יוהאן שטראוס (הבן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוהאן שטראוס הבן
פסלו של יוהאן שטראוס בווינה

יוהאן שטראוס הבן (25 באוקטובר 1825 - 3 ביוני 1899) היה מלחין אוסטרי בעל שורשים יהודיים, אחד מבניו של יוהאן שטראוס (האב).

שטראוס נולד בווינה ובגיל 6 כתב את הוואלס הראשון שלו.
חינוכו המוסיקלי הפורמלי החל רק אחרי שאביו נטש את המשפחה בשנת 1842.
עד מהרה הקים שטראוס הצעיר תזמורת קטנה משלו, והצלחתה האדירה בהופעת הבכורה ב-1844 הפכה אותו בן-לילה למתחרה העיקרי של אביו.
בגיל 19 כבר סייר בכל רחבי אירופה ומאוחר יותר אף הגיע לארצות הברית והרוויח את התואר "מלך הוואלסים".

מבין היצירות המוכרות שחיבר: הוואלסים "הדנובה הכחולה" "An der schönen Blauen Donau" מ-1837, "עיתוני בוקר" מ-1864, "סיפורים מיערות וינה" מ-1868 ו"יין, נשים וזמר" מ-1869. האופרטות "העטלף" ("Die Fledermaus") מ-1874, ברון הצוענים מ- 1885 ו"לילה בוונציה" שעד היום מועלות על הבמה. כמו כן הלחין את הבלט לכלוכית.

הוואלסים של שטראוס בנויים כולם באותה מתכונת בסיסית -
הקדמה איטית ליצירת האווירה, שאחריה באים בדרך כלל חמישה קטעי ואלס. ה-קודה המסייימת מציגה שוב את מנגינות הוואלס העיקריות ברצף אחד, ויוצרת תחושה של האצת קצב המוסיקה.

שטראוס חיבר יותר מ-500 יצירות ורוב יצירותיו ממשיכות להתנגן בקונצרטים בעיקר כהדרנים.

בוואלסים שלו ניתן למצוא השפעות מוזיקליות של וגנר וליסט.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האביר פאזמאן (1892)

אופרטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדיגו ו-40 הגנבים (1871)
קרנבל ברומא (1873)
העטלף (1874)
קאליוֹסטרו בווינה (1875)
הנסיך מתושלח (1877)
פרה עיוורת (1878)
מטפחת התחרה של המלכה (1880)
המלחמה העליזה (1881)
לילה בוונציה (1883)
ברון הצוענים (1885)
סימפּליסיוּס (1887)
הנסיכה נינטָה (1893)
JABUCA או חגיגת התפוחים (1894)
חספסנית (שם של שיח) (1895)
אלת התבונה (1897)
דם וינאי (1899)

בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכלוכית (1899)

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 באוגוסט שנת 1862 התחתן עם זמרת האופרה הנרייטה (יטי) טרפץ בקתדרלת סטפנוס הקדוש בווינה.
החברה הווינאית הופתעה מנישואין אלה, לנוכח העובדה ש-יטי הייתה מבוגרת 7 שנים משטראוס.
ב-8 באפריל 1878 נפטרה יטי.
שטראוס התחתן בשנית ב-28 במאי 1878 עם ארנסטינה הנרייטה אנגליקה דיטריך, כשבעה שבועות לאחת מותה של אשתו הראשונה.

בשנת 1885 המיר שטראוס את דתו לפרוטסטנטיות כדי שיוכל להתגרש מאשתו השנייה - אנג'ליקה.
עם המרת דתו, נישא בפעם השלישית, לאשתו האחרונה - אדלה שטראוס (לא קרובת משפחה, על אף שם המשפחה הזהה).
המרת דתו שללה את אזרחותו האוסטרית והוא קיבל אזרחות גרמנית של זכסן-קובורג-גתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]