מערכת העצבים האוטונומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מערכת העצבים האוטונומיתאנגלית: Autonomic nervous system, ר"ת מקובלים: ANS) היא חלק ממערכת העצבים ההיקפית, שהיא חלק ממערכת העצבים של הגוף.

מערכת העצבים האוטונומית אחראית על וויסות פעולות שאינן מכוונות באופן מודע, כלומר אינן נתונות לשליטת התודעה ונמשכות גם כאשר אדם ישן או מחוסר הכרה, כגון פעימות סדירות של הלב, הנשימה, הפרשת הזעה והרוק.

תתי מערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת העצבים האוטונומית מורכבת ממערכת העצבים הסימפתטית (אדום) וממערכת העצבים הפאראסימפתטית (כחול).

מערכת העצבים האוטונומית מורכבת משתי תתי מערכות: מערכת העצבים הסימפתטית וממערכת העצבים הפאראסימפתטית.

  • מערכת העצבים הסימפתטית – מערכת זו פעילה בעיקר בעיתות חירום, לחץ ואיום פתאומי. היא אחראית להפעלת תגובת הילחם-או-ברח, שמטרתן התמודדות עם מצב החירום. במצב כזה ישנו ניתוב של אנרגיה לשרירי השלד כדי שיהיה להם מספיק כוח להגיב בצורה פתאומית ומהירה. פעילויות עיכול מופסקות וכן מופעלות פעילויות של עצירת שתן (שדורשות אנרגיה לצורך העכבה). בזמן פעילות המערכת הסימפתטית ישנם שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין ועוד.
  • מערכת העצבים הפאראסימפתטית – מערכת זו פעילה בעיקר במצב של מנוחה בגוף ואחראית על מצב של שגרה. היא מווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים של גדילה. העצבים הפארא-סימפתטיים יוצאים בעיקר מאזור השלד המוארך, ומחלקו התחתון של חוט השדרה. המערכת מופעלת בעיקר על ידי רפלקסים בתגובה לגירויים פנימיים. בזמן פעילותה ישנה הפרשה של המוליך העצבי אצטילכולין.

הבדלים פיזיולוגיים בין תתי המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדלים במוליך העצבי המשמש את שתי המערכות: בשתי המערכות הסינפסה הפרה-גנגליונית היא אצטילכולין. לעומת זאת, בסיפנסה הפוסט-גנגיליונית קיים הבדל במוליך העצבי בשתי המערכות: בגנגליון הפאראסימפתטי המוליך העצבי הוא אצטילכולין. בסיפנסה של הנוירון הפוסט-גנגליוני במערכת הסימפתטית עם איבר המטרה המוליך העצבי הוא נוראדרנלין (למעט בלוטת הזיעה, ששם המוליך העצבי הוא אצטילכולין).

שיתוף הפעולה בין תתי המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי המערכות הללו מנוגדות אחת לשנייה, וכל אימת שהאחת מעוררת, השנייה מעכבת. אל הלב, השרירים החלקים ורוב הבלוטות מגיעים סיבי עצבים משני הסוגים. לדוגמה, כאשר המערכת הסימפתטית מגבירה את קצב הלב, המערכת הפארא-סימפתטית מאטה את קצב הלב.

היבטים מחקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולתה של מערכת העצבים האוטונומית צריכה להילקח בחשבון עבור פרדיגמות מחקריות שונות. למשל, עבור בדיקת השפעתם של חומרים שונים נהוג להשתמש בקבוצת ביקורת המקבלת פלצבו. כאשר חוקרים נבדקים אנושיים הדבר נעשה כדי לוודא שההשפעה הנצפית נגרמת כתוצאה מהחומר הפעיל ולא מהאמונות של הנבדקים אודות ההשפעה שלו. חשד זה אינו קיים עבור בעלי חיים משום סביר מאוד להניח שאין להם "אמונות" בנוגע להשפעת החומרים הנבדקים. עם זאת, משום שברוב המקרים נעשה שימוש בהזרקה במסגרת ניסויים בבעלי חיים, אופן מתן החומר יכול להיות בלתי נעים עבור החיה ובכך להפעיל את מערכת העצבים האוטונומית שלה. במקרה זה יש צורך בקבוצת ביקורת כדי להפריד בין השפעת החומר להשפעה של תגובת מערכת העצבים האוטונומית‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.


Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.