מלחמת הירושה האוסטרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלחמת הירושה האוסטרית
Battle of Fontenoy 1745.PNG
קרב פונטנוי
תאריך התחלה: 16 בדצמבר 1740
תאריך סיום: 18 באוקטובר 1748
משך הסכסוך: 7 שנים ו-43 שבועות
תוצאה: ניצחון הבסבורגי
הצדדים הלוחמים
מפקדים

ממלכת צרפתממלכת צרפת לואי החמישה עשר
ממלכת צרפתממלכת צרפת מוריס דה סאקס
ממלכת צרפתממלכת צרפת דוכס דה ברוי
ממלכת צרפתממלכת צרפת אולריך לוונדל
ממלכת פרוסיה (1750-1801)ממלכת פרוסיה (1750-1801) פרידריך השני
ממלכת פרוסיה (1750-1801)ממלכת פרוסיה (1750-1801) נסיך אנהלט-דסאו
ממלכת פרוסיה (1750-1801)ממלכת פרוסיה (1750-1801) נסיך אנהלט-דסאו
Bandera de España 1701-1760.svg פליפה החמישי
Bandera de España 1701-1760.svg האינפנטה פליפה
Bandera de España 1701-1760.svg רוזן גאז'ה
Electoral Standard of Bavaria (1623-1806).svg קרל השביעי
שוודיהשוודיה קרל אמיל לוונהאופט
Flag of Genoa.svg לורנצו דה מארי

ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג מריה תרזה
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג פרנץ הראשון
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג לודוויג קבנהולר
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג נסיך לורן
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג אוטו פון טראון
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה Flag of Hanover (1692).svg ג'ורג' השני
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה סר רוברט וולפול
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה לורד וילמינגטון
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה הנרי פלהם
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה דוכס קמברלנד
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה תומאס מתיוס
ממלכת בריטניה הגדולהממלכת בריטניה הגדולה אדוארד ברדוק
Prinsenvlag.svg נסיך ולדק
Flag of Electoral Saxony.svg פרידריך אוגוסט השני
Flag of Electoral Saxony.svg הרוזן רוטובסקי
Savoie flag.svg קרלו אמנואלה השלישי
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית יליזבטה
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית פטר לייסי

מלחמת הירושה האוסטרית היא מלחמה שהתרחשה בין השנים 17401748 בין אוסטריה ופרוסיה, לאחר שמלך פרוסיה, פרידריך השני, כבש את שלזיה מידי אוסטריה במחאה על כך שמריה תרזה ירשה את אביה משושלת הבסבורג בתור קיסרית האימפריה הרומית הקדושה בטענה שלא ייתכן שאישה תירש את הקיסרות, והוא צריך להיות היורש. מריה תרזה, כאשה, נחשבה לחלשה, ולכן עוד כמה נסיכים (כמו קרל אלברכט, הנסיך הבוחר מבוואריה) טענו גם כן לירושה האימפריה.

במלחמה היו מעורבים כמעט כל הצבאות באירופה. בנות בריתה של פרוסיה היו צרפת, ספרד ובוואריה, בעוד שבנות בריתה של אוסטריה היו בריטניה והולנד, אויבותיה המסורתיות של צרפת, וגם סקסוניה וסרדיניה. המלחמה התפשטה גם מחוץ לאירופה והרחק ממנה, והגיעה עד למאבקים בין בריטניה וצרפת על שליטה במושבות ברחבי העולם.

המלחמה הסתיימה בחוזה אקס לה שפל בשנת 1748. שלזיה נשארה בידי פרוסיה, ואוסטריה מסרה כמה דוכסויות בצפון איטליה לאויבתה, ספרד, ולבעלת בריתה, סרדיניה, ובריטניה קיבלה שטחים רבים מידי צרפת ברחבי העולם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה בשנים שלאחר אמנת וינה (1738)

הסיבה המיידית למלחמת הירושה האוסטרית הייתה מותו של קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1740, וירושת נחלות בית הבסבורג באוסטריה, הונגריה, קרואטיה, ארצות השפלה האוסטריות, בוהמיה ואיטליה.

כאשר קרל ירש את אחיו הבכור יוזף הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1711, הוא היה היורש האחרון בקו הירושה הזכרי; פירוש הדבר היה שנחלותיו יחולקו לאחר מותו, בשל החוק הסאלי שמנע מנשים לרשת את אביהן. הסוגיה המשפחתית הפכה לאירוע אירופי כולל, בשל המתיחות בתוך האימפריה הרומית הקדושה, אשר הקיסר בה נבחר רשמית על ידי שבעה נסיכים-בוחרים. מלחמת שלושים השנים בין השנים 16181648 חילקה את האימפריה לאזורים פרוטסטנטים וקתולים, והחלישה במידה ניכרת את הקשרים המחזיקים אותה יחד, ובנוסף באמצע המאה ה-18 מדינות כמו בוואריה, פרוסיה וסקסוניה גדלו באופן דרמטי הן בגודלן והן בכוחן. אותו הדבר היה נכון גם לגבי ההבסבורגים, שראו עתה את תואר הקיסר כתואר תורשתי למעשה, אם כי לא להלכה (הקיסר זיגיסמונד היה הקיסר האחרון ששלא היה מבית הבסבורג). התעצמות הכוחות השונים באימפריה הובילו למלחמה שעיצבה מחדש את מאזן הכוחות האירופי, ואילו התביעות המשפטיות השונות היו בעיקרן תירוצים למעשי הלוחמה.

הסנקציה הפרגמטית של 1713 הבטיחה את ירושת בית הבסבורג, בכך שאפשרה אף לנשים לרשת, והיא אושרה על ידי הנחלות ההבסבורגיות השונות, הדיאטה הקיסרית, ספרד, רוסיה, פרוסיה, בריטניה וצרפת. עם זאת, כאשר נולדה בתו של קרל - מריה תרזה בשנת 1717, נישל קרל מהירושה את שתי אחייניותיו מריה יוזפה ומריה אמליה, שהיו נשואות בהתאמה לשליטי בוואריה וסקסוניה, ובעקבות כך הם סירבו להחלטת הדיאט הקיסרי. בנוסף, למרות הסכמה פומבית לסנקציה הפרגמטית שניתנה בשנת 1735, חתמה צרפת על הסכם סודי עם בוואריה בשנת 1738, והבטיחה לתמוך ב"הטענות הצודקות" של קרל אלברכט, הנסיך הבוחר מבוואריה.

קרל תמך בטענת פרידריך אוגוסט השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה לכס הפולני במלחמת הירושה הפולנית, ואחר כך תמך ברוסיה, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית, בין השנים 17351739. ההפסדים בלוחמים, כסף וטריטוריה בשני מלחמות אלו בעלי ערך אסטרטגי נמוך, החלישו את אוסטריה בדיוק בזמן הלא נכון, ואילו קרל גם לא הכין את מריה תרזה לתפקידה החדש, ולא שיתף אותה בכל תפקיד בממשלה. דיפלומטים רבים ומדינאים היו ספקנים בכך שאוסטריה תוכל לשרוד את התחרות הצפויה שתיווצר בעקבות מותו של קרל, מה שאירע לבסוף באוקטובר 1740.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.