אדית ברוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדית ברוק
Edith Bruck
Edith Bruck 1957.jpg
לידה 3 במאי 1931 (בת 91)
טיסברצל, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Edith Steinschreiber Bruck עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, במאית קולנוע
בן או בת זוג נלו ריזי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה איטלקית, הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מצ'רטה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדית ברוקאנגלית: Edith Bruck; נולדה ב-3 במאי 1932)[1] היא סופרת ובמאית יהודייה-הונגריה, ניצולת השואה. מתגוררת באיטליה ועובדת וכותבת באיטלקית.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוק נולדה בשם אדית שטיינשרייבר למשפחה ענייה בכפר טיסברצל על גבול אוקראינה. בשנת 1944 גורשה המשפחה לאושוויץ, שם מתה אמה. המשפחה הועברה למחנה הריכוז דכאו, שם מת אביה, לאחר מכן הועברה לגרוס-רוזן ולבסוף לברגן-בלזן, שם שוחררו הילדים הנותרים על ידי בעלות הברית ב-1945. בסך הכל שהתה ברוק בשישה מחנות ריכוז והשמדה. אחד מאחיה מת במחנות הריכוז. היא חזרה להונגריה ולאחר מכן נסעה לצ'כוסלובקיה, שם התגוררה אחות נוספת עם משפחתה.[3] בספטמבר 1948 עלתה לישראל, לאחר שברחה מאירופה בעזרת נישואים פיקטיביים, וחייתה תקופה בפרדס חנה. ברוק התאהבה בעולה מבודפשט, הונגריה, אותו פגשת באונייה בדרך לישראל. הוא היה אלים כלפיה והדבר הוביל אותה להתגרש ממנו. על מנת להתחמק מגיוס לצה"ל נישאה שוב בנישואים פיקטיביים לאדם ששם משפחתו ברוק. מ-1954 חיה ברומא.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1959 היא פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה Chi ti ama così, שתורגמה לאנגלית בשנת 2001.[3]

ב-1971 היא כתבה את המחזה הראשון שלה, "סולה פורטה". ברוק הייתה מייסדת תיאטרון תיאטרו דלה מדלנה ברומא. משנות ה-70 עד שנות ה-90 עבדה בערוץ הטלוויזיה הציבורי RAI כבמאית ותסריטאית.

היא תרגמה יצירות של משוררים הונגרים אטילה יוז'ף ומיקלוש רדנוטי לאיטלקית. יצירותיה תורגמו לשפות אחרות בהן הונגרית, דנית, הולנדית, אנגלית וגרמנית.[4]

ברבות השנים צולמו סרטי קולנוע איטלקיים המבוססים על ספריה.

ספרה "הלחם האבוד" היה מועמד לפרס סטרגה לשנת 2021. בספר מתארת ברוק את עברה בכפר הולדתה, הגירוש למחנה אושוויץ, שיחרורה וחזרתה לחיים באיטליה.[5]

בפברואר 2021 ביקר האפיפיור פרנציסקוס בביתה, לאחר שהתרגש מראיון שהעניקה בחודש ינואר לעיתון הוותיקן לרגל יום השואה הבינלאומי.[6]

בנובמבר 2021 סירבה לקבל פרס מידי ראש עיריית אנציו שבמחוז לאציו, לאחר שנודע לה כי בניטו מוסוליני קיבל בעבר את אזרחות הכבוד של העיר, ושהתואר הזה לא נשלל ממנו מעולם.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 16 נישאה למילאן גרון ועברה לישראל. הזוג התגרש לאחר שנה. שנה לאחר מכן היא נישאה לדני רוט, אבל גם הנישואים האלה הסתיימו בגירושים. לאחר מכן היא התחתנה עם מכר בשם ברוק כדי לדחות את שירות החובה הצבאי שלה; היא התגרשה ממנו כשהייתה בת 20 אבל שמרה על שם משפחתו. ב-1954 עברה לרומא ונישאה לסופר והבמאי האיטלקי נלו ריסי.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edith Bruck: Who love you like this. Philadelphia: Paul Dry Books, 2001, p. 3; Philip Balma: Edith Bruck in the Mirror. Fictional Transitions and Cinematic Narratives (Shofar Supplements in Jewish Studies). West Lafayette, IN: Purdue UP, 2014, p. 2. Recently Edith Bruck claimed her birth year was often wrongly stated as 1932, while the correct year was 1931. Petrigani, Sandra (30 בינואר 2021). "(Il Foglio, 30 gennaio 2021)". Sandra Perigani. Il Foglio. נבדק ב-29 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה) Podcast source, minute 1:34:43
  2. ^ "Edith Bruck". Institute of Modern Languages Research. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2015. נבדק ב-2 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 "Bruck, Edith (1932- )". Italian Women Writers. University of Chicago Library.
  4. ^ Balma, Philip (2014). Edith Bruck in the Mirror: Fictional Transitions and Cinematic Narratives. pp. 2–10. ISBN 978-1557536877.
  5. ^ אלון אלטרס, גם האפיפיור בא לבקר: לקראת גיל 90, הסופרת ניצולת השואה זוכה להצלחה מסחררת, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2021
  6. ^ Tom Kington, Pope visits Holocaust survivor Edith Bruck at home in Rome, The Times, ‏22 בפברואר 2021