אבסולוטיזם מוסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבסולוטיזם מוסרי, תאוריה או אמונה לפיה ישנם סטנדרטים מוחלטים וברורים לגבי אילו שאלות מוסריות יכולות להתדיין. תאוריה זו מזכירה שטוהר מידות (מוסריות) אינו נקבע בהשפעת החברה או מצבים שונים.

לפי האבסולוטיזם המוסרי, המוסר טבוע בחוקי היקום, בטבע האדם או במקור יסודי אחר.

בסיס האבסולוטיזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבסולוטיזם מוסרי מתייחס לפעולות כאילו בטבען או באופן חד משמעי הינן מוסריות או בלתי מוסריות. אבסולוטיזם מוסרי עשוי, לדוגמה, לשפוט עבדות, עונש מוות או קטיעת איברי המין של הנקבה בילדות כלא מוסריים מבלי להתחשב כלל באמונות ובמטרות של התרבות לה שייכים מנהגים אלו.

במספר מועט של מקרים, מביע עמדה נחרצת לגבי מוסריותן או חוסר מוסריותן של פעולות מבלי להתחשב בנסיבות בהן הן נעשות. שקר, לדוגמה, תמיד יהיה בלתי מוסרי גם אם נאמר כמילת עידוד למישהו.

תאוריית זכויות אדם מודרנית היא צורה של אבסולוטיזם מוסרי, בדרך כלל מבוססת על טבע האנושות ויסוד טבע האדם. תאוריה שכזו נבנתה על ידי ג'ון רולס ונקראה תאוריית צדק.

אבסולוטיזם מוסרי ודת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדתות רבות ישנה עמדה אבסולוטית-מוסרית. בדתות אלה מתייחסים לאלוהים כאל מוחלט, בלתי מותנה, מתייחסים למוסר כאילו נקבע על ידי האלוהים או האלוהות, לכן הם מתייחסים לשיטת מוסר שכזו כאבסולוטית, מושלמת ובלתי ניתנת לשינוי. פילוסופיות רבות אוחזות גם הן בעמדה מוסרית-אבסולוטית, הטוענת כי המוסר טבוע בטבעו של האדם, בטבע החיים או ביקום עצמו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]