אפקט מסיבת הקוקטייל
אפקט מסיבת הקוקטייל הוא מונח מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית שמתאר תופעה בה אדם מפנה את הקשב לגירוי שמיעתי מסוים תוך סינון רעשי רקע.
האפקט קרוי על שם התופעה שבה אדם הנמצא במסיבת קוקטייל יזהה את שמו באופן מיידי, גם אם נאמר בקול חלוש ומרוחק בחדר המלא קולות שיחה שעד כה לא הופנה אליהם הקשב. לדוגמה: אתם משוחחים עם חבר באירוע, מערכת הקשב שלכם מתמקדת בשיחה עמו ואינכם קולטים דבר ממה שנאמר מסביב (רעשי רקע), אך לפתע אתם שומעים את שמכם גם אם הוא בטון נמוך מאוד או שנאמר על ידי מישהו שאת שאר דבריו הקודמים לא שמעתם כלל, בתוך כל ההמון ורעשי הרקע.
תופעה זו זוהתה עוד קודם והחל משנות החמישים של המאה העשרים מוצעים מודלים שונים להסבר הסיבות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של התופעה, ולקביעת התנאים שבהם היא מתרחשת. תחילה זוהתה ונחקרה התופעה רק ביחס למערכת של גירויים קוליים המתחרים על הקשב, אולם בהמשך הורחב המחקר גם לחקירת אופן הקליטה והעיבוד של מסרים ויזואליים המתחרים זה בזה או משבשים זה את זה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקר הקוגניציה קולין צ'רי ערך בשנת 1953 סדרת מחקרים בתחום הקשב שבהם חקר את היכולת של האדם להפריד גירויים שמיעתיים תחת תנאים שונים.
במחקריו ביקש צ'רי מהנחקרים להפנות את הקשב שלהם למסר אחד מתוך שני מסרים שהושמעו להם באמצעות אוזניות ולחזור עליו. כאשר שני המסרים הושמעו בו זמנית בשתי האוזניות ונאמרו על ידי אותו אדם, הנחקרים חשו שהמשימה קשה (ועם זאת ניתנת לביצוע) ולעיתים נעזרו בעצימת עיניים לצורך ריכוז.
לעומת זאת, כאשר במסרים הושמעו בני אדם בעלי מגדר שונה, מבטא שונה, גובה קול שונה או קצב דיבור שונה המשימה הייתה קלה יותר באופן משמעותי, וכך גם כאשר הושמע כל אחד מהמסרים לאוזן שונה[1].
המודלים של עיבוד גירויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב החוקרים התגבשו שתי גישות מרכזיות לתיאור התהליך הקוגניטיבי של עיבוד גירויים: גישת הבחירה המוקדמת (early selection attention model) שלפיה, רק מעט מאוד מן המידע מעובד במוח לפני הבחירה לאיזה גירוי מבין הגירויים השונים יש לתת קשב.
לעומת זאת לפי גישת הבחירה המאוחרת (late selection attention model) לפחות חלק מן המידע, ובכלל זה תוכן ומשמעות, מעובד במוח לפני שלב הבחירה ועל כן מובא בחשבון בתהליך הבחירה.
לפי מודל המסנן של ברודבנט[2], המחזיק בגישת הבחירה המוקדמת, ישנו מנגנון החוסם ומסלק החוצה מידע שאיננו מוכוונים אליו. לשיטתו, כאשר גירוי חושי נקלט במוח הוא מאוחסן במאגר לטווח קצר המאפשר לתת אליו קשב, אך רק גירוי שאנו מוכוונים אליו מורשה לעבור מן הזיכרון לטווח הקצר אל זיכרון עבודה הבוחן את מה שאוחסן בטווח הקצר ומעביר אותו לאחסון לטווח ארוך. מודל זה מתקשה להסביר כיצד אנו מצליחים לשים לב למילים עם משמעות החשובה לנו בזמן שהקשב שלנו נתון למסרים אחרים, היות שהבנת משמעות כרוכה בעיבוד.
על-פי המודל של טריזמן[3] (ובדומה לו גם מודל דויטש ונורמן[4]) גם כאשר מידע "מסונן החוצה" בתהליך העיבוד הוא אינו מסולק לגמרי. לפי מודל זה, ישנו מחסום סף המונע מן המידע הזה לקבל קשב, אולם אם המידע הזה מספיק חשוב לנו – הסף החוסם אותו יהיה נמוך והמידע יצליח "לדלג מעליו" ולהשתלט על הקשב. על פי מודל זה, המידע אשר סונן החוצה ממשיך להיות מעובד ולהתחרות על הקשב גם כאשר הוא בעמדת נחיתות, ועל כן מודל זה קרוב יותר לגישת הבחירה המאוחרת.
על פי המודל של כהנמן[5] הקשב הוא משאב קצוב המחולק בין הגירויים השונים, זה על חשבון זה, והיקפו הכולל תלוי ברמת העוררות שבה אנו מצויים באותו זמן, או באותו שלב של החיים. לפי כהנמן, הגירויים החשובים לנו ביותר בכל רגע נתון יקבלו הקצאה גדולה יותר של קשב. לשיטתו, מתבצעת כל העת הערכה מחדש, אשר במסגרתה הסחות רגעיות עשויות להשתלט על הקשב וליטול אותו.
שמות פרטיים והבהוב הקשב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד שהמחקרים הראשונים על אפקט מסיבת הקוקטייל עסקו בניתוח גירויים קוליים בלבד, מחקרם של שפירו, קולדוול וסורנסן[6] עסק במדידה של גירויים חזותיים ובמידה שבה הם "מפריעים" זה לזה לחלחל אל התודעה. מטרת המחקר הייתה לבחון את ההסבר של כל אחת מן הגישות – גישת הבחירה המוקדמת לעומת גישת הבחירה המאוחרת - לתופעת הבהוב הקשב, שהוא "עיוורון" קשב לגירוי חזותי בתנאים מסוימים (Attentional blink או בקיצור AB). הם ערכו ארבעה ניסויים. בניסויים 1 ו-2 שלוש קבוצות של משתתפים נדרשו לזהות שם עצם (ניסוי 1) או שם של אדם (ניסוי 2) המוגדר כ"מטרה" ואז לזהות את קיומה או את היעדרה של "מטרה" שנייה אליה הם נחשפו מיד אחר כך (מטרת-בוחן), אשר הייתה שמם הפרטי או שמו של אדם אחר (ניסוי 2) או שם עצם מוגדר אחר (ניסוי 1). תוצאת הניסויים הראתה כי אנשים אינם חווים AB כאשר מטרת הבוחן היא שמם הפרטי אך חווים AB כאשר היא שמות אחרים או שמות עצם. בניסויים 3 ו-4 אחד מאלה - השם הפרטי של המשתתף (ניסוי 3) או שם אחר (ניסוי 4) – הוצג למשתתף הן כ"מטרה" (הראשונה) והן כמטרת הבוחן הבאה מיד לאחריה. בשני המצבים תוצאת הניסוי הראתה כי האנשים חוו AB. תוצאות הניסויים האלה מתפרשות כתומכות בגישת הבחירה המאוחרת כהסבר להתערבות הגורמת לתופעת ה-AB. תחילה סברו החוקרים כי כדי להימנע מהתנגשות בין שני מופעי המטרה, לאחר החשיפה למטרה הראשונה מנגנון הקשב מדכא לגמרי את תהליך קליטת המידע עד אשר הוא משלים את עיבוד המטרה הראשונה. הם ניסו לבסס זאת על המודל של ריימונד לפיו העיבוד במוח הוא סדרתי. לפי גישה זו, מטרת-הבוחן היא פאסיבית לגמרי ואין לה כל תפקיד ביצירת ה-AB שהוא כל כולו פרי של המופע הראשון. מכאן נבע כי כאשר המטרה (הראשונה) תהיה פחות תובענית מבחינת הקשב – לא יתרחש AB. אולם הניסויים סותרים הנחה זו, שכן נמצא כי מטרת-הבוחן מצליחה להעביר אליה את הקשב אם היא "מספיק מעניינת" מבחינת התוכן שלה, דבר שאינו מתיישב עם מודל הבחירה המוקדמת. תוצאת הניסויים הצביעה על עיבוד מקביל של גירויים, כאשר מטרת הבוחן משפיעה על היכולת לדכא אותה בעצמה – אפקט AB – לחיוב או לשלילה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A Review of The Cocktail Party Effect, MIT Media Lab
- ^ Getzmann, S.; Jasny, J.; Falkenstein, M., "Switching of auditory attention in "cocktail-party" listening: ERP evidence of cueing effects in younger and older adults". Brain and Cognition. 111: 1–12. doi:10.1016/j.bandc.2016.09.006.
- ^ Bronkhorst, Adelbert W, (2000). "The Cocktail Party Phenomenon: A Review on Speech Intelligibility in Multiple-Talker Conditions"(pdf). Acta Acustica united with Acustica. 86: 117–128. Retrieved 2010-04-18
- ^ Shinn-Cunningham, Barbara G., "Object-based auditory and visual attention" (pdf). Trends in Cognitive Sciences. 12: 182–186. doi:10.1016/j.tics.2008.02.003
- ^ Getzmann, S.; Naatanen, R, "The mismatch negativity as a measure of auditory stream segregation in a simulated "cocktail-party" scenario: effect of age". Neurobiology of Age. 36: 3029–3037. doi:10.1016/j.neurobiolaging.2015.07.017
- ^ Personal Names and the Attentional Blink: A VisualKimron L. Shapiro, Judy Caldwell and Robyn E., Sorensen "Cocktail party" Effect. 23(2):504-14, May 1997, Journal of Experimental Psychology Human Perception & Performance.
