אבינעם ילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבינעם ילין
Avinoam Yalin.jpg
לידה 2 במרץ 1900
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוקטובר 1937 (בגיל 37)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, מזרחן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שלט רחוב על שם אבינועם ילין בירושלים

אבינעם יֶלין (1900, תר"ס22 באוקטובר 1937, תרצ"ח), ילדם השישי של איטה ודוד ילין, היה מחנך ומזרחן, איש ירושלים, מומחה לערבית וחוקר בספרות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יליד ירושלים, למד בגן הילדים העברי הראשון בירושלים (של לשכת בני ברית) ובבית הספר למל. בין השנים 19171918 שהה יחד עם משפחתו בגלות בדמשק. בתקופה זו למד ערבית. בן 20 נשלח לאנגליה, ללימודים באוניברסיטת קיימברידג', ושם למד שפות שמיות וחינוך והוסמך בשנת 1923 לאחר שכתב עבודה על השירה בערבית שנכתבה על ידי יהודים. בתקופה זו גם החל לתרגם לעברית את "ספר אחיקר החכם", שיצא לאור רק חודש אחרי מותו. ב-1925 חזר לארץ ישראל, ומונה על ידי המנדט הבריטי למפקח הכללי על החינוך העברי בארץ ישראל. בתוך כך עסק גם בהוראה באופן פעיל, בעיקר בהוראת עברית וערבית וחיבר ספרי לימוד להוראת הלשון העברית והשפה הערבית, היה חבר בוועד הלשון העברית. בנוסף חקר כתבים מגניזת קהיר וכתבי יד של ספרים יהודים עתיקים.

אשתו עלזה הייתה בתו של אלעזר הלוי גרינהוט ממשפחת ריבלין, בוגרת אחד המחזורים הראשונים של בית הספר לאחיות של "הדסה".

בתקופת המרד הערבי הגדול הותקף על ידי ערבים סמוך למשרדו, משרד מחלקת החינוך של ממשל ישראל, על הר ציון, ב-21 באוקטובר 1937, ונפטר מפצעיו למחרת. אמו, איטה ילין הספידה אותו: "אבינעם בני יקירי, נפלת חלל בירושלים עירך. קראוך לאמריקה להיות פרופסור בפילדלפיה, הריצו טלגרמות אחריך, - אך אתה בחרת בירושלים ונפלת בה קרבן. עפרך קדוש, בני אבינועם, ואתה קדוש לה'."[1]

על שמו נקראו רחובות בירושלים ופתח תקווה, וכן מלגת לימודים של המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרגום מסורית, לפי מספר כתבי יד, של ספר אחיקר החכם
  • אוסף כתבי הגניזה אשר בבית עקד הספרים הלאומי בירושלים, קריית ספר, תרפ"ה.
  • ספרי יסוד בלימוד לשון עברית בראשם הספר הבסיסי הפופולרי שער לשוננו שהיה מאויר בידי נחום גוטמן ושימש דורות של תלמידים וספרי לשון רבים בהם "כיצד אנקד", "כיצד נוטים פעלים", "כיצד נוטים שמות" ועוד
  • ספרי יסוד בלימוד הלשון הערבית לדוברי עברית כגון "‫להוראת השפה הערבית בבית הספר התיכוני העברי" ו"ליקוטי קריאה בלשון הערבית לתלמידי בתי הספר וללומדים מעצמם"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דבר לילדים, אבינעם ילין ד, חוברת 5, 1937, עמ' 8