תריסריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התריסריון (בלועזית: דואודנום, Duodenum) בגוף האדם מהווה את תחילתו של המעי הדק, ואורכו כ-25 ס"מ, שהם רוחבן של תריסר אצבעות, ומכאן שמו.

איברים במערכת העיכול (התריסריון מסומן במס' 6)

בתריסריון מתבצע עיקר תהליך העיכול. כל העמילן שלא התפרק בפה ובקיבה ממשיך להתפרק בתריסריון בעזרת אנזימים שמופרשים מהלבלב. כך גם מקטעי חלבונים המכונים פפטונים שהתפרקו מהחלבונים בעזרת חומצות בקיבה ממשיכים להתעכל בתריסריון בעזרת אנזימים בסיסיים. גם השומנים מתפרקים ומתעכלים בתריסריון וכן מתפרקים ומתעכלים בתריסריון כל הפולימרים כצבעי מאכל ושאר תוספי מזון שלא התפרקו בקיבה או בפה.

לתריסריון מגיעים חומרים מהלבלב, מהכבד ומכיס המרה העוזרים לפירוק כימי של חלק ממרכיבי המזון. החומרים שעוברים פירוק כימי בתריסריון הם: חלבונים, פחמימות ושומנים. בנוסף:

  • נספגים בתריסריון מים ומינרלים לדם. המינרלים אינם עוברים כל שינוי במערכת בעיכול (חומרים אי-אורגניים).
  • החומצה המלחית המופרשת מהקיבה נסתרת בתריסריון באמצעות נתרן מימן פחמתי (NaHCO3) המופרש אף הוא מהלבלב.
  • אל התריסריון מופרשים מיצי מרה. למולקולת מיץ המרה ישנן יכולות דטרגנטיות, והן יוצרות תחליב עם טיפות השומן שבמזון. למעשה מיצי מרה גורמים לחלוקת טיפות השומן מהמזון לטיפות מיקרוסקופיות ששטח פניהן גדול, ובכך מאפשרות גישה יעילה של אנזימים מפרקי שומנים (המומסים במים) אל מולקולות השומן (שאינן מתמוססות היטב במים עקב תכונותיהן ההידרופוביות). בנוסף לתכונותיו הדטרגנטיות, מיץ המרה הוא בסיסי, ולכן מסייע אף הוא בסתירת החומציות הרבה שבקיבה, לפני המעבר למעי.‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיב פפטי


מרכיבי מערכת העיכול
פה · לחיים · שפתיים · לסתות · שיניים · חניכיים · לשון · בלוטות רוק · חך · לוע · ושט · קיבה · כבד · כיס המרה · לבלב · תריסריון · מעיים · המעי הדק · המעי הגס · תוספתן · חלחולת · פי הטבעת מערכת העיכול


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרסריון נקרא כך בגלל שהוא עם 12 ס"מ