אדוארד בראדוק
 | |
| לידה |
1695 לונדון, ממלכת אנגליה   |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1755 (בגיל 60 בערך) גרייט מידווס, הפרובינציה של פנסילבניה  |
| מקום קבורה |
Great Meadows |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות |
מ-1710 |
| דרגה |
מייג'ור גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| |
  | |
אדוארד בראדוק (ינואר 1695 – 13 ביולי 1755) היה קצין ומפקד עליון בריטי של שלוש עשרה המושבות במהלך תחילת מלחמת הצרפתים והאינדיאנים (1754–1763), החזית הצפון אמריקאית של מה שמכונה באירופה ובקנדה כמלחמת שבע השנים (1756–1763). הוא זכור בשל פיקודו על משלחת הרת אסון נגד עמק נהר אוהיו שנכבש על ידי צרפת בשנת 1755, שבמהלכה נגרם מותו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראדוק נולד ב-1695 כבנו של מייג'ור-גנרל אדוארד בראדוק ממשמר קולדסטרים ואשתו, והלך בעקבות אביו לצבא הבריטי. בגיל 15 הוא מונה לצוער ברגימנט של אביו ב-11 באוקטובר 1710. הוא הועלה לדרגת לוטננט של פלוגת הגרנדירים ב-1716. ב-26 במאי 1718 הוא נלחם בדו-קרב בהייד פארק, היזנבורג עם קולונל וולר.
בראדוק הועלה לדרגת קפטן ב-1736, בגיל 41. הוא התמנה למייג'ור ב-1743, וב-21 בנובמבר 1745 הועלה לדרגת לוטננט-קולונל של הרגימנט.
הוא השתתף במצור על ברגן אופ זום ב-1747. ב-17 בפברואר 1753, בראדוק מונה לקולונל של רגימנט הרגלים ה-14, ובשנה שלאחר מכן הועלה לדרגת מייג'ור-גנרל.
צפון אמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא מונה זמן קצר לאחר מכן לפקד על הכוחות הבריטים שלחמו במלחמת הצרפתים והאינדיאנים באמריקה. בראדוק נחת עם שני רגימנטים של אנשי קבע בריטיים ב-20 בפברואר 1755 בהמפטון, במושבת וירג'יניה. הוא נפגש עם כמה מהמושלים הקולוניאליים בקונגרס של אלכסנדריה ב-14 באפריל ושוכנע לנקוט בפעולות נמרצות נגד הצרפתים. המתקפה תתנהל בארבע חזיתות: גנרל ממסצ'וסטס יתקוף בפורט ניאגרה, גנרל ויליאם ג'ונסון יתקוף את מבצר סן פרדריק בקראון פוינט, קולונל רוברט מונקטון בפורט בוז'ור במפרץ פאנדי, בעוד שבראדוק עצמו יוביל משלחת נגד פורט דיקסן (כיום פיטסבורג) בפיצול של נהר אוהיו.
לאחר כמה חודשים של הכנה, שבהם הפריע לו בלבול מנהלי וחוסר במשאבים שהובטחו בעבר על ידי המתיישבים, משלחת בראדוק יצאה לשטח עם טור נבחר, שבו שירת ג'ורג' וושינגטון כקצין מתנדב.[1] בראדוק לקח כמה מאנשיו וצעד קדימה, והשאיר את רוב אנשיו מאחור. הטור חצה את נהר מונוגהלה ב-9 ביולי 1755, וזמן קצר לאחר מכן התנגש חזיתית בכוח אינדיאני וצרפתי אשר מיהר מפורט דיקסן להתנגד למעבר הנהר. אף על פי שחילופי האש הראשוניים היו לטובת הבריטים, הרגו את המפקד הצרפתי וגרמו למיליציה קנדית כלשהי לברוח, הכוח האינדיאני/צרפתי שנותר הגיב במהירות. הם רצו במורד אגפי הטור והכניסו אותו תחת אש צולבת רצחנית.
חייליו של בראדוק הגיבו באופן גרוע והפכו מבולבלים. הבריטים ניסו לסגת, אך נתקלו בשאר החיילים הבריטים שהושארו מאחור. בראדוק ריכז את אנשיו שוב ושוב, אך נפל לבסוף, פצוע אנושות מירייה בחזהו. אף על פי שהסיבות המדויקות לתבוסה נמצעות בוויכוח עד היום, גורם תורם היה ככל הנראה היעדר הערכתו של בראדוק לגבי מידת היעילות של הצרפתים והאינדיאנים יכולים להגיב במצב קרב, ובאיזו מהירות המשמעת ויעילות הלחימה של אנשיו שלו יכולים להיעלם.
מאמר שפורסם ב-"The Roanoke Times" ב-15 באפריל 1951, טוען שבראדוק נורה למוות על ידי חייל אמריקאי בשם בנג'מין בולינג. לפי המאמר, בולינג ירה בכוונה בבראדוק כדי להגן על חייהם של חבריו החיילים האמריקאים במהלך המארב, שכן חיילים בריטיים ירו לעבר חיילים אמריקאים תחת הרושם המוטעה שהם למעשה חיילים צרפתים בשל העובדה שאמריקאים רבים תפסו מחסה בקו העצים. מותו של בראדוק איפשר אז לוושינגטון לקחת פיקוד ולהורות על נסיגה, מה שלפי הכתבה אפשרה לאמריקאים לסגת מבלי שיירו עליהם עוד יותר הבריטים המבולבלים, והצילו רבים מחייהם.
בראדוק נישא מחוץ לשדה הקרב על ידי וושינגטון וקולונל ניקולס מריווטר;[2] הוא מת ב-13 ביולי מפצעים שנגרמו בקרב. לפני מותו, הותיר בראדוק לוושינגטון את האבנט הטקסי שלו שלבש עם מדי הקרב שלו, כמו גם את שני האקדחים שלו. כמה ממילותיו האחרונות היו, "מי היה חושב?" ו"נדע טוב יותר בפעם אחרת". לפי הדיווחים, וושינגטון תמיד לקח איתו את האבנט הזה למשך שארית חייו, הן כמפקד הצבא הקונטיננטלי והן עבור תפקידיו הנשיאותיים. הוא עדיין מוצג היום בביתו של וושינגטון על נהר הפוטומק, מאונט ורנון.
בראדוק נקבר ממש ממערב ל-Great Meadows, שם עצרו שרידי הטור בנסיגתם כדי להתארגן מחדש. הוא נקבר באמצע הדרך שאנשיו ניתקו זה עתה וקרונות התגלגלו מעל מקום הקבר כדי למנוע את גילוי גופתו וחילול גופו על ידי האינדיאנים.[1] ג'ורג' וושינגטון ניהל את טקס הקבורה,[1] שכן הכומר נפצע קשה.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוטוביוגרפיה של בנג'מין פרנקלין (1791) כוללת תיאור של עזרה לגנרל בראדוק לגייס אספקה וקרונות עבור חיילי הגנרל. הוא גם מתאר שיחה עם בראדוק שבה הזהיר במפורש את הגנרל שתוכניתו להצעיד חיילים אל המבצר דרך עמק צר תהיה מסוכנת בגלל האפשרות של מארב. לפעמים זה מצוטט כעצה נגד התוצאה הסופית שהייתה הרת אסון, אבל העובדה היא שבראדוק לא נקלע למארב באותה פעולה אחרונה, ואתר הקרב לא היה, בכל מקרה, עמק צר. בראדוק למעשה נקט באמצעי זהירות גדולים מפני מארב, וחצה את המונוגהלה עוד פעם כדי להימנע ממעבר נחל טרטל הצר.
בשנת 1804, נמצאו שרידים אנושיים של בראדוק קבורים בכביש כ-1.5 מייל (2.4 קילומטרים) ממערב ל-Great Meadows על ידי צוות של עובדי דרכים.[3] השרידים הוצאו מהקבר והועברו לאתר סמוך לקבורה מחדש.[4] אנדרטה משיש הוקמה מעל אתר הקבר החדש בשנת 1913 על ידי משמר קולדסטרים.
על שמו של גנרל בראדוק נקראו בראדוק בורו, הר בראדוק, בראדוק הילס וצפון בראדוק בפנסילבניה; הקהילה של בראדוק הייטס או הר בראדוק ממערב לפרדריק, מרילנד; בית הספר התיכון בראדוק ורחוב בראדוק בקמברלנד, מרילנד; ובווירג'יניה, רחוב בראדוק, העובר מאלכסנדריה לאלדי, כביש בראדוק נפרד בתוך העיר אלכסנדריה - ששמה של תחנת מטרורייל בקצה המזרחי שלה - ורחוב בראדוק בווינצ'סטר. קטעים מהכביש שנותק על ידי הצבא הבריטי ידועים כדרך בראדוק ומהווים את רוב כביש 40 של מזרח ארצות הברית במרילנד ופנסילבניה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 "The Braddock Campaign". U.S. Department of the Interior. 22 בספטמבר 2013. נבדק ב-3 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Col. Nicholas Meriwether". www.monticello.org. נבדק ב-2023-12-28.
- ^ Braddock's Grave
- ^ Braddock Grave