Music from Big Pink

*Music from Big Pink*
	עטיפת התקליט
	אלבום אולפן מאת הבנד
יצא לאור	1 ביולי 1968
סוגה	רוק, פולק רוק, רוק פסיכדלי, רוק שורשי
שפה	אנגלית
אורך	42:22
חברת תקליטים	קפיטול רקורדס
הפקה	ג'ון סימון
Music from Big Pink; (1968)	The Band; (1969)

Music from Big Pink ("מוזיקה מהוורוד הגדול") הוא אלבום הבכורה של להקת הבנד. האלבום ראה אור ב-1 ביולי 1968 בחברת קפיטול רקורדס. הלהיטים מתקליט זה היו The Weight ו-I Shell Be Released שראו אור גם על גבי סינגל. שלושה שירים מתוך 11 רצועות התקליט נכתבו עם או בהשתתפות בוב דילן, ארבעה על ידי חבר הלהקה רובי רוברטסון, שניים על ידי חבר הלהקה ריצ'רד מנואל ואחד - Long Black Veil" - היה גרסת כיסוי לבלדת קאנטרי ישנה. הזמרים המובילים היו ריצ'רד מנואל וריק דאנקו; כאשר לבון הלם, המתופף שיהפוך לזמר העיקרי של הבנד בהמשך, שר רק ב-The Weight. עטיפת התקליט צוירה על ידי בוב דילן. בשנת 2018 ראתה גרסת יובל לתקליט שכללה רה-מאסטרינג והוספת 15 רצועות נוספות, שירים שהוקלטו ולא נכנסו לתקליט וגרסאות אלטרנטיביות. מגזין הרולינג סטון הציב את התקליט במקום -34 ברשימת 500 האלבוים הטובים בכל הזמנים.^[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבון הלם, רובי רוברטסון, ריק דאנקו, ריצ'רד מנואל וגארת' הדסון היו נגנים בלהקת The Hawks של הזמר והאמרגן רוני הוקינס. סיבוב ההופעות עם רוני הוקינס נמשך מ־1961 עד 1964. חברי הלהקה, שזכתה לכינוי "להקת הברים הטובה ביותר בצפון אמריקה", הבינו שהם מהווים גוף מקצועי שאינו זקוק עוד לרוני הוקינס. בסוף שנת 1965 חיפש בוב דילן הרכב ליווי לסיבוב ההופעות העולמי שלו, לאחר שההרכב שהקליט איתו את Highway 61 Revisited סירב לצאת איתו לסיבוב ההופעות שיקדם את הוצאת התקליט. דילן ביקש שההרכב יהיה אמון על רוקנרול חשמלי. דילן קיבל מהגיטריסט מייק בלומפילד המלצה על "להקת הברים הטובה ביותר בצפון אמריקה", ולאחר ששמע אותם בהופעה הציע להם להצטרף אליו לסבב ההופעות. החל מספטמבר 1965 החלו חברי הלהקה ללוות את דילן בסיבוב ההופעות העולמי שלו, הסיבוב זכה לתגובות עוינות מצד חלק מהצופים בעיקר סביב המעבר של דילן מהופעות אקוסטיות של מוזיקת פולק להופעות חשמליות של רוק אנד רול. ב-29 ביולי 1966, אירעה לדילן תאונת אופנוע וסיבוב ההופעות הופסק.

באותה תקופה שכרו חברי הלהקה דנקו, מנואל והדסון בית פרטי שנקרא Big Pink ליד מגוריו של דילן בוודסטוק. בין החודשים מרץ - יוני 1967 נהגו דילן וחברי הלהקה להיפגש במרתף ביתם המשותף. הדסון התקין במרתף הבית ציוד הקלטה ובמהלך חודשים אלה קליטו דילן וחברי הלהקה את המפגשים בניהם, כאשר הכוונה הייתה לתעד את המפגשים אך ללא כל כוונה ליצור ולהקליט חומרים לתקליט חדש. החומרים שנוגנו כללו בעיקר שירי עם ישנים, שירי בלוז, גוספל, קאנטרי ופולק וגם מספר קטעים חדשים שכתב דילן בבעיקר עם רוברטסון, שהכיר לו למשל את הגוספל. במהלך אותן הקלטות עברו חברי הלהקה מסע מוזיקלי בו הכירו לעומק את החומרים והסגנונות שהם הבסיס למוזיקה האמריקאית. ספיגת החומרים החדשים - ישנים, עיצבה את הצליל החדש של ההרכב ובזכות העבודה הצמודה עם דילן שכלל ופיתח רובי רוברטסון את יכולות הכתיבה שלו והתחיל לכתוב חומרים באיכות גבוהה משמעותית ממה שכתב עד לאותה תקופה. החומרים אשר הוקלטו באותה התקופה לא פורסמו באופן רשמי עד שנת 1975, אז יצאו חלקם במסגרת התקליט The Basement Tapes (מארז ההקלטות המלא ראה אור ב-2014). מתוך סשן ההקלטות במרתף נלקחו לתקליט Music from Big Pink השירים "Tears of Rage", "This Wheel's On Fire", "I Shall Be Released".

לאחר חודשי הפעילות במרתף ה-Big Pink, השיג אמרגנו של דילן, אלברט גרוסמן חוזה הקלטות ללהקה (שלא היה לה שם וכונתה פשוט "הלהקה") בחברת קפיטול רקורדס. חברי ההרכב נשארו להתגורר ב-Big Pink והחלו לעבוד על חומרים שאת מרביתם כתב רוברטסון וחלקם שאר חברי ההרכב לבד או בשיתוף בוב דילן. בתחילת 1968 הקליטה הלהקה את מרבית שירי האלבום באולפני A&R במנהטן ובהמשך הוקלטו השלמות ועריכות באולפני קפיטול בלוס אנג'לס. עד להקלטת התקליט להרכב לא היה שם רשמי ולבסוף השם The Band (הלהקה) אשר דבק בחברי הרכב הליווי של דילן בזמן שהייתם בוודסטוק הפך לשמם הרשמי. על התקליט לא היה פירוט של חברי ההרכב והם נותרו במידה רבה מסתורין עבור התקשורת והציבור.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקליט הציג סגנון מוזיקלי חדש ולא מוכר עד כה (שבהמשך יקרא אמריקנה) ששילב ומיזג את הסגנונות שהרכיבו את המוזיקה האמריקאית המסורתית לגווניה השונים לתוך רוק אנד רול. למרות ביקוש גדול להופעות התקליט לא קודם על ידי הלהקה באמצעות הופעות (בעיקר עקב פציעתו של ריק דאנקו בתאונת דרכים) ולא באמצעות ראיונות (חברי הלהקה לא רצו להתראיין).

האלבום התקבל בביקורות חיוביות וממשיך לזכות בדירוגים גבוהים מאוד ובהערכה רבה בקרב מבקרי המוזיקה.^[2] עם זאת, המכירות שלו בזמן אמת לא היו גבוהות. העובדה שבוב דילן היה מעורב בכתיבה עוררה התעניינות, אך העובדה שהוא אינו שר בו לא הריצה את מעריציו לחנויות התקליטים. סגנונו של האלבום לא היה ברור ונראה לא שייך לתקופה. הוא לא השתייך ל"תרבות הנגד", לא היה רוק פסיכדלי ולא התייחס למגמות חדשניות במוזיקה של התקופה, אלא להפך - התבונן אחורה לשורשי המוזיקה האמריקאית. הופעת הלהקה בפסטיבל וודסטוק והכללת השיר The Weight בפסקול הסרט אדם בעקבות גורלו סייעו לעורר התעניינות נוספת בקרב הקהל.

עם זאת, מוזיקאים ששמעו את התקליט גילו התלהבות רבה. אריק קלפטון סיפר שהאזנה לתקליט גרמה לו לעזוב את להקת קרים ולחבור ללהקת טראפיק, בה ראה סוג של "הבנד הבריטית".^[3] ג'ורג' האריסון אף הוא שיבח את התקליט ורוג'ר ווטרס קרא לו התקליט מעורר ההשראה השני בחשיבותו ברוקנרול (אחרי Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band).

רצועות האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועה	כתיבה	שירה מובילה	אורך
צד ראשון
1. Tears of Rage	בוב דילן וריצ'רד מנואל	מנואל	5:23
2. To Kingdom Come	רובי רוברטסון	מנואל ורוברטסון	3:22
3. In a Station	מנואל	מנואל	3:34
4. Caledonia Mission	רוברטסון	ריק דאנקו	2:59
5. The Weight	רוברטסון	לבון הלם וריק דאנקו	4:34
צד שני
6. We Can Talk	מנואל	מנואל, הלם, דאנקו	3:06
7. Long Black Veil	מריון וילקין ודני דיל	דאנקו	3:06
8. Chest Fever	רוברטסון	מנואל	5:18
9. Lonesome Suzie	מנואל	מנואל	4:04
10. This Wheel's on Fire	דילן ודאנקו	דאנקו	3:14
11. I Shall Be Released	דילן	מנואל	3:19