תור הזהב של המדע הבדיוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תור הזהב הראשון של המדע הבדיוני, שהוכר לעיתים קרובות בארצות הברית כתקופה שבין 1938 ל-1946,[1] היה עידן שבו ז'אנר המדע הבדיוני זכה לתשומת לב ציבורית רחבה וסיפורי מדע בדיוני קלאסיים רבים פורסמו. בהיסטוריית המדע הבדיוני, תור הזהב הגיע לאחר "עידן ההוזלה" של שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20, וקדם לגל החדש של המדע הבדיוני של שנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20. שנות ה-50 של המאה ה-20 הן תקופת מעבר בתרשים זה; עם זאת, רוברט סילברברג, שהתבגר בשנות ה-50, ראה בעשור ההוא כתור הזהב האמיתי.[2]

לדברי ההיסטוריון אדם רוברטס, "הביטוי תור הזהב מתייחס לסוג מסוים של כתיבה: 'מדע בדיוני קשה', נרטיבים ליניאריים, גיבורים הפותרים בעיות או התמודדות עם איומים באופרת חלל או הרפתקאות טכנולוגית".[3]

מגרנסבק לקמפבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת ההשפעות המובילות על יצירת תור הזהב היה ג'ון קמפבל, שהפך לאגדי בז'אנר כעורך וכמו"ל של כתבי עת של מדע בדיוני, כולל Astounding Science Fiction, עד כדי כך שאייזק אסימוב הצהיר כי "...בשנות הארבעים, (קמפבל) שלט בתחום עד כדי כך שרבים ראו את כל שאר הכותבים כמדע בדיוני."[4] תחת מערכת העורכים של קמפבל, המדע הבדיוני פיתח יותר ריאליזם ועומק פסיכולוגי לאפיון הדמויות ממה שהוצג בעידן "מדע העל" של גרנסבק. המיקוד עבר מהגיזמו עצמו לדמויות המשתמשות בגיזמו.

רוב המעריצים מסכימים שתור הזהב החל בסביבות 1938-39,[3] מעט מאוחר יותר מתור הזהב של הבלשות הבדיונית, ז'אנר נוסף המבוסס על ספרות זולה. הגיליון של Astounding Science Fiction מיולי 1939[5] מוזכר לעיתים כתחילתו של תור הזהב. הוא כלל את "ההורס השחור", הסיפור הראשון שפורסם של א. א. ווגט, והופעתו הראשונה של אייזק אסימוב ("מגמות") במגזין.[6] סופר המדע הבדיוני ג'ון סי. רייט אמר על סיפורו של ואן ווגט, "הוא התחיל הכל." [7] גיליון אוגוסט הכיל את הסיפור הראשון שפורסם מאת רוברט היינליין ("Life-Line")

בחיבור משנת 2010, רוברט סילברברג טען שתור הזהב האמיתי הוא שנות החמישים, ואמר ש"תור הזהב" של שנות הארבעים היה סוג של "שחר כוזב". "עד עשור שנות החמישים", כתב סילברברג, "למעשה לא היה בכלל שוק לספרי מדע בדיוני"; הקהל תמך והביע עניין רק במספר קטן של קומיקסים מיוחדים. בשנות החמישים של המאה העשרים התרחשה "השתפכות מרהיבה של סיפורים ורומנים שעברו במהירות הן בכמות והן באיכות ההישג הניכר של תור הזהב של קמפבליאן", כשחברות המיינסטרים כמו סיימון אנד שוסטר ודובלדיי החליפו את המוציאים לאור המתמחים כמו Arkham House ו-Gnome Press.[8]

התפתחויות בז'אנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מהטרופים המתמשכות ביותר במדע הבדיוני הוקמו בספרות תור הזהב. אופרות החלל הפכו לבולטות בגלל יצירותיו של אדוארד אלמר סמית'; אייזק אסימוב הקים את שלושת חוקי הרובוטיקה הקנונית החל מהסיפור הקצר משנת 1941 "סחור סחור"; באותה תקופה נכתבו קלאסיקות ז'אנריות כמו סדרת המוסד של אסימוב וסדרת העדשאי של סמית'. מאפיין תכוף נוסף של תור הזהב של המדע בדיוני הוא חגיגת ההישגים המדעיים ותחושת הפליאה; הסיפור הקצר של אסימוב "שקיעה" מדגים זאת, שכן בלילה אחד הציוויליזציה של כוכב לכת המומה מגילוי גודל היקום. הרומנים של רוברט היינליין משנות החמישים של המאה הקודמת, כמו השליטים, הכוכב הכפול ולוחמי החלל, מבטאים את האידאולוגיה הליברטריאנית שעוברת חלק ניכר ממדע הבדיוני של תור הזהב. [9]

אלגיס בודריס בשנת 1965 כתב על "המתח החוזר ב'תור הזהב' במדע הבדיוני של שנות הארבעים - המשמעות שההישג הטכנולוגי העצום יפתור את כל הבעיות, הידד, וכי כל הבעיות היו על פני השטח".[10] תור הזהב ראה גם את הופעתם מחדש של הנושאים הדתיים או הרוחניים — עיקרי לכל כך הרבה פרוטו-מדע בדיוני לפני תקופת הזולות — שהוגו גרנסבק ניסה לחסל בחזונו של "scientifiction". בין הנרטיבים המשמעותיים ביותר של תור הזהב ניתן למנות את הסרט The Martian Chronicles של ברדבורי, Childhood's End של קלארק, A Case of Conscience של בליש, ואת A Canticle for Leibowitz של מילר.[11]

משמעות תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדענים רבים המעורבים עמוקות בחקירת מערכת השמש (אני ביניהם) הופנו לראשונה לכיוון זה על ידי מדע בדיוני. והעובדה שחלק מאותו מדע בדיוני לא היה באיכות הגבוהה ביותר אינו רלוונטי. ילדים בני עשר אינם קוראים את הספרות המדעית.

המקור באנגלית
Many scientists deeply involved in the exploration of the solar system (myself among them) were first turned in that direction by science fiction. And the fact that some of that science fiction was not of the highest quality is irrelevant. Ten year‐olds do not read the scientific literature.

כתופעה שהשפיעה על נפשם של הרבה מאוד מתבגרים במהלך מלחמת העולם השנייה ובמלחמה הקרה שלאחר מכן, תור הזהב של המדע הבדיוני הותיר רושם מתמשך על החברה. תחילת תקופת הזהב התרחשה באותה זמן כמו הוורלד-קון הראשון בשנת 1939, ובמיוחד עבור מעריציו המעורבים ביותר, מדע בדיוני הפך לכוח חברתי חזק. לז'אנר, במיוחד בתור הזהב שלו, היו השפעות משמעותיות, אם לא מעט עקיפות, על מנהיגי הצבא, טכנולוגיית המידע, הוליווד והמדע עצמו, במיוחד הביוטכנולוגיה ותעשיית התרופות.

סופרים בולטים של תור הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר סופרי מדע בדיוני רבי השפעה צמחו בראשית תור הזהב (1938–1946), כולל אלה:

ובתקופת הזהב המאוחרת יותר (1947–1959):

סוף תור הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסימוב אמר כי "הטלת פצצת האטום בשנת 1945 הפכה את המדע הבדיוני למכובד" לקהל הרחב.[12] הוא השיב בשנת 1969 "לעולם לא אשכח את ההלם ששרר ברחבי עולם הפאנדום המדע הבדיוני כאשר... היינליין שבר את מחסום ה"סליקים" בכך שסיפור מדע בדיוני לא מדולל שלו פורסם בסאטרדיי איבנינג פוסט".[13] כניסת חברות המיינסטרים הגדולות לשוק ספרי המדע הבדיוני בסביבות 1950 הייתה דומה לאופן בו פרסמו פשע בדיוני במהלך מלחמת העולם השנייה; מחברים כבר לא יכלו לפרסם רק באמצעות כתבי עת. אסימוב אמר, עם זאת, כי[14]

I myself was ambivalent... There was a tendency for the new reality to nail the science fiction writer to the ground. Prior to 1945, science fiction had been wild and free. All its motifs and plot varieties remained in the realm of fantasy and we could do as we pleased. After 1945, there came the increasing need to talk about the AEC and to mold all the infinite scope of our thoughts to the small bit of them that had become real.

הוא המשיך, "למעשה, הייתה לידה של משהו שקראתי לו 'מחר בדיוני'; סיפור המדע הבדיוני שלא היה חדש יותר מכותרות המחר. האמינו לי, לא יכול להיות דבר משעמם יותר מכותרות המחר במדע בדיוני", וציטט את הספר על החוף של נוויל שוט כדוגמה.[14]

קשה יותר לציין את סוף תקופת הזהב של המדע הבדיוני מאשר את תחילתו, אך כמה גורמים שינו את שוק המדע הבדיוני במגזינים באמצע שנות ה-50 המאוחרות. החשוב ביותר היה צמצום מהיר של שוק המדע הבדיוני: Fantastic Adventures וספרי מסתורין פנטסטי מפורסמים התקפלו בשנת 1953,Planet Stories, Startling Stories, Thriller Wonder Stories והלאה בשנת 1955, Other Worlds ו-Science Fiction Quarterly בשנת 1957, Imagination, Imaginative Tales, ו-Infinity בשנת 1958. באוקטובר 1957, השיגור המוצלח של הלוויין הסובייטי ספוטניק 1 צימצם את הפער בין העולם האמיתי לעולם המדע הבדיוני, ושלח את המערב למירוץ חלל עם המזרח. אסימוב עבר לכתיבת ספרי עיון שהוא קיווה שימשוך מוחות צעירים למדע, בעוד שרוברט א. היינליין נעשה דוגמטי יותר בהבעת השקפות פוליטיות וחברתיות בסיפוריו. סופרים בריטים מתפתחים, כמו בריאן אולדיס וג'יימס באלארד, טיפחו סגנון ספרותי יותר, דבר המצביע על הכיוון שכותבים אחרים ילכו בקרוב. סופרות כמו ג'ואנה ראס וג'ודית מריל הופיעו. כאשר המגזין המוביל של תור הזהב, Astounding Stories of Super-Science, שינה את הכותרת שלו ל-Analog Science Fiction and Fact בשנת 1960, היה ברור שתור הזהב של מדע בדיוני הסתיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nicholls, Peter (1981) The Encyclopedia of Science Fiction, Granada, p. 258
  2. ^ Robert Silverberg (2010). "Science Fiction in the Fifties: The Real Golden Age". Library of America. אורכב מ-המקור ב-25 באוגוסט 2012. נבדק ב-20 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Roberts, Adam The History of Science Fiction, p 195, New York: Palgrave Macmillan, 2006. ISBN 0-333-97022-5
  4. ^ Asimov, Isaac (1989), The Mammoth Book of Golden Age Science Fiction, Carroll & Graf Published Inc., p.1
  5. ^ "Astounding Science Fiction, July 1939". isfdb.org.
  6. ^ Asimov, Isaac (1972). The early Asimov; or, Eleven years of trying. Garden City NY: Doubleday. pp. 79–82.
  7. ^ Isaac Walwyn. "Null-A Nitty-Gritty: An Interview with John C. Wright - Sevagram". icshi.net.
  8. ^ Budrys, Algis (באוקטובר 1965). "Galaxy Bookshelf". Galaxy Science Fiction: 142–150. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Roberts, Adam The History of Science Fiction, pp. 196-203, New York: Palgrave Macmillan, 2006. ISBN 0-333-97022-5
  10. ^ Budrys, Algis (באוגוסט 1965). "Galaxy Bookshelf". Galaxy Science Fiction: 186–194. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Roberts, Adam The History of Science Fiction, pp. 210-218, New York: Palgrave Macmillan, 2006. ISBN 0-333-97022-5
  12. ^ Asimov, Isaac (1969). Nightfall, and other stories. Doubleday. p. 93.
  13. ^ Asimov, Isaac (1969). Nightfall, and other stories. Doubleday. p. 328.
  14. ^ 1 2 Asimov, Isaac (1969). Nightfall, and other stories. Doubleday. p. 93.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תור_הזהב_של_המדע_הבדיוני&oldid=34812881"