ביטוש דוידוב
 | |
| ביטוש דוידוב, 1966 | |
| לידה |
1905 סופיה, נסיכות בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
8 בינואר 1975 (בגיל 70 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
בִּיטוּש דוידוב (בבולגרית: Битуш Давидов; 1905 – 8 בינואר 1976[1]) היה במאי תיאטרון, שחקן, מחזאי, זמר אופרה ופסנתרן יהודי בולגרי ובהמשך ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוידוב נולד בשנת 1905 בסופיה בירת נסיכות בולגריה במשפחה אמידה. למד בבית הספר לדרמה וקונסרבטוריון בסופיה והיה פסנתרן בתזמורת הנוער. לאחר לימודי התיכון נסע לגרמניה ללמוד הנדסת טקסטיל ושירה. הוא השתלם בבימוי אצל מקס ריינהרדט, ובשנים 1931–1933 שיחק בתיאטרון העירוני בדיסלדורף.
לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 חזר דוידוב לבולגריה והפך לאחד מזמרי האופרטה המפורסמים ביותר ממוצא יהודי-בולגרי. הוא שיחק בתפקידים ראשיים ונחשב לאחד המתורגמנים הטובים של האופרטה האוסטרו-הונגרית בבולגריה. דוידוב היה מחזאי ובמאי של התיאטרון היהודי הראשון בבולגריה. כן כתב ליברטות שזכו להצלחה.
בשנת 1949 עלה דוידוב לישראל ועסק בבימוי, כתיבה ומשחק בתעשיית התיאטרון בישראל. הוא שיחק וביים בעיקר באופרטות מאת אמריך קלמן, פרנץ להר, ז'אק אופנבך ויוהאן שטראוס. שיחק בתיאטראות "דו-רה-מי" ו"האהל". בשנת 1965 הקים עם האמרגן נתן גלבוע את "תיאטרון מחזמר", שהעלה הפקות משותפות של זמרים ישראלים ואורחים. בראשית שנות ה-70 הוא ביים את המחזמר לילדים שמלת השבת של חנה'לה של תיאטרון מארץ עוץ[2].
ב-1971 שיחק בסרט התרנגול בבימויו של אורי זוהר ובסרט אריאנה בבימויו של ג'ורג' עובדיה.
דוידוב היה נשוי לגרטה, והשניים היו הורים לבת, טלילה (טילי). דוידוב נפטר בתל אביב ב-1976.
ב-1977 ראה אור קובץ לזכרו שערכה אלמנתו גרטה דוידובה ביחד עם רפאל בן-שושן, אהרון אסא ואלברט בני.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמלילים לאופרטות שכתב:
- הטס של סבו
- בראבו מיסטר צ'אן
- ז'וז'י
- החזיקי את עצמך
- אריקה
- הדון ז'ואניות
- אלמנת הזהב
הצגות - משחק:
- סילווה, נסיכת הצ'רדש[3]
- האלמנה העליזה
- ארץ החיוכים
- פרח הוואי
- ויקטוריה וההוזר שלה
- שושנת איסטנבול (1954)
- חופשה בוונציה
- ובאל בסבוי (1955)
- שולמית
- הרוזנת מריצה
- שערורייה בגימנסיה
הצגות - בימוי:
- תשבץ (1950)
- אופנבך בתל אביב
- יום מנוחה
- בני המיניסטר
- יורשים עליזים
- רוח שובבה
- מיליון דולר
- הרוזנת מריצה[4]
- ויקטוריה וההוזר שלה[5]
- סילבה[6]
- בית מרגוע
- שושנת איסטנבול[7]
- חופשה בוונציה
- אבא שלי[8]
- ברון הצוענים
- חלום הואלס
- שנת הבגרות (1960)[9]
- בת הטוחן
- המעפיל הקטן
- שעון האמת
- קופיקו
- פצפונת ואנטון
- דוליטל הרופא
- שלושת המוסקטרים
- היידי בת ההרים (1969)
- אולי תשארי לארוחת בוקר (1974)
הצגות - כתיבה:
- שעת האמת (על צרלי צ'פלין)
- עלילות עוץ וגוץ
- לי לה לו (גם ביים)
- אופנבך בתל אביב (גם ביים)
- תשבץ (גם ביים)
תיאטראות שביים בהם:
- המטאטא (1949-1953)
- לי-לה-לו (1950)
- דו-רה-מי (1957-1953)
- התיאטרון המוזיקלי
- האהל
- תליל – תיאטרון לילדים ליד מרכז הגננות
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'ביטוש דוידוב', בתוך: יהושע יפה-נוף, אמנים בישראל, תל אביב: יסוד, 1959.
- Грети Давидова [и др] (редакционна комисия), Битуш Давидов: живот и творчество / ביטוש דוידוב: חיים ויצירה, Тел-Авив-Яфо: Граждански комитет за овековечаване паметта на Битуш Давидов, 1977.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביטוש דוידוב, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ביטוש דוידוב, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- ביטוש דוידוב, דף שער בספרייה הלאומית
- ביטוש דוידוב, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- דוידוב בדף מידע אודות בולגריה(הקישור אינו פעיל), באתר Centropa
- שרגא הר-גיל, במאי האופרטות העליז: הערב עם: ביטוש דוידוב, מעריב, 6 במרץ 1972
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ביטוש דוידוב באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ להורים ולילדים, מעריב, 11 באוגוסט 1972
- ^ נחמן בן-עמי, הרוזן והבדרנית, מעריב, 5 בדצמבר 1965.
- ^ ר. עזריה, הרוזנת מאריצה, מעריב, 9 בנובמבר 1953.
- ^ ר. עזריה, ויקטוריה וההוזר שלה, מעריב, 16 במרץ 1954.
- ^ משה גורלי, "סילבה" ב"דו-רה-מי", דבר, 23 ביולי 1954.
- ^ ר. עזריה, "אותה גברת בשינוי אדרת", מעריב, 8 בדצמבר 1954.
- ^ ר. עזריה, "אבא שלי!" ה"דו רה מי", מעריב, 11 ביולי 1956.
- ^ "שנת הבגרות" מוצג ב"אהל", דבר, 26 באפריל 1960
אבות ובנים נוסח 1960, דבר, 6 במאי 1960.