אגם קארון
 | |
| אגם קארון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | נווה מדבר פיום, מצרים |
| סוג |
אגם  |
| מידות | |
| שטח | 214 קמ"ר |
| גובה | 45 מטר מתחת לפני הים |
| אורך מרבי | 42 ק"מ |
| אורך | 50 קילומטר |
| רוחב מרבי | 9 ק"מ |
| עומק מרבי | 8 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין |
נהר יוסף |
| מדינות באגן הניקוז |
מצרים |
| איים | אי קרן הזהב |
| קואורדינטות | 29°27′13″N 30°34′51″E / 29.45361°N 30.58083°E |
 | |
  | |
אגם קָארוּן (בערבית: بحيرة قارون), הוא אגם קדום, באזור מצרים העליונה, שבעמק הנילוס, הנמצא בחלקו הצפוני מערבי של נווה מדבר פיום, 80 ק"מ מדרום מערב לקהיר. שטחו של האגם משתנה והוא כ־200 קמ"ר, עומקו המרבי כ-8 מטרים. האגם נודע בעת העתיקה בשם: אגם מואריס (ביוונית עתיקה: Μοἵρις, genitive Μοίριδος). מחוז אל-פיום, ונווה המדבר שבו, קיבלו את שמם על שם האגם ("פא-יאם" בקופטית משמעו: "הים"). כיום מי האגם הם מלוחים, אך בתקופה הפרהיסטורית היו המים מתוקים.
באזור האגם נמצאו מאובנים של מריתריום.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני כ-6 מיליוני שנים, כאשר במהלך האירוע המסיני שהתרחש בסוף תקופת המיוקן, התייבש הים התיכון כמעט לחלוטין, היה גם מחוז אל-פיום שטח חרב, והנילוס חצה אותו מדרום לצפון.
הסחף בעמק הנילוס הפך במשך הזמן לגבוה מספיק כדי לאפשר לנילוס השופע לעלות על גדותיו לתוך חלל הפאיום, וליצור בו אגם. האגם מתועד לראשונה משנת 3000 לפני הספירה בערך, בסביבות תקופת מנס.
באגם יש שאריות הדרך הסלולה הידועה ביותר בעולם, דרך המחצבות של אגם קארון, שסייעה בהובלת גושי בזלת ממחצבה סמוכה לאגם, משם ניתן היה לשלוח אותם לגיזה.
האגם, שאורכו כ-42 ק"מ, נמצא כ-45 מטרים מתחת לפני הים, ובתקופות הקדומות הוא התמלא במי שיטפונות מהנילוס.
הוא יובש בחלקו על ידי אמנמחת השלישי, שביצע עבודות השקיה גדולות. האגם הוחזר למידותיו הנוכחיות על ידי תלמי השני פילדלפוס .
מי נגר משטחים חקלאיים יחד עם פסולת תעשייתית וביתית הביאו לזיהום אגם קארון. כתוצאה מכך מספר הדגים הצטמצם משמעותית.
