture of muscle, particular anatomical entity עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
FMA 75004 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C1184461 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שריר סוגר הוא שריר שלד עגול שמכווץ ומרפה פתח בגוף של בעלי חיים רבים. ישנם למעלה מ-60 סוגי שרירי סוגר בגוף האדם, חלקם מיקרוסקופים, כמו מיליוני הסוגרים הקדם-נימיים (אנ'). הסוגרים נרפים במוות, ולעיתים קרובות משחררים נוזלים וצואה.

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שריר סוגר קשור לפתח שהוא מקיף. כל עוד שריר הסוגר מכווץ, אורכו מתקצר והפתח מכווץ. הרפיה של השריר גורמת להתארכותו, פותחת את הפתח ומאפשרת מעבר של נוזלים, מוצקים או גזים.

שריר זה ניכר, למשל, בפתח הנשימה של יונקים ימיים רבים.

סוגרים רבים משמשים מדי יום במהלך העיכול הרגיל. לדוגמה, סוגר הוושט התחתון השוכן בחלק העליון של הקיבה, סגור רוב הזמן, מונע מחומצות קיבה לעלות אל תוך הוושט, אך נפתח כדי לאפשר למזון שנאכל לעבור.

סיווגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לסווג עוד יותר את הסוגרים לספינקטרים פונקציונליים ואנטומיים:

  • לסוגרים אנטומיים יש עיבוי שריר מקומי ולעיתים קרובות מעגלי כדי להקל על פעולתם כסוגר.
  • לסוגרים פונקציונליים אין עיבוי שריר מקומי והם פועלים באמצעות התכווצות שרירים חיצונית או פנימית.

קיימים סוגרים שניתן לשלוט בהם באופן רצוני ואחרים שפועלים גם באופן לא רצוני:

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים של מסתם אילאוצקלי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.