Made in Japan

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Made in Japan
אלבום הופעה מאת דיפ פרפל
יצא לאור

בריטניהבריטניה דצמבר 1972

ארצות הבריתארצות הברית אפריל 1973
הוקלט 15-17 באוגוסט 1972
סוגה רוק כבד, הבי מטאל, רוק מתקדם
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך

76:00 דקות (אריך נגן מקורי)

98:06 (הוצאה מחודשת, 1998)
חברת תקליטים

EMI\Purple (בריטניה)

Warner Bros (ארצות הברית)
הפקה דיפ פרפל
כרונולוגיית אלבומים של דיפ פרפל
Concerto for Group and Orchestra
(1969) 		Made in Japan
(1972) 		Who Do We Think We Are
(1973)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Made in Japan הוא אלבום הופעה כפול מאת להקת הרוק הבריטית דיפ פרפל, שהוקלט במהלך סיבוב ההופעות שלה ביפן באוגוסט 1972, ויצא לאור בבריטניה בדצמבר 1972, ובאפריל 1973 בארצות הברית.

האלבום נחשב לאחד מאלבומי ההופעה הטובים והמשפיעים ביותר בתולדות הרוקנ'רול, כשאיכותו הבלתי מתפשרת מהווה מודל איכות לכל להקות הרוק שבאו אחריו. קוראי מגזין הרולינג סטון דירגו את האלבום כאלבום ההופעה השישי הטוב ביותר בכל הזמנים.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Made in Japan הוקלט כולו בשלושה לילות בין ה-15 ל-17 באוגוסט 1972, באולם הקונצרטים "Festival Hall" שבאוסקה, ובאולם ניפון בודקאן בטוקיו, בירת יפן. ארבעה מהשירים שבוצעו נלקחו מהאלבום Machine Head שיצא לאור קודם לכן באותה שנה.

בתחילה, חלק מחברי הלהקה לא ראו באלבום חשיבות מיוחדת, ורק רוג'ר גלובר ואיאן פייס טרחו להגיע ולסייע בחדר העריכות. ג'ון לורד העיד כי זהו האלבום האהוב עליו ביותר, ובראיון שנערך איתו אמר:

"דיפ פרפל הייתה אז בשיא כוחה. האלבום הזה הוא התגלמות של כל מה שהיינו באותו זמן. בתחילה זה כלל לא היה אמור להתפרסם מחוץ לגבולות יפן. המפיק היפני אמר לנו: " האם אתם מוכנים לעשות אלבום הופעה חיה?" אנחנו ענינו "אנחנו לא עושים אלבומי הופעות חיות, אנחנו לא מאמינים בהם". לבסוף הסכמנו, אבל דרשנו את הזכויות על ההקלטות כיוון שלא רצינו שזה יתפרסם מחוץ ליפן. עלות ייצור האלבום הייתה רק 3,000$, וזה היה נשמע עסקה די טובה, אז הצענו ל"וורנר ברוס" להפיק את האלבום. בתחילה הם סירבו, אך לבסוף הסכימו בחוסר חשק, והאלבום קיבל פלטינה כבר בשבוע השני..."[2]

ההוצאה לאור בארצות הברית התעכבה בשל רצונה של "וורנר ברוס" להוציא לאור את אלבום האולפן Who Do We Think We Are קודם לאלבום ההופעה.

העטיפה האחורית של האלבום לא צולמה ביפן, אלא בתיאטרון "Brixton Academy" שבלונדון. בתמונה נראה במקרה פיל קולן שהתפרסם מאוחר יותר כגיטריסט להקת הרוק דף לפרד.[3]

בשנת 1998 יצאה לאור מהדורה חדשה של האלבום, בתוספת דיסק CD שמכיל הדרנים מההופעה.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
Allmusic [4]
Piero Scaruffi [5]
Sputnikmusic [6]
Ultimate Guitar Archive [7]
Truemetal 100/100[8]
Rockline 98/100[9]

מאז פרסומו, קיבל האלבום ביקורות נלהבות ביותר ממבקרי מוזיקה רבים ששיבחו את איכותו הגבוהה, האנרגטיות והכימיה שהיטיבה הלהקה ליצור. כמו כן, החדשנות שהציגה הלהקה, בביצועים ארוכים וקשים, והפיכת להיטי ענק לקטעים ארוכים ומורכבים וביצועם על הבמה לעיתים במשך 20 דקות, הייתה חדשנית וחסרת תקדים והשפיעה על להקות רבות אחרות, ושינתה את פני אלבומי ההופעה ברוק העולמי. אתר המוזיקה Allmusic כינה את האלבום "ציון דרך בתולדות הרוק הכבד", וציין כי "על ידי הקיצוניות ומתיחת הגבולות של הלהקה, הפכה הלהקה את ההבי מטאל למה שהוא". האתר גם שיבח את נגינתם של חברי הלהקה ובמיוחד את זו של ג'ון לורד, וקבע שזוהי נגינתו הטובה ביותר מכל אלבומיו.[10] באתר הישראלי "מטאליסט" נכתב: כי "מדובר באלבום מושלם. הסאונד בו ללא דופי... ההרכב שמנגן בו הוא החמישייה המוצלחת ביותר, אותה חמישייה שהקליטה את רצף שלושת אלבומי המופת של תחילת שנות השבעים. רמת הנגינה, הדיוק הטכני, ההנאה מהמוזיקה, הביצועים, האנרגיות - כל דבר באלבום הזה שואף לשלמות והאלבום הזה הוא התגלמות כל מה שטוב בדיפ פרפל"[11]

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו על ידי ריצ'י בלקמור, איאן גילן, ג'ון לורד, איאן פייס ורוג'ר גלובר

צד א'
מס' שם משך
1. Highway Star 6:50
2. Child in Time 12:24
צד ב'
מס' שם משך
3. Smoke on the Water 7:31
4. The Mule 9:49
צד ג'
מס' שם משך
5. Strange Kind of Woman 9:35
6. Lazy 10:50
צד ד'
מס' שם משך
7. Space Truckin' 19:41
הדרנים מההוצאה המחודשת מ-1998
מס' שם משך
1. Black Night 6:17
2. Speed King 7:25
3. Lucille 8:03

מבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסאות כיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בינואר 2006, ביצעה להקת המטאל דרים ת'יאטר גרסת כיסוי לאלבום, כשביצעה את האלבום כולו באולם הקונצרט "Tokyo International Forum" בטוקיו. ב-15 באותו חודש, באולם הקונצרט שבו השתמשו דיפ פרפל, ניגנה הלהקה את האלבום פעם נוספת. שתי ההופעות הוקלטו ויצאו לאור על ידי חברת התקליטים של הלהקה, כשרוג'ר גלובר משמש כעורך מוזיקלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רשימת 10 אלבומי ההופעה הטובים בכל הזמנים, באתר רולינג סטון
  2. ^ ריאיון עם ג'ון לורד, באתר "the highway star"
  3. ^ איך הגיע פיל קולן לעטיפה האחורית של האלבום של דיפ פרפל, באתר "playadelnacho"
  4. ^ ביקורת וסיקור על האלבום, באתר Allmusic
  5. ^ ביקורת על האלבום, באתר "Piero Scaruffi"
  6. ^ ביקורת על האלבום, באתר Sputnikmusic
  7. ^ ביקורת על האלבום, באתר Ultimate Guitar Archive
  8. ^ ביקורת על האלבום, באתר "Truemetal"
  9. ^ ביקורת על האלבום, באתר "Rockline"
  10. ^ ביקורת על האלבום, באתר "Allmusic"
  11. ^ ביקורת על האלבום, באתר "מטאליסט"


דיפ פרפל
איאן גילן • סטיב מורס • רוג'ר גלובר • דון איירי • איאן פייס

חברי עבר: ריצ'י בלקמור • רוד אוונס • טומי בולין • ג'ון לורד • ג'ו סטריאני • ניק סימפר • דייוויד קוברדייל • גלן יוז

אלבומי אולפן Shades of Deep Purple (1968) • The Book of Taliesyn (1968) • Deep Purple (1969) • Deep Purple in Rock (1970) • Fireball (1971) • Machine Head (1972) • Who Do We Think We Are (1973) • Burn (1974) • Stormbringer (1974) • Come Taste the Band (1975) • Perfect Strangers (1984) • The House of Blue Light (1987) • Slaves and Masters (1990) • The Battle Rages On... (1993) • Purpendicular (1996) • Abandon (1998) • Bananas (2003) • Rapture of the Deep (2005) • Now What?!‎ (2013) • Infinite (2017) • Whoosh! (2020) • Turning to Crime (2021)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Made_in_Japan&oldid=36649902"