לדלג לתוכן

אברהם ישכר אנגלרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי אברהם ישכר אנגלרד מראדזין
לידה ה'תרס"ט (משוער)
קרימילוב
פטירה 2005
כ' בתשרי ה'תשס"ו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות בירושלים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–2005 עריכת הנתון בוויקינתונים
אב רבי ישעיהו אנגלרד אב"ד סוסנובצה
אם הרבנית אסתר פרומט בת רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרימילוב
אדמו"ר חסידות איזביצא ראדזין ה־הששי
רבי שלמה יוסף אנגלרד ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אברהם ישכר אנגלרד (ה'תרס"ט (?) - כ' בתשרי ה'תשס"ו) מראדזין היה האדמו"ר הששי בשושלת חסידות איזביצה ראדזין.

נולד בשנת ה'תרס"ט (תאריך משוער) לרבי ישעיהו אנגלרד, רבה של העיר סוסנובצה בפולין, שהיה חתנו של האדמו"ר נתן נחום הכהן מקרימילוב, בנו של האדמו"ר מראדומסק בעל החסד לאברהם.

בבחרותו בחר בו האדמו"ר מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין, בעל התפארת יוסף, כחתן לבתו. עם פטירת חותנו בשנת ה'תרפ"ט נתמנה גיסו האדמו"ר שמואל שלמה ליינר מראדזין לאדמו"ר החמישי בחסידות ראדזין ובשנים האלו שימש רבי אברהם ישכר כיד ימינו, ונתמנה על ידו לעמוד בראש ישיבת סוד ישרים בראדזין. בשליחות גיסו פתח עוד כשבעה סניפים בעיירות שונות בפולין, ודאג לניהולם הרוחני.

במהלך השואה, בכ"ט באייר ה'תש"ב (1942) נהרג גיסו האדמו"ר החמישי בעיר ולודבה בפולין. רבי אברהם ישכר ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים, יחד עם עוד כמה מחסידי ראדזין.

לאחר השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם ישכר שרד את השואה ונותר בין הצאצאים היחידים לשושלת ראדזין. לאחר השואה חזר לעירו של אביו וכיהן ברבנות בסוסנובצה במשך כמה שנים. בשנים אלו דאג לאוכל וללינה עבור אלפי פליטים. בתחילת 1946 פנה שלמה זלמן שרגאי אל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בבקשה להעניק לו סרטיפיקט, אולם הרב אנגלרד לא עלה אז לישראל[1].

לאחר מספר שנים עבר האדמו"ר לשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ובית מדרשו נודע כבית מדרשו של הרב מסוסנובצא. בלחץ חסידי ראדזין עלה לישראל והוכתר לאדמו"ר מראדזין בכ"ט באייר ה'תשי"ג, בהיכל שלמה בתל אביב. בראשית כהונתו קבע את מקום מושבו בשכונת בית וגן בירושלים. לימים חזר לקהילתו בקראון הייטס. בסוף שנת תשל"א עלה שוב לארץ והתגורר במרכז החסידות החדש שנבנה ברחוב הרב אהרונסון בבני ברק. בבניין ישנם בתי מדרש, כוללים, מכון להוצאת ספרי איזביצא-ראדזין ומרכז לצביעת התכלת.

בירושלים הקים את ישיבת סוד ישרים ובבני ברק את ישיבת עטרת שלמה וישיבת תפארת יוסף. תחת נשיאותו נוסדו שטיבלך של חסידי ראדזין בירושלים, בני ברק, חיפה, חולון, נתניה ופתח תקווה. בתל אביב יסד עוד שני שטיבלך, בנוסף על השטיבל שנוסד לפני השואה. בחלק מהשטיבלך נפתחו כוללים.

השקיע עמל בחידוש מצוות התכלת בציצית, על פי שיטתו של האדמו"ר השלישי, רבי גרשון חנוך הניך ליינר מראדזין. במהלך השואה פסקה מסורת אופן הצביעה ולאחר שנים חודשה המלאכה תחת פיקוחו.

נפטר בכ' בתשרי, חול המועד סוכות ה'תשס"ו.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שלמה זלמן שרגאי, איגרות, הוצאת מורשת, תשמ"ט, עמ' 313
  2. ^ כל רגע - עצוב: בנו של האדמו"ר נפטר מנגיף הקורונה, באתר kore.co.il