אהל (תיאטרון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף האהל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהל בתחילת דרכו בעמק יזרעאל
"אהל" במצרים, 1938

אֹהל היה תיאטרון עברי בתקופת היישוב ובשנות המדינה הראשונות.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון "אהל" נוסד בשנת 1925 בידי משה הלוי, כתיאטרון בחסותה של ההסתדרות הכללית. שמו בהיווסדו היה "הסטודיו הדרמטי שעל יד ועדת התרבות של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל - אוהל". תכליתו הייתה לתרום "לחינוך ציבור הפועלים בארץ ולסייע בעיצוב תרבות פועלים עברית"‏[1]. במרוצת הזמן כשהתיאטרון התבסס הפך שמו ל"האהל - תיאטרון פועלי ארץ ישראל". יעדו היה להביא הצגות איכותיות בפני ציבור הפועלים. הלוי היה במאי הבית של התיאטרון ומנהלו. הוא בחר שלא לצרף אליו שחקנים מתיאטראות קיימים ובמקום זאת גייס תחילה קבוצה של 22 צעירים חסרי ניסיון, שרובם היו פועלים בשעות היום, והדריך אותם להופעה על הבמה. הלוי היה חניך האסכולה התיאטרלית הרוסית של שיטת סטניסלבסקי, אשר שמה את הדגש על הבעת רגשות עזים, והוא חינך ברוח זו את אנשי הלהקה. עם חברי הקבוצה נמנו אברהם חלפי, יהודה שחורי, מאיר מרגלית, לוסיה שלונסקי (אשתו של אברהם שלונסקי) ושמואל מיקוניס. החזרות, שלוו גם בשיחות לעומק הלילה, נערכו בצריף על חוף ימה של תל אביב (במקום בו ניצב כיום מלון "שרתון").

לאחר תקופת הכשרה נערכה ב-22 במאי 1926 הופעת הבכורה של 'אהל' באולם גימנסיה הרצליה. זה היה ערב מערכונים בשם "נשפי פרץ", על פי סיפוריו של י"ל פרץ. לאחר הופעת הבכורה הופיע 'אהל' במחזות שלמים, כשהדגש היה על מחזות היסטוריים ותנ"כיים, בהם "ירמיהו" של שטפן צווייג ו"יעקב ורחל" מאת קרשנניקוב (שהועלה ב-1928 בתרגום אברהם שלונסקי) המציגים מחזות מקראיים כמחזות מוסר סוציאליסטיים‏[2].

התיאטרון התנהל בשנותיו הראשונות כקולקטיב, כעין קיבוץ עירוני שבו החליף העיסוק בתיאטרון את ענפי המשק החקלאיים. בקרב השחקנים התקיים ויכוח האם להישאר פועלים ושחקנים לאחר שעות העבודה או להפוך ל"שחקנים פרופסיונאליים". שלונסקי הוביל את הטיעון לפיו "פועל אמנותי" הוא לא פחות חשוב למפעל הציוני מפועל-כפיים, מתנגדיו טענו שאם יהפכו לשחקנים מקצועיים, יאבדו את הקשר הבלתי אמצעי עם ארץ ישראל העובדת. לבסוף ניצח הקו שבו תמך שלונסקי, שאף הקנה לקולקטיב של התיאטרון חופש אמנותי מלא, אך המחיר על כך היה התרחקות של ועדת התרבות של ההסתדרות מן התיאטרון שהתבטאה בתקצוב דל שגרם לקשיים כלכליים מראשית שנות השלושים ואילך‏[3].

בשנת 1933 הצטרף לתיאטרון הבמאי פרידריך לובה שעלה מגרמניה והפך לבמאי קבוע של "אהל", לצדו של הלוי.

בשנת 1934 יצא "אהל" למסע הופעות באירופה, כולל בפולין של לפני השואה. בשנת 1938 הופיע התיאטרון במספר הצגות במצרים.

בשנת 1939 נחנך משכן קבע לתיאטרון ברחוב בילינסון 6 בעיר תל אביב, סמוך לכיכר צינה דיזנגוף.

הלהיט הגדול של תיאטרון "אהל" היה הצגת "החייל האמיץ שוויק" מאת ירוסלב האשק בכיכובו של מאיר מרגלית, שהוצגה לראשונה ב-22 בדצמבר 1935 ומאז הוצגה מאות פעמים לאורך תקופה של עשרות שנים. ב-1956 הועלה על בימת התיאטרון בהצלחה ניכרת המחזמר המקורי "חמש חמש" על פי מחזה מאת אהרן מגד עם לחנים מאת יוחנן זראי. כאן פרצה לתודעת הקהל נעמי שמר, שכתבה את המלים לפזמונים. הצלחה גדולה אחרת של "אהל" הייתה הצגת המחזה "הכתובה" מאת אפרים קישון ובכיכובו של מרגלית, שהוצגה לראשונה בשנת 1961.

כוכבי "אהל" היו: מאיר מרגלית,לאה דגנית (אשתו של משה הלוי), יעקב איינשטיין, שמחה צחובל ויהודה גבאי.

בתקופת היישוב היה "אהל" אחד מן התיאטרונים המובילים. בשנות החמישים הוא איבד את מעמדו, כשהבימה, על חבר שחקניה הוותיקים וחבורת הצעירים שנוספה לה (כמו שלמה בר שביט ושמואל סגל) וכן התיאטרון הקאמרי החדשני, משכו יותר את לב הקהל הישראלי.האהל הלך ודעך ונסגר סופית בשנת 1969, לאחר שההסתדרות הכללית הפסיקה להזרים אליו כספים.

בשנים 1951-1960 פעל בחסות "אהל" תיאטרון "במתנו" לילדים ולנוער מייסודו ובניהולו של אליעזר אנסקי. בחלק מהפרסומים הוא הופיע כ"במתנו - מחלקה לתלמידים ולנוער ליד האהל".

תערוכת אמנים מודרניים בצריף האוהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת אמנות מודרנית בצריף האוהל, 1926.

ב-14 בינואר 1926 נפתחה בצריף האוהל תערוכת אמנים מודרניים. המשורר אברהם שלונסקי נאם בפתיחת התערוכה: "אני מציע תחליף לאלוהים: התערוכה שנערכה מתוך 'האוהל'. צריך שימצא בית כנסת חדש, היינו שבמקום אלוהים נעמוד אנחנו. שהפייטן ימצא בחוגו של הצייר, והצייר בחוגו של המוזיקאי. ו'האוהל' יכול לשמש לנו תחליף של אלוהים לבית-הכנסת של אמנות". תערוכה זו, ושתי התערוכות הנוספות שהוצגו ב'אוהל' עד שנת 1928, נתפשו בעיני חוקרי תולדות האמנות הישראלית כאירוע המכונן את ההגמוניה של תל אביב בחיי התרבות, ואת הקישור שלה אל האמנות המודרנית הבינלאומית.‏[4]

בניין התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה התיאטרון הנטוש, 2011

מבנה הקבע של התיאטרון נבנה בשנים 1939-1937 ברח' בילינסון 6, בעורפה של כיכר צינה, בשכנות למרכז קופת חולים וקולנוע חן ומול קולנוע תל אביב, מבני ציבור חשובים נוספים של אותן שנים. המבנה, שנקרא בית ארלוזורוב (ע"ש חיים ארלוזורוב), תוכנן על ידי האדריכל בוגר ביה"ס באוהאוס אריה שרון, שאף נישא לשחקנית התיאטרון חיה סנקובסקי. המבנה נבנה בסגנון הבינלאומי והוא משמש דוגמה מופתית לתכנון מבנה תיאטרון בסגנון זה. המבנה שהוגדר על ידי העירייה כבניין לשימור מחמיר עומד נטוש מזה שנים רבות ומתקיימים מאמצים ליזום את שיפוצו ושימורו. בין השאר נבחנו אפשרויות להסב את ייעוד המבנה לבניין מגורים או בית מלון תוך שימור מעטפתו החיצונית באופן מלא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים שהם, ההסתדרות והאהל, להתהוותו של תיאטרון פועלים, הוצאת מכון גולדה מאיר, אוניברסיטת תל אביב וההסתדרות הכללית, נובמבר 1989 עמוד 40
  2. ^ חגית הלפרין, המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מרכז קיפ, 2011 עמ' 291
  3. ^ חגית הלפרין, המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מרכז קיפ, 2011 עמ' 293-294
  4. ^ ראו: צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, ירושלים: מוזיאון ישראל, 2010, עמ' 78.