תאבו מבקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא שיפר כלל את הערך במצבו הקודם, כולל שיבושים רבים, הבעת דעה אישית ופולמיקה בנושא איידס.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


תאבו מְבֵקי
נשיא דרום אפריקה ה-11
SthAfrica.ThaboMbeki.01.jpg
קודם נלסון מנדלה
יורש קגאלמה מוטלנטה
תחילת כהונה 14 ביוני 1999
סוף כהונה 25 בספטמבר 2008
תאריך לידה 18 ביוני 1942
מקום לידה קווינסטאון, מחוז הקייפ המזרחי
מפלגה הקונגרס הלאומי האפריקאי
בת זוג זנלה מבקי
שם בשפת אם Thabo Mbeki

תָאבּוֹ מְבוּילווה מְבֵּקי (Thabo Mvuyelwa Mbeki; נולד ב-18 ביוני 1942) היה הנשיא ה-11 של דרום אפריקה. מדינאי ופוליטיקאי דרום אפריקאי שכיהן כנשיא דרום אפריקה בשנים 1999 - 2008. בשנת 1962 עזב מבקי את מולדתו לגלות בבריטניה, שבה למד כלכלה. מאז שנת 1971 היה חבר בוועד המנהל של הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC) וייצג אותו בארצות רבות. מאז שנת 1984 שימש גם כדובר מטעם ה-ANC, וכן ייצג אותו בשיחות עם ממשלת המיעוט הלבן של דרום אפריקה. בשנת 1993 התמנה לנשיא הקונגרס הלאומי האפריקאי ושנה לאחר מכן היה לסגן נשיא דרום אפריקה. בשנת 1999 נבחר לנשיא המדינה במקומו של נלסון מנדלה. ב-23 באפריל 2004 בחר בו בית הנבחרים של דרום אפריקה לכהונה שנייה, שלה הושבע ב-27 באפריל 2004, יום השנה העשירי לביטולו הרשמי של משטר האפרטהייד. ב-20 בספטמבר 2008 הודיע מבקי על התפטרותו, לאחר שמפלגתו דרשה זאת ממנו בעקבות האשמות שהיה מעורב בתביעה נגד סגנו לשעבר ג'ייקוב זומה. ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-25 בספטמבר, כשיחד עמו התפטרו עוד 11 משרי הקבינט ו-3 סגני שרים. מבקי עורר מחלוקת בינלאומית גדולה כאשר טען כי מחלת האיידס, שעשתה שמות בדרום-אפריקה, אינה נגרמת על ידי נגיף ה-HIV, וסירב, עד 2003, לאפשר מתן תרופות אנטי-רטרו-ויראליות לסובלים מן המחלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקי נולד באידוטיווה, טרנסקאי למשפחה בת שש נפשות. שני הוריו , גובאן ואפיינט היו מורים ופעילים במפלגה הקומוניסטית הדרום אפריקאית. אביו גובאן מבקי, היה פעיל מרכזי בקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC) ונעצר יחד עם נלסון מנדלה בשנת 1962. בשנת 1953 עבר אביו ליוהנסבורג לאחר שהחנות המשפחתית באידוטיווה נשרפה, והוא ציווה את ילדיו להמשיך במאבק של הקונגרס הלאומי האפריקאי. מבקי הצטרף לקונגרס הלאומי אפריקאי בגיל 14 (1956) כפעיל בתנועה הצעירה של הקונגרס והיה מעורב בפוליטיקת סטודנטים. לאחר שלימודיו באקדמיה נקטעו והוא הושעה מהלימודים בעקבות שביתה שפרצה ב-1959, הוא השלים את לימודיו במסגרת ביתית. הוא עבר ליוהנסבורג ונבחר למזכיר איגוד הסטודנטים האפריקאים (ASA). ה-ASA קרס בעקבות מעצרים של רבים מחבריו והוא החל ללמוד כלכלה באמצעות התכתבות עם אוניברסיטת לונדון. בשנת 1961 ביוהנסבורג, פוגש מבקי את מנדלה אשר מעודד אותו לעזוב את המדינה באופן מידי ולהמשיך את לימודיו מחוץ לדרום אפריקה. מנדלה הבין שהדבר הטוב ביותר עבור מבקי הוא לעזוב מפני שחייו היו בסכנה מפאת מערובתו בארגונים שעמדו לצאת אל מחוץ לחוק.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה בן 16, נולד למבקי ילד מחוץ לנישואין מחברתו דאז, אוליב מפהלווה ששמו קוונדה. בשנת 1974 נושא לאישה מבקי את זנלה דלמיני בלונדון.

שנות הגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשה-ANC הוחרם ב-1962 ולאחר שאביו נעצר על ידי משטר האפרטהייד, מבקי הוגלה מהמדינה בהוראת ה-ANC. ראשית עזב את דרום אפריקה לטובת טנזניה ומשם עבר לבריטניה, בה הוא סיים תואר שני בכלכלה באוניברסיטת סאסקס ב-1966. הוא המשיך להיות פעיל במסגרת הפוליטיקה הסטודנטיאלית ושיחק תפקיד מרכזי בבניית יחידת הסטודנטים של ה-ANC בגלות. הוא עבד במשרד ה-ANC בלונדון יחד עם אוליבר טמבו ויוסוף דאדו ולאחר מכן, ב-1970 נשלח לקבל הכשרה צבאית במוסקבה. ב-1971 הוצב מבקי במטה ה-ANC בגלות בלוסקה, זמביה ופעל כעוזר מזכיר המועצה המהפכנית. במשך חמש השנים הבאות, היה מבקי פעיל בבוטסואנה כאשר בשנים 1973 ו-1974 ניהל מגעים ודיונים עם הממשלה לפתיחת סניף של ה-ANC במדינה. ב-1975 כיהן כנציג ה-ANC בשווייץ ובהמשך עד שנת 1978 היה הנציג בניגריה. עם חזרתו ללוסקה הוצב כמזכיר הפוליטי במשרד של אוליבר טמבו ולאחר מכן קודם לראש אגף המידע. ממשרה זו הוא שיחק תפקיד מרכזי בהפיכת המדיה העולמית נגד משטר האפרטהייד. במהלך שנות ה-80 מבקי תיאם קמפיינים דיפלומטיים כדי לערב כמה שיותר דרום אפריקאים לבנים בפעילויות נגד האפרטהייד. ב-1989 ניהל את ראש מחלקת ה-ANC לעניינים בינלאומיים והיה מעורב במשא ומתן עם הממשלה הקודמת. בשנה זו מבקי זוכה להתאחד עם אביו אותו לא פגש מאז היותו בן 11, פגישה מתרחשת לאחר שלא נפגשו 30 שנה. הקשר היחיד ביניהם נוצר בעת סיום לימודיו באוניברסיטה סאסקס וביום חתונתו. ב-21 באוגוסט הוא מצליח לשכנע את שלטונות אפריקה לאמץ את הצהרת הארארה, אשר מדברת על החזון למעבר מדינות אפריקה לבעלות שלטון דמוקרטי ואשר קוראת לשחרור כל האסירים הפוליטיים וביטול החרם נגד כל הארגונים הפוליטיים ביבשת. בנוסף, מבקי ממשיך את פועלו בגיוס פעילים נגד משטר האפרטהייד ולמען הפיכת הממשלה בדרום אפריקה לדמוקרטית. הוא לוחץ על ה-ANC להפסיק במאבק האלים כנגד המשטר, אמונתו היא שרובים לא יבטיחו להם חופש אבל משא ומתן כן. ב-5 בדצמבר מבקי פונה לאסיפה הכללית של האו"ם ומודה להם על הפעלת הלחץ על דרום אפריקה לסיים את האפרטהייד בכך שהצהירו שמשטר זה הינו פשע כנגד האנושות.

חזרה לדרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 באפריל 1990 חוזר בצורה רשמית מבקי לדרום אפריקה מהגלות לאחר ביטול החרם של כל הארגונים הפוליטיים. הוא מגיע למדינה באמצעות מטוסו הפרטי של נשיא זמביה קנת קאונדה. לאחר הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה באפריל 1994, נלסון מנדלה בוחר במבקי לתפקיד סגן הנשיא הראשון של הממשלה הלאומית המאוחדת הראשונה. התנועה הלאומית פרשה מהממשלה ביוני 1996 ומבקי הפך להיות סגן הנשיא היחיד. בוועידה ה-50 של ה-ANC במפיקנג ב-16 עד ה20 באפריל, נבחר מבקי לנשיא החדש של ה-ANC.

כהונתו כנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקי נבחר לנשיא דרום אפריקה ב-14 ביוני 1999 ונכנס לתפקידו כיומיים לאחר מכן. הוא היה בעל השפעה רבה על הפוליטיקה האפריקאית, האמין שאת בעיות היבשת עליהם לפתור בעצמם והיה אחד המייסדים של השותפות החדשה לפיתוח אפריקה (NEPAD) ושל האיחוד האפריקאי (AU). הוא שירת כנשיא ה-AU בין השנים 2000-2003. סייע בתיווך בהסכמי השלום ברואנדה, בורונדי והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. השנים האחרונות מוכיחות כי מבקי הותיר אחריו מורשת כלכלית מכובדת. קצב צמיחה מרשים, חצי מיליון משרות נוצרו בכל שנה במשך שמונה שנים והמדינה משכה השקעות זרות. לגבי העוני שלא נפטר טען מבקי, ש"זה בלתי אפשרי לפתור בעיות בנות 350 שנים ב-13 שנה של שלטון דמוקרטי".‏[1] אנשים שנפגשו עם מבקי מתארים אותו כאחד האנליסטים המבריקים וזוקפים לזכותו את השגשוג הכלכלי. ממשלתו של מבקי עשתה התקדמות משמעותית בהבאת הכלכלה הדרום אפריקאית ליציבות ובבנייה מחדש של תשתיות המדינה. בתקופתו גדלו אחוזי המועסקים, מקומות הדיור והובאו מים נקיים להרבה דרום אפריקאים. המדיניות הכלכלית של מבקי היו מכווני-שוק וממוקדים כלפי צמיחה.

בשנת 2005, מבקי פיטר את סגנו, ג'ייקוב זומה לאחר שהיה מעורב בשחיתות ובפרשת מין, דבר זה השאיר את המדינה ללא יורש ברור לנשיאות. מבקי הואשם בניסיון לשנות את החוקה כך שימשיך לכהונה נוספת ולשמר את כוחו. לאחר טענותיו של שופט בית המשפט העליון בדרום אפריקה כי נעשתה התערבות פוליטית בהעמדתו לדין של זומה עקב הפרשיות שהיה מעורב בהן, ב-20 בספטמבר 2008, מבקי התבקש על ידי ה-ANC להתפטר מהנשיאות והוא הכריז על התפטרותו בצורה רשמית ב-28 בספטמבר.

איידס כנושא מרכזי בתקופת כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איידס בדרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איידס באפריקה שמדרום לסהרה

מחלת האיידס באפריקה שמדרום לסהרה נפוצה פי שישה יותר מאשר באזורי העולם, כ-20% מהתושבים הבוגרים נשאים הם של נגיף ה-HIV. שני המקרים הראשונים של איידס בדרום אפריקה אובחנו בשנת 1982 ומקרה המוות הראשון שתועד התרחש ב-1985.‏[2] ההשפעה הגדולה של נגיף האיידס על דרום אפריקה באה לידי ביטוי בשיעורי התמותה במדינה. בשנת 1997 מתו בדרום אפריקה כ-316,559 אנשים, המספרים עלו בצורה משמעותית כך שבשנת 2006 מתו כ-607,184 אנשים. אולם, הנגיף עצמו אינו הסיבה היחידה ולגידול בתמותה אלא בעיקר לגידול באחוזי התמותה בקרב צעירים כאשר בשנת 2006, 41 אחוזים ממקרי המוות יוחסו לקבוצת הגיל שבין 25-49.

השקפת עולמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השערורייה הגדולה ביותר שסבבה את מבקי היא דעתו הלא שגרתית כלפיי מחלת האיידס. מבקי התקדם באיטיות בפעולותיו לעידוד שימוש בתרופות אנטי-רטרו-ויראליות ובמניעת העברת נגיף ה-HIV מאמהות לתינוקיהן.

טיפולו של מבקי במגפת האיידס גרם לביקורות קשות ונחל אכזבה בקרב המאמינים והמצביעים שבבחירתו לנשיא יתגייס למען המלחמה במגפה. מבקי טען וחיזק את הטוענים כי נגיף ה-HIV אינו מוביל לאיידס, הוא התנגד לחלוקת תרופות לחולים ולא אישר הקמת מרכזי טיפול. בעקבות פעולות אלו מתו מאות אלפי בני אדם מאיידס בתקופת כהונתו והרגה הרבה יותר דרום אפריקאים מכפי שהרגו מנהיגי האפרטהייד. מבקי סירב במשך שנים להתיר משלוחי תרופות נגד איידס לארצו, אשר בה כ-12% מן האוכלוסייה נגועה בHIV. אחת התרופות שמנע מבקי משימושה במדינתו הינה תרופה ששמה AZT, שנועדה להפחית את הסיכון במעבר המחלה מאם לעובר. טענתו של מבקי הייתה שתרופה זו רעילה ומזיקה לבריאות וכי זה יהיה חוסר אחריות מצד הממשלה להתעלם מהאזהרות הרפואיות לגביה. לאורך כל תקופת מניעת התרופות, הוא טען שהסבריו מעוגנים בספרות רפואית ובמחקרים מדעיים, דבר שלבסוף התגלה כלא נכון. המאמץ לשפר את הטיפול בחולי האיידס נפגע בגלל הגישה של דמויות רבות בממשלתו. שרת הבריאות בממשלה, מנטו צ'באללה מיסמנג, עודדה דיאטת שום, שמן זית ולימון כדי לרפא את המחלה.‏[3] ואף על פי שמדענים ופוליטיקאים רבים קראו לפיטורה, דבר זה התממש רק כשמבקי עצמו סיים את כהונתו כנשיא.‏[4] באוגוסט 2007 מבקי ושרת הבריאות פיטרו את סגנית שרת הבריאות נוזיזווה מדללה רוטלדג' אשר דגלה בהתמקצעות רפואית ובפעילותיה למען מודעות האיידס.‏[5] אף על פי שרשמית היא פוטרה בגלל שחיתות, התפיסה הרווחת הייתה שדבר זה קרה כיוון שהאמינה בקשר בין איידס ל-HIV.

על פי מחקר שנעשה בנושא, התגלה כי לפי הערכת מומחים, בתקופתו של מבקי כ-330,000 תושבי דרום אפריקה מתו לחינם וכ-35,000 תינוקות נולדו כשהם נשאי HIV כאשר הם יכלו להיות מוגנים מפני הנגיף ולחיות חיים נורמטיביים.‏[6]

התבטאויותיו בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באפריל 2000, כתב מבקי מכתב שנושאו איידס באפריקה למנהיגי העולם. במכתב זה דיבר מבקי על המחלה והנגיף ובעיקר על הקשר בין נגיף ה-HIV למחלת האיידס עצמה.‏[7] המכתב עורר תגובות רבות כנגד האמונה של מבקי כי הנגיף אינו הגורם היחיד למחלה וכי העיסוק בקשר ביניהם מיותר. ב-9 ביולי 2000, מבקי פתח את וועידת האיידס הבינלאומית בדרבן, בנאום שלא עסק באיידס אלא בעוני הקיצוני באפריקה. בנאומו, הוא אישר את אמונתו שכשל המערכת החיסונית (איידס) הינה בעיה גדולה באפריקה, אך אי אפשר להשליך את המחלה הזו לנגיף אחד בודד.‏[8]

ב-6 באוגוסט 2001, ערך כתב ה-BBC, טים סבסטיאן ראיון עם מבקי במסגרת תוכנית ראיונות בשם HARD TALK.‏[9] במהלכו שאל סבסטיאן את מבקי שאלות נוקבות לגבי המדיניות שלו כלפיי מחלת האיידס הנפוצה כל כך במדינתו ועל התגובות מחוץ ופנים כלפי דעותיו. מבקי שב אחר עמדתו כי הקשר בין הנגיף למחלה הוא חלש ואינו יכול להיות הגורם היחידי להתפרצות המגפה. בנוסף, מבקי נשאל על היעדרותו מכנס שארגן ה-UNAIDS (ארגון האיידס של האו"ם) בניו יורק, וכיצד ייתכן שנשיא המדינה בעלת שיעור החולים הגבוהה בעולם לא מגיע לכנס שכזה. תשובתו להיעדרות הייתה שכנס זה נערך במסגרת מיניסטריאלית ושבנוסף, באותו זמן הייתה לו פגישה עם ג'ורג' בוש. הוא טען כי אם היה נוכח בכנס לא היה לו מה לחדש בנוסף לדברים שאמרו נציגיו השרים. הכתב עימת את מבקי עם אמירתו שהבעיה הכי גדולה בדרום אפריקה היא שחיתות וכי הנושא המרכזי במדינה הוא הגזענות. הכתב טען כי הבעיה הכי גדולה שצריכה להיות בטיפול היא מחלת האיידס ובתגובה לכך אמר מבקי כי רוב מקרי המוות במדינתו נגרמים כתוצאה מאלימות ושהממשלה צריכה להגיב קודם כל לכך.

בספטמבר 2001 שלח מבקי מכתב לשרת הבריאות אשר הודלף לעיתונות וחשף את תוכנו. המכתב נועד לכאורה כדי להמעיט בחשיבותו של נושא האיידס במדינה ובהיקפה של הבעיה. המכתב כלל נתונים סטטיסטיים שלקח מבקי מהאינטרנט לגבי אחוזי תמותה מאיידס. הנתון המרכזי שנכלל במכתב היה כי אחוז התמותה מהמחלה הינו 2.2%, נתון שלמעשה היה נכון לשנת 1995. המכתב עורר זעם רב בקרב פוליטיקאים רבים, ביניהם מנהיג התנועה הדמורטית המאוחדת, בנטו הולומיסה, אשר הערותיו האחרונות של מבקי כלפי ה-HIV והאיידס הן הוכחה לכך שלא מגיעה לו להיות המנהיג של דרום אפריקה ושהוא אינו מסוגל לדאוג לצרכים האמיתיים של המדינה.‏[10]

בשנת 2006 חלה תפנית ביחסה של ממשלת מבקי לאיידס וכתבה טיוטה שבמסגרתה תוכנית לתקיפת המגפה והתחייבה לשפר את הגישה לתרופות האנטי-רטרו-ויראליות.

פעילותו כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום כהונתו ב-2008, ממשיך מבקי בפעילותו למען אפריקה. מבקי עומד בראש קרן תאבו מבקי (TMF) אשר מוציאה לפועל תוכניות ופרויקטים שמטרתם לתמוך בתחייתה מחדש של אפריקה. פעילות זו כוללת: קידום שלום ופתרון קונפליקטים, שירותי ייעוץ ושיקום היבשת השסועה, מחקרים בנושאים סוציו-אקונומיים ופוליטיים, פיתוח מנהיגות במגוון דיסציפלינות וקידום הממד האתי של העשייה האנושית. תוכניות הקרן מתמקדות בנשים ובדור הצעיר של יבשת אפריקה. הקרן רוצה לתרום ליישום הכרת מדיניות ה-AU. ספינת הדגל של הקרן הינה המכון האפריקאי למנהיגות על שם תאבו מבקי (TMALI) הפועלת בשותפות עם אוניברסיטת דרום אפריקה (UNISA). המכון הינו פרו-אפריקאי המשמש כארגון ציבורי ללא מטרות רווח ומוציא לפועל תוכניות העצמה בתחומים חברתיים, תרבותיים וכלכליים למען יבשת אפריקה ותושביה. הארגון מהווה פלטפורמה לעם האפריקאי להשמיע את קולו בנוגע למחויבות ואחריות הן ברמה המקומית והן ברמה הגלובלית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Thabo Mbeki and The Battle For The Soul Of The Anc, Struik Publishers, 2005
  • A Legacy of Liberation: Thabo Mbeki and the Future of the South African Dream, Palgrave Macmillan, 2009
  • אלכסנדרה פולר, הילדים של נלסון מנדלה, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 145, יוני 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]