אדוארד לימונוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוארד לימונוב
Эдуард Вениаминович Лимонов
Eduard Limonov.jpg
לידה 22 בפברואר 1943
דזיארז'ינסק, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 2020 (בגיל 77)
מוסקבה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, צרפת, רוסיה, חסר אזרחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרויקורובסקויה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה H.S. Skovoroda Kharkiv National Pedagogical University עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1958 - 17 במרץ 2020 (כ־62 שנים)
מקצוע סופר, דיסידנט, פוליטיקאי, משורר, פעיל זכויות אדם, עיתונאי, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Yekaterina Volkova, Yelena Shchapova עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אנדריי ביילי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אדוארד לימונוב (2011)

אדוארד לימונוברוסית: Эдуа́рд Лимо́нов;‏ 22 בפברואר 194317 במרץ 2020) היה עיתונאי, סופר ומשורר ופעיל פוליטי רוסי. לימונוב היה המנהיג והמייסד של המפלגה הנציונל – בולשביקית ברוסיה. הוא היה אחד המנהיגים של הגוש הפוליטי רוסיה האחרת שהתנגד לשלטונו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ספרו: זה אני אדיצ'קה, תורגם לעברית ולשפות נוספות.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימונוב נולד ב-1943 כאדוארד וניאמינוביץ' סוונקו בגורקי, ברית המועצות (כיום ניז'ני נובגורוד), רוסיה. אביו היה איש שרותי הביטחון הסובייטים ואמו עקרת בית. לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בחרקוב אשר ברפובליקה העממית של אוקראינה שהשתייכה לברית המועצות, ושם עבר את תקופת ילדותו והתבגרותו.

הסופר מעיד על עצמו שבהיותו נער החל לכתוב שירים ואימץ לעצמו את השם לימונוב כשם עט. שם זה הפך עם השנים לשמו האמיתי. ב-1967 עבר להתגורר במוסקבה שם נישא למשוררת ילנה שאקאפובה בטקס אשר נוהל בהתאם למסורת של הכנסייה הרוסית הפרבוסלאבית. הוא החל לחבור לקבוצות משוררים אנרכיסטיות ופרסם ספרי שירה מחתרתיים אשר נאסרו לפרסום ברוסיה בגלל התכנים הפוליטיים האנטי סובייטים שלהם. ב-1974 היגר לימונוב לניו יורק והתחבר אל חוגי השמאל הקיצוני, וקבוצות שוליים אחרות. באותה תקופה החלה תת-תרבות הפאנק (Punk) לפרוח במערב והוא נמשך אליה. עד מהרה מצא עצמו נחקר על ידי FBI ונעצר על ידם מספר פעמים. תקופה זו מתוארת ברומן האוטוביוגרפי שכתב: זה אני אדיצ'קה. בו מביע הסופר בין היתר את אכזבתו מהמערב (אליו היגר לאחר שהתאכזב מברית המועצות).

הוא מתאר את חייו כנתמך סעד, מהגר רוסי ומשורר מפורסם במולדתו, בעוד שבארצות הברית שיריו לא נחוצים לאיש. לימונוב, ביסקסואל מוצהר, מתאר בספרו "זה אני, אדיצ'קה" את הרומנים המיניים שניהל עם גברים שחורים, נוודים שחומי-עור ונשים לבנות ועשירות. בספר טוען הסופר שהגיע למסקנה שהשיטה הקומוניסטית והשיטה הקפיטליסטית הן גן עדן לאדם הקטן הבינוני ואילו למשוררים כלימונוב עצמו, שתי השיטות הן גיהנום.

במהלך שהותו ב-ארצות הברית התגרש לימונוב מרעייתו ילנה. יחד עם המאהבת שלו באותם ימים הדוגמנית והאמנית נטליה מדבדבה היגר לצרפת, שם יצא לאור ספרו "אני אדיצ'קה" (הוצאות הספרים בארצות הברית סירבו להוציא לאור את הספר). הוא החל להיות פעיל בחוגים הספרותיים בפריז וקיבל אזרחות צרפתית. במהלך שהותו בצרפת הספיק לימונוב להתחתן ולהתגרש גם מנטליה מדבדבה.

ב-1991, בעקבות הפרסטרויקה חזר הסופר לרוסיה, שם הקים והנהיג את המפלגה הנציונל-בולשביקית.

נפטר ב-17 במרץ 2020.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים על לימונוב בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדוארד לימונוב בוויקישיתוף