חסידות חב"ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

(הופנה מהדף חב"ד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חסידות חב"ד היא חסידות גדולה, הפרושה ברחבי תבל, והיא בין החסידויות הגדולות בישראל (לצד חסידות גור) ובעולם כולו.

השם חב"ד הוא ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת" (מאפייני השכל בעולם הקבלה), ונבחר על ידי מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, שנקרא בפי חסידי חב"ד אדמו"ר הזקן, וידוע גם כבעל התניא ושולחן ערוך הרב, או סתם הרב.

תוכן עניינים

[עריכה] ייסוד חסידות חב"ד

[עריכה] מייסד חב"ד

מיסד שיטת חב"ד הוא רבי שניאור זלמן מלאדי, נולד בשנת תק"ה (1745). (על שם שנת לידתו קרויה הוצאת הספרים של החסידות: "קה"ת") הוא היה תלמידו של המגיד ממזריץ' ותלמיד-חבר אצל רבי מנחם מנדל מויטבסק. עם נסיעתו של האחרון לארץ ישראל מילא את מקומו, והוא בן 30 בלבד, בהנהגת התנועה החסידית ביד רמה.

לאחר פטירת המגיד ממזריץ' החליטו תלמידיו לחלק ביניהם את האזורים השונים ברוסיה, פולין, ליטא והסביבה כדי להפיץ את תורת החסידות שייסד הבעש"ט. על רבי שניאור זלמן הוטל לקחת את אזור ליטא, מכיוון ששם הייתה התנגדות מאוד חזקה וראו בו כמתאים ביותר, וגם בשל שיטתו השכלתנית, שהתאימה לאופיה הלמדני של ליטא. הוא אכן הצליח מאוד ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.

[עריכה] ההתנגדות לחסידות

עמוד ראשי
ערך מורחב – התנגדות לחסידות

עם התפשטות החסידות גדלה ההתנגדות לתנועה (תקמ"א - 1781), ובראשה עמד "הגאון מווילנה". בין הפעולות שנקט כדי להשקיט את המחלוקות, הוא נפגש עם גדולי ה"מתנגדים" כדי לשכנעם באמיתות החסידות. כך גם ביקש מייסד חב"ד להפגש עם "הגאון מווילנא", אבל הוא סירב לראות את פניו. הגאון אף יצא מהעיר לשלושה ימים באותה עת, מכיוון שראשי הקהילה הפצירו בו לקיים את הפגישה. לפי המסופר הוא אף אמר עליהם בעקבות הדיווחים מקהילת שקלוב: "המשפחה הנ"ל המה אפיקורסים ומורידים ולא מעלים (ורמז בכך להלכה האומרת שאפיקורס שנמצא בסכנה לא רק שאין מצילין אלא גם חובה לדחפו)". למרות זאת, לאחר מותו נפגש בכיר תלמידיו, רבי חיים מוולוז'ין, עם רבי שניאור זלמן מלאדי [דרוש מקור] ומאוחר יותר אף הסכים עם החסידות במספר נושאי מחלוקת[דרוש מקור]. ניתן לראות מחלוקות שונות בספריהם "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין, ו"תניא" לאדמו"ר הזקן (ידועה מחלוקתם בנושא הקבלה בנוגע לצמצום הקב"ה בבריאה).

בעקבות הדפסת ספר התניא נשלחה לקהילות היהודיות אגרת מיוחדת בשמו של הגאון מווילנה ובה הוראה "להודפם ולרודפם בכל מיני רדיפות עד מקום שיד ישראל מגעת". כעת הוסרו הכפפות, ונעשה שימוש גם בנשק של הלשנה והסגרה לשלטונות, כאשר חסידי חב"ד מוקעים כמתנגדי השלטון[דרוש מקור]. ואכן, כעשרים ממנהיגי חב"ד עם מייסד חסידות חב"ד נאסרו והושמו בכלא הרוסי. לאחר שהוברר שהייתה זאת עלילת שוא, שוחרר הרבי מהכלא, ואת יום שיחרורו, בי"ט בכסלו, חוגגים ומכנים חסידי חב"ד עד היום בשם חג הגאולה.

בהקשר לחג זה מסופר כי כאשר בשנת תרס"ב, שיגר כ"ק אדמו"ר הרש"ב איגרת לקראת חג הגאולה י"ט בכסלו, ובה כתב על החג: "היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח (=דברי אלוהים חיים)", כשהגיעה האיגרת לווילנה, התאספו חסידי העיר להתוועדות גדולה בבית-הכנסת אפאטוב. בעיר התגורר רב, שנהג להקל בכמה ענייני הלכה, והוא לעג לחסידים לפני הגאון רבי חיים עוזר גרודזנסקי (מנהיג ליטאי בדור שלפני השואה), באמרו: "במשנה נזכרו ארבעה ראשי-שנה, ואילו החסידים הוסיפו ראש-שנה חמישי". השיבו הגאון בשנינות: "אצלם מתווסף ואצלנו פוחת" (רמז לקולות של אותו רב בענייני הלכה).

[עריכה] ספר היסוד התניא

בשנת תקנ"ז (1797) נדפס בסלאוויטא ספר החסידות הסמי-קבלי של רבי שניאור זלמן, ה"תניא". שם החלק הראשון של הספר, "ספר של בינונים", מרמז על תפיסתו. הספר מחלק את עם ישראל לחמישה חלקים: צדיק גמור, צדיק שאינו גמור, בינוני, רשע שאינו גמור ורשע גמור. הספר מדריך בעיקר את ה"בינוני" (יהודי שבמצבו הנוכחי לא עובר עבירה, אולם עדיין עולים בו הרהורי עבירה, אם כי הוא מכניע אותם מיד). עבודת ה' של הבינוני קשורה לצדיקים הגמורים שבדור, ובכך מואדרת דמותם של האדמורי"ם כמסייעים להתקדמותו של הבינוני. החסידים הראשונים סיפרו כי: בעל התניא חיבר גם "ספר של צדיקים" אך הספר עלה באש, כרמז לכך, שבדורות שלנו, לאנשים רגילים אין כל שייכות למדרגת צדיקים. . ועל כן אין צורך בספר הדרכה המיועד להם... רבי חיים מוולוז'ין כתב ספר מענה לספר התניא בשם "נפש החיים" ובו הוא מסביר את עקרונות הקבלה, באופן שהוא מבטל את דמות הצדיק ואת המבנה ההיררכי המובנה בחסידות, ומתחיל בכך שהוא טוען שכל אדם נברא בצלם אלוהים, ולכן לכל אדם יש כוחות קוסמיים להוסיף כוח בפמליה של מעלה, בלא צורך בתיווך של כל אדם אחר.


[עריכה] רשימת אדמו"רי חב"ד

על פי השמות הנהוגים בחסידות חב"ד:

מרכז חב"ד העולמי 770, בו נמצא גם המשרד ששימש את הרבי האחרון
מרכז חב"ד העולמי 770, בו נמצא גם המשרד ששימש את הרבי האחרון

[עריכה] הנהגת חסידות חב"ד בדור האחרון

לכל אדמו"ר ישנה דרך מיוחדת המאפיינת אותו והוא נוקט בה עד הסוף (לדוגמה אדמו"ר הריי"צ ידוע בדרישתו המלאה ל"מסירות נפש" ובמעשיו בנושא). לכן קשה לתאר את החסידות מנקודת מבט אחת ויש לראות את כל המפורט (בעיקר בנוגע ל"הפצת יהדות") כמאפיין בעיקר את דרכו הייחודית של הרבי האחרון.

אלפים משלוחי חב"ד בתמונה קבוצתית על רקע מרכז חב"ד העולמי בברוקלין
אלפים משלוחי חב"ד בתמונה קבוצתית על רקע מרכז חב"ד העולמי בברוקלין
פוסטר של הפלג המשיחי שמפיץ את הרעיון כי רבי מנחם מנדל שניאורסון הוא המשיח
פוסטר של הפלג המשיחי שמפיץ את הרעיון כי רבי מנחם מנדל שניאורסון הוא המשיח

בראשם של חסידי חב"ד עמד במשך שנים רבות, החל משנת 1951, רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד מאז היווסדה, הידוע בכינוי "הרבי מליובאוויטש" (או "הרבי"). מאז עלותו על כס הנשיאות, התרחבה והתפתחה החסידות מאוד, והפעילות הפכה להיות חובקת עולם. הרבי הביא לעבודה ועשייה של קירוב לבבות, באמצעות שליחת אלפי שלוחים הפזורים ברחבי תבל. גם את לימוד התורה ניתן לראות כתחום עליו שם הרבי דגש. דבר התורה שהיה נותן נקרא בפיהם "שיחה". הרבי נפטר בשנת 1994. פטירתו היכתה בהלם את חסידיו, שחלקם ראו בו משיח ומיעוטם סבור כי הוא עדיין "חי ממש" ואף מתנהגים אליו ככזה. בשנת 1996 פרסמה "מועצת הרבנים של אמריקה" גילוי דעת שבו הוקיעה את המשיחיות של חב"ד. כתגובה לכך פרסם הרב אהרן סולובייצ'יק (יחד עם עוד עשרות רבנים) מכתב הקובע שהאמונה שהרבי הוא המשיח העתיד להתגלות אינה מהווה כפירה.

בערוב ימי הרבי, בזמן מחלתו, הפכה הקבוצה המאמינה במשיחיותו לקבוצה הדומיננטית [1]. הרבי עצמו התבטא בחריפות כנגד עיסוק פומבי במשיחיותו וגרס שעניין זה מרבה מחלוקת שלא לצורך [2]. את עצם היותו משיח הוא לא אישר ולא שלל. עם זאת, לאחר שלקה בשבץ מוחי הוא עודד את הקריאה "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" במרפסת שבנו במיוחד בשבילו ב-770 (בגלל מחלתו).

אחר מותו של הרבי התפלגה חב"ד לשתי קבוצות. קבוצה מתונה שהשלימה עם מותו ומצפה להתגלותו המהירה לעיני בשר. וקבוצה שקרויה "משיחיסטית" המכנה את הרבי "מלך המשיח שליט"א", ואף מתייחסת אליו ככזה (חלקם לא הולכים ל"אהל הרבי", ואף מאמינים כי הוא נמצא בתפילות והתוועדויות בגופו). הקבוצה היא די גדולה, עם זאת כיום היא לא דומיננטית (מלבד בישראל).

כבכל חסידות, גם היום פונים חסידי חב"ד אל הרבי באמצעות כתיבה ו"השתטחות" על קברו, בכל דבר רציני בחיים, כגון נישואין, בעיות רפואיות, עבודה, מקום מגורים וכדומה, תוך התחזקות במילוי הוראותיו הרבות (בעיקר שמירה על חת"ת - חומש יומי עם רש"י, תהילים יומי, ותניא יומי) אם זאת חסידי חב"ד מכבדים ומתייחסים לכניסה לקברו בצורה יותר רצינית משאר החסידויות, הם נכנסים לאהל ל"יחידות" כמו לפני מות הרבי. ישנם חסידים (ה"משיחיסטים") אשר שואלים את הרבי שאלות באופן הדומה לגורל הגר"א - הכנסת המכתב עם השאלה לספר אגרות קודש (מכתבים ששלח הרבי).

מאחר שנהוג בכל תנועה חסידית שהרבי הוא האישיות הדומיננטית והרוח החיה של התנועה, שעל פיו ישק כל דבר, העובדה שחסידי חב"ד לא מינו אדמו"ר חדש מעידה על השבר הגדול, או על האמונה הגדולה, של תנועה זו. לאי מינוי היורש תרמה גם העובדה שלרבי לא היו ילדים ולא היה לו ממשיך טבעי (תנועה חסידית דומה שעברה שבר והתחזקות היא חסידות ברסלב לאחר מות רבי נחמן מברסלב).

חסידי חב"ד נוהגים לומר, ש"מורשתו" של הרבי עדיין נר לרגליהם, והם חשים בהמשך מנהיגותו.

[עריכה] מאפייני חסידות חב"ד

חסידי חב"ד מעודדים הנחת תפילין
חסידי חב"ד מעודדים הנחת תפילין

[עריכה] מרכז התנועה

מרכזה של חסידות חב"ד הוא כיום בשכונת קראון הייטס שבברוקלין (ניו יורק) מקום מגוריו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון, מנהיגה האחרון של חסידות חב"ד. בית המדרש המרכזי שלהם נקרא 770 (מספר הבית שבו שוכן בית המדרש ברחוב איסטרן פארקווי), או "בית חיינו" - "בית מקדש דבבל". ספר התניא הינו הליבה של התנועה החסידית. החסידים לומדים בו מידי יום, ואף מדפיסים אותו במהדורות ושפות רבות ובמקומות רבים ככל האפשר.

[עריכה] התערותה בחברה

מאפיין חשוב של חב"ד הוא המעורבות הרבה שלהם בחיי הציבור, והניסיון להפיץ את התורה לכל קצווי תבל. כמעט בכל נקודה נידחת בעולם אפשר למצוא נציגות של תנועה זו, הקרויה "בית חב"ד" (חסידים נוהגים לומר על דרך ההלצה, כי ישנם שני דברים שניתן למצוא בכל מקום: בית חב"ד וקוקה קולה). חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, בראש ובראשונה במדינות ברית המועצות לשעבר. התנועה דוגלת בשימוש בטכנולוגיה מודרנית, כשידורי לווין או אתרי אינטרנט, כמו גם שימוש במסעי פרסום חוצות נרחבים כאמצעי להפצת המסר שלהם. חסידי חב"ד מעורים בציבור הכללי יותר מאשר חרדים אחרים, ולפיכך חסידות זו נחשבת לפתוחה.

[עריכה] חב"ד ופוליטיקה

בעברה הייתה חב"ד אחת המתנגדות הגדולות לציונות, אולם הרבי האחרון היה תומך נלהב בהתיישבות בארץ ישראל ובמנהיגי המדינה וצמרת צה"ל כאנשים פרטיים, אם כי ההתנגדות לתנועת הציונות נותרה כשהייתה. תמיכה זו של חב"ד עוררה עליה את חמתה של חסידות סאטמר.

בסוגיית ההתיישבות ביש"ע הציגה חב"ד קו ניצי עקבי, שסיבתו המוצהרת היא פיקוח נפש ולא אידאולוגיה לאומית.

כתנועה א-פוליטית נמנעה חב"ד מלהתערב באופן רשמי בבחירות לכנסת. יוצאים מן הכלל היו שתי מערכות בחירות: מערכת הבחירות של 1988, אז הורה הרבי לחסידיו להצביע לאגודת ישראל מאחר שהרב שך, מייסד התנועה המתחרה דגל התורה, התנגד לחב"ד באופן מוצהר וחלק מהסיבה לפילוג בין אגודת ישראל לדגל התורה היה המאבק בחב"ד, ובבחירות בשנת 1996, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל. בבחירות אלו חב"ד יצאה מגידרה בשל עמדתה שראתה בהסכמי אוסלו סכנה מדינית, טבעה את הסיסמה "נתניהו. זה טוב ליהודים", ותמכה וסייעה לבחירת נתניהו לראשות הממשלה. מעורבות של תנועה שהייתה אמורה להיות א-פוליטית, עוררה את קצפם של תומכי העבודה והשמאל, בפרט לנוכח המעורבות של המיליונר האוסטרלי יוסף יצחק גוטניק, יהלומן חסיד חב"ד, שמימן את הקמפיין.

[עריכה] מתורת חב"ד

[עריכה] האלוהות היא הכל

הגותה של חב"ד יונקת הרבה מהקבלה, אחד המאפיינים שלה, הוא הפתיחות שלה כלפי העולם הרחב, והביטחון שהיא מפגינה, באשר היא מאמינה במציאות האלוהות בכל תופעה ודבר, באשר אלוהים ממלא כל עולמות וסובב כל עולמות. בעקבות תפיסה זו והנסיון ללקט ניצוצות קדושה, נציגי חב"ד מגיעים לכל מקום בעולם, ומנסים ל"קדשו" ולרומם את היהודים והגויים לקיים את מצוותיהם.

[עריכה] מרכזיות הצדיק בקהילה

הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק כוחו ודבק דרכם בחכמה העליונה של האלוהות. או בלשונו של בעל התניא:

"הצדיקים המועטים שנשתלים בכל דור, הם ראשי אלפי ישראל והם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארצות... ויניקתם וחיותם של נפש רוח ונשמה של עמי הארצות הם מנפש רוח ונשמה של ראשי בני ישראל שבדורם... ועל ידי הדביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארצות ומיוחדות במהותם הראשון ושרשם בחכמה עילאה"
-- תניא פרק ב

בעקבות רעיון זה האדמו"ר תופס מקום מרכזי בקהילה, ובכל דבר שהחסיד רוצה לעשות הוא מתייעץ עם האדמו"ר (ביטוי שמבטא קשר זה, ראשי תיבות של אדוננו מורנו ורבנו). ההתייעצות היא לא רק בעניינים פרקטיים, אלא יש ערך לעצם הדבקות הנפשית בצדיק, ולכן נוסד בחב"ד המנהג לעבור לפני הרבי ולקבל ברכה ודולר, כמו גם המנהג, שהרבי בימים נוראים התפלל על שק שבו בקשות החסידים. בנוסף לכך היו מפגשים המוניים עם הרבי שנקראו התוועדויות.

[עריכה] מנהגים אופייניים

לחסידות חב"ד מספר מנהגים ייחודיים האופייניים רק לה. להלן מספר דוגמאות:

  • חסידות חב"ד שמה דגש על תפילה באריכות, תוך התבוננות מעמיקה בגדלותו האינסופית של הבורא, ואפסות האדם. התפילה מלווה לעתים בנגינה חרישית של ניגון חב"די, כדי לעורר את הלב. עם זאת, בשונה מפלגים אחרים בחסידות, הם מקפידים שלא להבליט זאת בתנועות חיצוניות, ומרחיקים זאת מאוד. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "עובד", מאחר וזהו הפן המעשי יותר בתורת חב"ד. עיסוק בהשכלת חב"ד לבד ללא שימת דגש על "עבודה" נחשב לעוון.
  • נוסח התפילה בחב"ד הוא נוסח התפילה שתיקן רבי שניאור זלמן מלאדי, הקרוי נוסח האריז"ל כיון שהוא נתקן באופן שיתאים לכוונות האר"י. נוסח זה הוא שונה במקצת מנוסח ספרד הנהוג אצל מרבית החסידים, ובחלקו קרוב יותר לנוסח אשכנז. יש לציין שחסידויות אחרות יוצאי רוסיה, כגון סלונים מכנות גם הן את נוסח התפילה שלהן בשם "נוסח האר"י".
  • בשונה מרוב חצרות החסידים, בחב"ד אין מקפידים על בגד עליון וכובע מסוים (אבל מקפידים שיהיה כזה), מלבד בשבת. כיום החסידים לובשים ז'קט אופנתי ומגבעת. בכך הם דומים לליטאים. בעבר, בזמן שהחסידות שכנה עדיין ברוסיה, היה הכובע הנפוץ שונה, והחסידים התלבשו בהתאם לכך. בשבת המלבוש העליון הוא סירטוק - בגד עליון ארוך המגיע עד הברכיים.
  • חסידי חב"ד אינם נוהגים לישון בסוכה במהלך חג הסוכות.
  • חסידי חב"ד בדרך כלל סועדים סעודה שלישית בשבת ללא לחם [3]. זמן זה, לקראת סוף השבת, מכונה "רעוא דרעוין" (רצון הרצונות - זמן אידאלי לבקש ולהתחנן). בזמן זה נהוג לשורר ניגונים חסידיים (מנהג הקיים ברוב החסידויות, וגם בקהילות נוספות), ואף להשמיע "מאמר חסידות" ברבים (מקובל לחזור בעל-פה דווקא).
  • אדמו"רי חב"ד לדורותיהם חדשו מספר לימודים יומיים ביניהם לימוד "תניא" יומי, "רמב"ם יומי" (פרק או שלושה פרקים ליום), קטע יומי מפרשת השבוע עם רש"י ותהילים כפי שנחלק לימי החודש, התקנה נקראת "חת"ת" - ראשי התיבות של חומש, תהלים ו-תניא.
  • בחסידות חב"ד אין טיש ולא נהוג בה לחלק לחסידים "שיריים" מסעודת האדמו"ר.

[עריכה] התוועדות חסידית

עמוד ראשי
ערך מורחב – התוועדות

בחסידות חב"ד עורכים התוועדויות חסידיות (פַ‏ארברֶ‏יינגֵן יידיש: להביא, לקרֵב,בילוי) פעמים רבות בשנה.

התוועדות חסידית היא טקס הכולל בעיקר סעודה המלווה בדרך כלל בשתיית משקאות חריפים. יש לציין שהרבי אסר על בחורים ואברכים מתחת גיל 40 לשתות יותר מכמות של רביעית. על תלמידי ישיבות מתחת לגיל 18 אסר הרבי לשתות מכל וכל והעדיף שישתו "סודה" (מגילת אסתר ומנהגי חב"ד לפורים). את ההתוועדות החסידית מנחה אדם המכונה "משפיע" או "מתוועד", הוא בדרך כלל רב או מחנך שמשוחח במהלך ההתוועדות, עם יתר החסידים המשתתפים.

תפקידו העיקרי של המתוועד הוא לחנך, או להעביר מסר חינוכי-חסידי למשתתפים. ההתוועדות יכולה להיות ציבורית והמונית עם הדרכות לכולם בעבודת ה' או אינטימית העוסקת בהתקדמות אישית אינדיבידואלית של החסיד.

תפקיד המתוועד דורש ידע רב וכישרון ונחשב בתוך חסידות חב"ד לאומנות העומדת בזכות עצמה. המתוועד נדרש להשתמש בתחכום ובערמומיות כדי להחליט אילו דרכים יגרמו לכמה שיותר מתוועדים להתעלות והתקדמות בעבודת ה' שלהם. לעתים עשוי המתוועד למתוח ביקורת על התנהגותו של חסיד מסוים שהינו ידוע כתלמיד מצטיין או כבעל מידות טובות. בצורה כזו, משתתפים אחרים בהתוועדות החסידות מבינים כי הביקורת נמתחת למעשה עליהם.

ההתוועדות החסידית כוללת לעתים ביקורת אישית מודגשת ודיונים נוקבים, זו הסיבה ששימוש בשתייה חריפה הכרחי בעת ההתועדויות החסידיות וזאת כדי להפחית את המתח בתוך הקהילה החסידית.

[עריכה] לקריאה נוספת

  • רבי שניאור זלמן מלאדי, ספר התניא,אגרות קודש.
  • הרב יואל כהן, מחשבת החסידות: נושאים בתורת החסידות, כפר חב"ד: ספריית אשל, תשס"א-
  • הרב סימון יעקובסון, הדרך לחיים של משמעות.
  • מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים, ירושלים: מוסד ביאליק, עמ' 64.
  • הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות (סדרת ספרים על אדמו"רי חב"ד).
  • הרב מרדכי מנשה לאופר, ימי מלך, כפר חב"ד : קרני הוד תורה (3 כרכים).
  • יוסף יצחק קמינצקי, רבותינו נשיאינו, כפר חב"ד : רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, תשנ"ב
  • רפאל נחמן הכהן, ליובאוויטש וחייליה: תאור העיר ליובאוויטש, הישיבה תומכי תמימים וסדריה התלמידים ופעלם, כפר חב"ד, תשמ"ב.
  • הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, תולדות חב"ד בארץ הקודש, תולדות חב"ד בארצות הברית (תר"ס-תש"י).
  • הרב ד"ר דוד ברגר, "הרבי מלך המשיח", שערוריית האדישות, והאיום על אמונת ישראל, ירושלים: אורים, 2005 (עוסק בסוף ימי האדמו"ר השביעי והתקופה שאחריה).
  • פרופ' ירמיהו ברנובר, נביא בקרבך
  • ד"ר יצחק קראוס, השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד.
  • בריאן מארק ריג, להציל את הרַבִּי - "כיצד חילצו קצינים נאציים את הרבי מליובאוויטש מוורשה הכבושה". הוצאת מטר (עיון), תל אביב תשס"ז - 2007 . בתרגום לעברית

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] אתרי הבית

[עריכה] שלוחי ובתי חב"ד

[עריכה] אתרי החדשות

[עריכה] עוד


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%22%D7%93
כלים אישיים