מבטא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבטא, בבלשנות, הוא סגנון הגייה ייחודי המאפיין קבוצה מסוימת. אין לבלבל בין מבטא ובין ניב, הכולל גם אוצר מילים וחוקי דקדוק שונים.

מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היווצרות מבטאים שונים נובעת מפיצול אוכלוסייה, הדוברת שפה אחידה, לקבוצות שונות. הפיצול אינו בהכרח גאוגרפי - במקרים רבים מתפתחים מבטאים שונים אצל מעמדות שונים או קבוצות אתניות שונות.

המבטא הוא מושג יחסי, אם כי ניתן לאפיין את המבטא המצוי או התקני של שפה מסוימת. בישראל, הרוב המוחלט של המבטאים נובע משפת אם שאינה עברית, ואין מבטאים המשויכים לאזורים בארץ. זאת בניגוד לשפות אחרות, בהן קיימים מבטאים שונים באזורים גאוגרפיים שונים.

ילדים מסוגלים לרכוש מבטא זר בקצב מהיר, ובכך יכולת זו דומה ליכולת למידת השפה אצל ילדים - ילדים למשפחות הנודדות במקומות שונים רוכשים מבטאים חדשים תוך זמן קצר.

בחייו הבוגרים מבטאו של אדם נשאר קבוע, ולמרות שייתכן שתהיינה עליו השפעות שונות, המבטא נשאר קבוע בבסיסו. המבטא נוטה להשתנות עד שנות העשרים המוקדמות של אדם.

בחלק מהחברות מוגדר המבטא ה"סטנדרטי", אך אין הכרח שהוא יהיה גם המבטא הנפוץ באוכלוסייה. בבריטניה, למשל, מוגדרת הגיית ה-Received Pronunciation (המבטא הרשמי של ה-BBC בעבר, בין השאר) כמבטא התקני ביותר, אף על פי שזהו מבטאם של כשלושה אחוזים מהאוכלוסייה בלבד.

מבטא זר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבטא זר הוא המבטא של אדם שמדבר בשפה שאינה שפת האם שלו. מבטא זה נוצר כאשר הפונולוגיה של שפת אמו של האדם משפיעה על דרך הגייתו את השפה השנייה.

לעתים נתפש בחברה מבטא זר כנושא קונוטציה שלילית. במקרים כאלה, חלק מבעלי המבטא יעדיפו לנסות לדכא את מבטאם. עם זאת, קשה להיפטר ממבטא זר בלא להשקיע מאמצים רבים, וההצלחה בכך אינה אחידה. כאשר המבטא הזר לא יוצר בעיות רבות מדי, חלק מהאנשים מעדיפים לחיות עם מבטאם.

מבטאים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגיית העברית

מבטאים בעברית המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק י"ב בספר שופטים מסופר שבני אפרים ביטאו שי"ן כסמ"ך, והשופט יפתח הגלעדי נעזר בכך כדי לזהות ולהרוג את בני השבט (ראו הרחבה בערך שיבולת (אמצעי זיהוי)).

מבטאים בעברית המשנאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצורות ניקוד שונות של כתבי היד של המשנה ומקורות תנאיים ואמוראיים אחרים, ניתן ללמוד על מבטאים שונים של השפה העברית:

כיוון שמערכת הניקוד משקפת מבטא שאינו בשימוש, קיימים בה סימנים כפולים לתנועות שנהגות באופן זהה היום, כגון הצירה והסגול או הקמץ והפתח. הסימון הכפול משקף שוני באופי הגיית התנועות במבטא הקדום, שוני שהשתמר בעדות מסוימות.

מבטאים בעברית הגלותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לתחיית השפה העברית בארץ ישראל, חיו קהילות היהודים בגולה כשהן רחוקות אלו מאלו, ולא קיימו קשר רציף ביניהן. תנאים אלו הביאו להתפתחות מבטאים שונים לשפה העברית:

יש לציין כי אלו חלוקות מכלילות, והמבטאים לא היו אחידים - המבטא העיראקי שונה מהטורקי, הפולני שונה מהליטאי, והמבטא בצנעא היה שונה מהמבטא בשאר תימן.

מבטאים בעברית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ניתן לשמוע מגוון רב של מבטאים, וזאת בשל היותה מדינה קולטת עלייה. המבטא הזר מושפע מגיל החשיפה לעברית. מי שהינם ילידי ישראל או שעלו לישראל לפני תום גיל ההתבגרות ורכשו את העברית ברמת שפת אם אינם בעלי מבטא זר בדרך כלל. עם זאת, ישנם ילדים רבים שנולדו בארץ אך גדלו בסביבה שבה רוב האוכלוסייה איננה ילידת הארץ ולכן, אפילו אם העברית היא כמעט שפת האם שלהם, יהיה להם מבטא. מי שעלו לישראל כבוגרים לרוב נושאים מבטא זר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]