פרדריק בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרדריק בראון

פרדריק בראוןאנגלית: Fredric Brown)‏ (29 באוקטובר 1906 - 11 במרץ 1972) היה סופר מדע בדיוני ומתח ומסתורין אמריקאי, אשר ספרים וסיפורים רבים פרי עטו זכו לעיבודים לקולנוע ולטלוויזיה. ספר המתח הראשון שכתב ב-1946, The Fabulous Clipjoint זכה ב-1948 בפרס אדגר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראון נולד בסינסינטי, ב-1906, בנם היחיד של קרל לואיס בראון, עיתונאי ואמה אמיליה (לבית גראהם). אמו מתה בהיותו בן 14 ושנה אחריה מת גם אביו. הוא עבר לאפוטרופסותו של דודו, הפסיק ללמוד בצורה מסודרת ועבד בשורת מקצועות זמניים ומקריים. בשעות הערב למד בקולג', אף כי לא סיים ולא קיבל תואר‏[1]. ב-1929 נישא לראשונה, להלן רות, ועבר למילווקי, שם עבד כמגיה עבור עיתון מקומי. מנישואין אלה נולדו לו שני בנים.

החל מ-1936 היה בראון בעל טור ב-The American Printer ומשנת 1937 החל לכתוב סיפורים קצרים באופן מקצועי, אך רק בשנת 1945 זכה לפרסום שאיפשר לו להתפרנס מכתיבה. הוא לא גויס לצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, למרות שהתנדב לכך, וזאת עקב מחלותיו השונות (אסטמה ועוד). בשנים שלאחר המלחמה הוא חי במקסיקו ולאחר מכן במקומות שונים בקליפורניה ובטוסון, אריזונה.

בראון התגרש ב-1947 ושנה לאחר מכן נישא שוב לאליזבת (לבית שרליה), לה נשאר נשוי עד מותו ב-1972, בן 66 בלבד. הסיפור האחרון שלו נכתב ב-1965, יחד עם מחבר שותף - Eine Kleine Nachtmusik.

כרבים מסופרי סוגת הספרות הזולה בזמן בו כתב, הוא מעולם לא נהנה מיציבות כלכלית, ולעתים פרסם בקצב מוגבר רק על מנת לשלם את חשבונותיו. יש המייחסים לעובדה זו את הרמה הלא אחידה המופגנת בסיפוריו. בראון היה גם שתיין כבד, דבר שהשפיע לעתים על כמות ואיכות כתיבתו. עם זאת ניכר בו כי היה אדם משכיל וקורא רב תחומי, שתחומי העניין אותם הפגין היו מעבר לאלו שהשתקפו ביצירות סופרי סגות הספרות הזולה האחרים בתקופתו. נראה כי היה בעל ידע ועניין בנגינה בחליל, במשחק השחמט והפוקר וביצירותיו של לואיס קרול.

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שלא נמנה בימי חייו בשורה הראשונה של הכותבים בסוגות בהן כתב, זכה בראון לקהל מעריצים שנותר נאמן לכתיבתו גם למעלה מארבעים שנה לאחר שפסק מלכתוב. יצירותיו עודן מודפסות ומתורגמות לשפות שונות, נכללות באנתולוגיות וזוכות לקהל קוראים במדינות רבות, ביניהן ארצות הברית, יפן ובמיוחד בצרפת שם הוסרטו מספר סרטים על פי סיפוריו.

בראון ידוע במיוחד בשל השימוש שעשה בהומור ושליטתו בז'אנר "הסיפור הקצרצר" - סיפורים שאורכם בין עמוד לשלושה עמודים, המשתמשים לרוב באמצעי עלילה מתוחכמים ובעלי סוף מפתיע. ההומור וראיית העולם הפוסט מודרנית במידת מה, נמצאים גם בספריו הארוכים.

בראון טען כי הוא כתב ספרי מסתורין לפרנסתו ומדע בדיוני להנאתו. רבים מסיפורי המדע הבדיוני שכתב היו קצרים מאלף או אפילו מחמש מאות מילים. סיפורים אלו היו חביבים ביותר על עורכי מגזינים. פרט להיותם סיפורים מצוינים המותירים רושם על הקורא, הם גם היו שימושיים ביותר לסתימת "חורים" בפורמט של המגזין.

נובלת המדע הבדיוני הקלאסית שכתב, "הרפתקה בחלל" ("What Mad Universe") ‏(1949), היא פארודיה אוהדת על מוסכמות ספרות המדע הבדיוני הזולה בזמנו. כפארודיה טובה, הנובלה היא בעת ובעונה אחת ביקורת על הסוגה בה נכתבה, ודוגמה עילאית לכתיבה בסוגה זו. ייתכן שספר זה השפיע על פיליפ ק. דיק כאשר עסק לאחר מכן בנושאים של מציאויות חלופיות אישיות. "בני מאדים, לכו הביתה" ("Martians, Go Home")‏ (1955) הוא פארסה מבדחת על האיוולת האנושית כפי שהיא נראית דרך עיניהם של מיליארד בני מאדים המגיעים לכדור הארץ שלא על מנת לכבוש אותו, אלא על מנת לשגע את תושביו. נובלה רצינית יותר, שיש בה גם מן התחזית שהתגשמה היא "האורות בשמים הם כוכבים" ("The Lights in the Sky Are Stars")‏ (1952), סיפורו של אסטרונאוט זקן, המנסה להקים מחדש את תוכנית החלל לאחר שהקונגרס האמריקאי הפסיק לממנה.

סיפורי המתח והמסתורין של בראון מצטיינים אף הם ברמה גבוהה מעל למקובל בכתיבת "ספרות זולה" בזמנו. ספריו של בראון נהגו לרמוז על איום של כוח על-טבעי, בטרם הגיעו להסבר הטבעי בסופם. נובלת המסתורין הראשונה שלו, "The Fabulous Clipjoint", זיכתה אותו בפרס אדגר ליצירת המסתורין הראשונה המצטיינת. בעקבותיה החל בראון לכתוב סדרת ספרי מסתורין בכיכובם של "אד ואמברוז האנטר", המתארים את חניכתו של אדם צעיר על ידי דודו המבוגר, בלש פרטי לשעבר.

בין הידועים בספרי המסתורין שלו נמנים: "Night of the Jabberwock", "The Screaming Mimi" (שעובד בשנת 1958 לסרט קולנוע בכיכובה של אניטה אקברג), "The Far Cry", "Here Comes a Candle" ו-"The Lenient Beast". ספרים אלו ערכו ניסיונות עלילתיים וספרותיים כגון שילוב קטעי תסכית רדיו, משדר חדשות או מאמר מהעיתון בעלילה, הבאת נקודות ראות שונות המוגשות בגוף ראשון, בין היתר מנקודת ראותו של רוצח סדרתי בעל אובססיה לדת. כן עסקו הספרים בנושאים שנויים במחלוקת כיחסים הגזעיים בין האוכלוסייה ההיספנית והאוכלוסייה הלבנה בניו מקסיקו.

סיפוריו פורסמו בחוברות שונות, באנתולוגיות ובמגזינים שונים. בשנת 1984, כעשור לאחר מותו, הוציא בית ההוצאה "דניס מקמילן" סדרה של 19 ספרים תחת הכותרת "Fredric Brown in the Detective Pulps" (פרדריק בראון בסיפורי הספרות הזולה), בהם אוגדו כל סיפורי הבלש והמסתורין שלו, מספר סיפורי מדע בדיוני שלא נאספו באנתולוגיות קודמות, מעט שירה, נובלות שלא פורסמו ויצירות נוספות.

עיבוד לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים וסיפורים קצרים רבים של בראון זכו לעיבודים שונים, לקולנוע ולטלוויזיה. בין השאר:

  • הסיפור Madman's Holiday, מ-1943 עובד ב-1946 לסרט קולנוע בשם Crack-Up, בכיכובה של קלייר טרבור.
  • הסיפור The Motive Goes Round and Round, אף הוא מ-1943, עובד ב-1953 לסרט טלוויזיה.
  • הסיפור Arena, שפורסם ב-1944 במגזין המדע הבדיוני Astounding ותורגם לעברית מספר פעמים, זכה לכמה עיבודים טלוויזיוניים, בין השאר כאחד מפרקי העונה הראשונה של מסע בין כוכבים: הסדרה המקורית, בכיכובם של ויליאם שאטנר, לאונרד נימוי ודפורסט קלי. עיבוד נוסף נעשה לו כאחד מפרקי הסדרה בגבולות המסתורין, ועוד. הסיפור אף זכה לעיבוד כסיפור קומיקס.
  • הסיפור The Dangerous People מ-1945 עובד ב-1957 כפרק בסדרת הטלוויזיה אלפרד היצ'קוק מגיש.
  • הסיפור Miss Darkness מ-1947 עובד ב-1954 לסרט טלוויזיה בכיכובו של פיטר גרייבס.
  • הסיפור Knock מ-1948 עובד ב-1951 לסרט הטלוויזיה The Last Man on Earth.
  • הסיפור Cry Silence אף הוא מ-1948 עובד ב-1958 לסרט טלוויזיה.
  • הספר The Screaming Mimi מ-1949 עובד פעמיים לסרטי קולנוע, ב-1958 (אנגלית, בכיכובה של אניטה אקברג) וב-1970 (איטלקית, בבימוי ותסריט של דאריו ארג'נטו).
  • מחזה הטלוויזיה The House Nobody Wanted מ-1953 עובד באותה שנה לסרט טלוויזיה בכיכובו של פרדריק בראון עצמו.
  • הסיפור His Name Was Death מ-1954 עובד ב-1992 לסרט קולנוע צרפתי.
  • הספר Martians, Go Home מ-1955 עובד ב-1990 לסרט קולנוע בכיכובו של רנדי קווייד.
  • הסיפור The Lenient Beast מ-1956 עובד ב-2001 לסרט קולנוע צרפתי.
  • מחזה הטלוויזיה The Human Interest Story מ-1959 עובד פעמיים לסרט טלוויזיה במסגרת אלפרד היצ'קוק מגיש, ב-1959 וב-1985.
  • הסיפור Knock Three-One-Two, אף הוא מ-1959 עובד ב-1960 לסרט טלוויזיה ולאחר מכן פעמיים לסרטי קולנוע צרפתיים, ב-1975 וב-1998.
  • הסיפור Nightmares and Geezenstacks מ-1961 עובד ב-1987 לסרט טלוויזיה.

ועוד.

השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראון היה במידה רבה "סופר של סופרים" שנהנה מהערכה של עמיתיו הסופרים יותר מאשר מפופולריות בציבור הרחב. הסיפור הקצר "זירה" ("Arena") שכתב, נבחר על ידי איגוד סופרי המדע הבדיוני של אמריקה כאחד מ-20 הסיפורים הקצרים הטובים ביותר שנכתבו לפני 1965. סיפוריו זכו לשבחים מאת סופרים ידועים כסופר המדע הבדיוני פיליפ ק. דיק, סופר המתח מיקי ספיליין ואף איין ראנד. בראון הוא אחד משלושת האנשים להם הקדיש רוברט היינלין את ספרו הקלאסי "גר בארץ נכריה".

בראון והקורא העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי המתח של בראון טרם תורגמו לעברית, ויצירתו בתחום המתח לא חדרה לתודעת הקורא העברי. עם זאת, בתחום המדע הבדיוני נהנה בראון מקהל קוראים נאמן בעברית. ספרו של בראון "הרפתקה בחלל" תורגם לעברית בסוף שנות ה-50 על ידי חלוץ המדע הבדיוני העברי עמוס גפן, ויצא בהוצאת "מצפן". כן הופיעו סיפוריו במגזין המדע הבדיוני "קוסמוס - סיפורי מדע דמיוני" קצר הימים, שיצא לאור בסוף שנות ה-50.

סיפוריו הקצרים של בראון שבו וזכו לפופולריות אצל הקורא העברי בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, כאשר הופיעו באופן קבוע כמעט, בכל חוברת של המגזין פנטסיה 2000. קובץ מסיפוריו בשם "הפרדוקס האבוד" תורגם לעברית על ידי אלי טנא ויצא לאור בשנת 1981 בהוצאת זמורה, ביתן, מודן. קובץ נוסף, הקרוי "זאב, זאב" יצא לאור ב-1989 בהוצאת "עם עובד".

כן הופיעו סיפורים קצרים שכתב במספר אנתולוגיות של סיפורי מדע בדיוני שיצאו בארץ. הסיפור "זירה" הופיע באנתולוגיה "מודל ראשון" שערך ותרגם עודד פלד, ויצאה לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1981, וכן באנתולוגיה "מבחר הספרות הבידיונית" בעריכת רוברט סילברברג שתרגם עמנואל לוטם ויצאה לאור באותה שנה בהוצאת "עם עובד"; "הזירה" הופיע גם באנתולוגיה "כוכב הקופים" שתרגם מוטי לבון, ושיצאה לאור בהוצאת "ספרות יפה" בשנת 2013 .

סיפורו הקצר "פרופסור ג'ונס" (הנקרא באנגלית "The End" או "Nightmare in Time") זכה למספר תרגומים לעברית. בתחילה הופיע במגזין "פנטסיה 2000" בשנת 1982 בשם "סיוט בזמן" בתרגום אהרון האופטמן. לאחר מכן הופיע במדור הספרות של ידיעות אחרונות, בתרגום עדי צמח, ששימר בתרגומו קטע פלינדרומי לפי מילים (ששמו הפלינדרומי לפי אותיות הוא "עגיל זמן; מזל יגע"). ב-2001 תורגם הסיפור לעברית על ידי עמנואל לוטם, והוא מופיע בספר "סימטריה נוראה" מאת מרטין גולוביצקי שיצא לאור באותה שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]