אנטואן ואטו

אנטואן ואטו
Antoine Watteau
לידה	10 באוקטובר 1684; ואלנסיין, רוזנות אנו, ממלכת צרפת
פטירה	18 ביולי 1721 (בגיל 36); נוז'אן-סור-מארן, ממלכת צרפת
שם לידה	Jean-Antoine Watteau
תקופת הפעילות	1700–1721 (כ־21 שנים)
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	רוקוקו
הושפע על ידי	קלוד גילו, Claude Audran III
יצירות ידועות	נימפה וסאטיר, הסמל של גרסן, הפלגה לקיתרה, פיירו
פרסים והוקרה	פרס רומא (1709)

ז'אן-אנטואן ואטו (בצרפתית: Jean-Antoine Watteau; 10 באוקטובר 1684 – 18 ביולי 1721) היה צייר צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואטו נולד בעיר ולנסיאן שבפלנדריה (היום בצרפת), שסופחה מעט לפני כן על ידי לואי הארבעה עשר מלך צרפת. אביו היה רצף מומחה. כבר בגיל צעיר הראה ז'אן-אנטואן עניין בציור והתקבל כשולייה לז'אק אלבר ז'רַן, צייר מקומי. לוואטו התחוור עד מהרה שאין לו כמעט מה ללמוד מז'רן, ולכן עזב ונסע לפריז (בערך בשנת 1702). שם מצא עבודה בגשר נוטרדאם ביצירת העתקים של ציורים פופולריים בסגנון ובמסורת הפלמיים.

בשנת 1703 עבד ואטו כעוזר לצייר קלוד גילו. בסטודיו של גילו נחשף ואטו לדמויות הקומדיה דל'ארטה - נושא שהיה אהוב על גילו, שהפך לאחד ממושאי הציור האהובים גם על ואטו. לאחר מכן עבר לעבוד אצל קלוד אודראן ה-3 - מעצב פנים. שם למד למלא את ציוריו באלגנטיות שמאפיינת אותם. אודראן היה האוצר של ארמון הלוקסמבורג, ושם נחשף ואטו לסדרה של ציורים מרהיבים מאת פטר פאול רובנס שצוירו עבור המלכה מריה דה מדיצ'י. הצייר הפלמי הפך לאחד ממקורות ההשראה העיקריים של ואטו, כמו גם ציירי ונציה, שאת יצירותיהם הכיר מאוחר יותר באוסף של פטרונו, הבנקאי פייר קרוזט.

בשנת 1709 ניסה ואטו לזכות במלגת הפרי דה רום, אך נדחה על ידי האקדמיה. בשנת 1712 ניסה שוב ונחשב לטוב כל כך עד שבמקום לקבל את המלגה לשנת שהייה אחת ברומא לה השתוקק, הוא התקבל כחבר מלא באקדמיה. הוא עבד במשך חמש שנים על "יצירת הקבלה" שלו, אך לא לשווא - היה זה הציור "העלייה לרגל לקיתרה" (Pélerinage à l'ile de Cythère) המוכר גם בשם "הפלגה לקיתרה". על יצירה זו העירו מבקרים רבים כי היא מציגה דווקא את היציאה מקיתרה (האי שהיה מקום הולדתה של ונוס, על פי המיתולוגיה, ועל כן מסמל את תמצית האהבה).

על אף שציוריו של ואטו מעלים על נס את האלגנטיות האריסטוקרטית של המעמד השליט (אם כי הוא דווקא חי את רוב חייו הקצרים תחת האקלים המדכא של תקופת שלטונו המאוחרת של לואי הארבעה עשר), מעולם לא היו לו פטרונים אריסטוקרטיים. האנשים שרכשו את ציוריו היו בורגנים כדוגמת בנקאים וסוחרי אומנות.

למרות העובדה שציוריו הבוגרים יותר נראים כמו הצגה של "חגיגות עליזות" (fêtes galantes), הם למעשה מציגים מלנכוליה מפוכחת, ותחושה של חוסר משמעות מוחלט של החיים, מה שהופך אותו מבין ציירי המאה ה-18 לאחד הקרובים ביותר לציירים הרגישים המודרניים. בכך הוא עולה על רבים מאלו שחיקו אותו, כמו ניקולס לנקרט וז'אן-בטיסט פאטר, ששאלו את נושאי הציור שלו, אך לא הצליחו ללכוד את רוחו.

שחקן הקומדיה דל'ארטה פיירו שצייר ואטו, בערך 19–1718, מזוהה באופן מסורתי כ-"Gilles" (מוזאון הלובר)

בין ציוריו הידועים ביותר נמנים "העלייה לרגל לקיתרה" (שתי גרסאות), "פיירו" (המזוהה גם כ-"Gilles")‏, Fêtes venitiennes,‏ Love in the Italian Theater‏, Love in the French Theater‏, "Voulez-vous triompher des belles?"‏, Mezzetin ויצירת המופת האחרונה שלו, אותה צייר ממש על ערש דווי, L'Enseigne de Gersaint.

ידידיו של ואטו חששו בשל חוסר הזהירות שהפגין בקשר לעתידו ואיתנותו הכספית. נראה כאילו צפה את מותו בטרם עת, וכשחלה בשנת 1720 עקר לאנגליה כדי ליהנות ממזג אוויר טוב יותר, אך שב לצרפת כשמצבו הבריאותי היה בכי רע, והתארח בבית ידידו מר לפבר בעיר נוז'אן-סור-מארן, ושם נפטר בשנת 1721 בגיל 37 כתוצאה ממחלת השחפת^[1].

שמלת ואטו (Watteau dress), שמלה ארוכה דמוית שק עם קפלים רפויים התלויים מהכתף בגב, בדומה לאלו שלובשות חלק ניכר מהנשים ביצירותיו, נקראת על שמו.

הסופרת האנה רוטשילד חיברה ספר על גלגוליה של תמונה של ואטו^[2].