אה"מ אירזיסטיבל (1898)
 | |
| אה"מ אירזיסטיבל ב-1914 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת פורמידבל |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
מספנת צ'טהאם  |
| תחילת הבנייה | 11 באפריל 1898 |
| הושקה | 15 בדצמבר 1898 |
| תקופת הפעילות | 4 בפברואר 1902 – 18 במרץ 1915 (13 שנים) |
| אחריתה | פגעה במוקש ימי וטבעה |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 14,700 טון, מרבי: 16,100 טון |
| אורך | 131.6 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 8 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 780 איש |
| טווח שיוט | 9,400 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 2 מנועי קיטור בהספק אינדיקטורי של 15,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת שריון: 229 מ"מ הסיפון: 25–76 מ"מ צריחי התותחים הראשיים: 254 מ"מ בתי התותחים: 152 מ"מ בסיסי התותחים הראשיים (ברבטות): 305 מ"מ מחיצות המדורים: 229–305 מ"מ צריח הניתוב: 356 מ"מ |
| חימוש |
4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ) 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ) 10 תותחים 12 פאונד (3 אינץ', 76 מ"מ) 6 תותחים 3 פאונד (1.9 אינץ', 47 מ"מ) 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
  | |
אה"מ "אירזיסטיבל" הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת פורמידבל, והרביעית מבין ארבע אוניות הצי שנשאו שם זה. אוניות הסדרה היו פיתוחים של אוניות מערכה בריטיות קודמות, עם אותה סוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) - אם כי גרסאות 40 קליברים חזקות יותר - ומהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש) כמו סדרת קאנופוס הקודמת, תוך אימוץ הגנת שריון כבדה יותר. האונייה הונחה באפריל 1898, הושקה בדצמבר אותה שנה, והושלמה באוקטובר 1901. היא נכנסה לשירות בשנת 1902, ושירתה בתחילה בצי הים התיכון עד אפריל 1908, אז הועברה לצי התעלה. כעת, לאחר הופעתן של אוניות הדרדנוט, היא נכנסה לשירות בצי הבית ב-1911 בעקבות שיפוץ. בשנת 1912, היא שובצה בשייטת אוניות המערכה החמישית.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה שובצה אירזיסטיבל, יחד עם השייטת, לצי התעלה. לאחר פעולות עם סיירת דובר, שבמהלכן הפגיזה את הכוחות הגרמניים בצפון צרפת, היא שובצה למערכת הדרדנלים בפברואר 1915. היא השתתפה במספר רב של התקפות לא מוצלחות על המבצרים העות'מאניים השומרים על הדרדנלים בפברואר ומרץ. פעולות אלו כללו מספר פשיטות של פלוגות נחיתה להשמדת סוללות ארטילריה עות'מאניות. ב-18 במרץ היא פגעה במוקש ימי שגרם להצפות נרחבות והשבתה את המנועים שלה. ללא כוח היא החלה להיסחף לטווח התותחים הטורקים, שהנחיתו אש עליה. ניסיונות לגרור אותה כשלו, ובעקבות כך הצוות שנותר בחיים פונה ואירזיסטיבל ננטשה ולבסוף טבעה. הצוות שלה ספג בערך 150 הרוגים בטביעה.
תיאור האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניות הסדרה "פורמידבל" תוכננו ב-1897 על יסוד מאפייני המבנה והחימוש של הסדרות הקודמות "מג'סטיק" ו"קאנופוס" בתוספת שיפורים. מאוניות "מג'סטיק" הן נטלו את ממדיהן הגדולים יותר ומאוניות "קאנופוס" את שריון קרופ החזק יותר. כמו כן חומשו בתותחים ראשיים ובתותחים משניים ארוכים יותר ועל כן רבי-עוצמה, וגם צורת הגוף שלהם שופרה להגדלת המהירות. התוצאה שהתקבלה הייתה אונייה בעלת שריון חסין יותר בהשוואה לשתי הסדרות הקודמות, שמהירותה גבוהה כמו של אוניות "קאנופוס".
אורכה הכללי של "אירזיסטיבל" היה 431 רגל 9 אינץ' (131.6 מטרים), רוחבה 75 רגל (22.9 מטרים) והשוקע 25 רגל 11 אינץ' (7.90 מטרים), ההדחק הסטנדרטי 14,500 טון אימפריאלי (14,700 טון מטרי) וההדחק המרבי 15,800 טון אימפריאלי (16,100 טון מטרי). הצוות מנה 780 קצינים וחוגרים. האונייה הונעה על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים בני 3 צילינדרים. הקיטור סופק על ידי עשרים דוודי בלוויל. עשן הדוודים נפלט לשתי ארובות באמצע האונייה. שני המנועים פיתחו יחד הספק אינדיקטורי[1] של 15,000 כוחות סוס (11,000 קילוואט) שהעניקו לאונייה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש).
סוללת התותחים הראשית של "אירזיסטיבל" מנתה ארבעה תותחי 12 אינץ' / 40 קליברים (305 מ"מ) בצריחים דו-קניים, צריח אחד לפני המבנה העילי וצריח שני מאחוריו. בסיסי הצריחים, הברבטות, איפשרו טעינה או צידוד ב-360 מעלות. כמו כן הייתה האונייה חמושה בסוללה משנית של שנים עשר תותחי 6 אינץ' / 45 קליברים (152 מ"מ) שהוצבו בבתי תותחים (casemates), בעשרה תותחי 12 פאונד 3 אינץ' (76 מ"מ) ובשישה תותחי 3 פאונד 1.9 אינץ' (47 מ"מ) להגנה מפני ספינות טורפדו. כמקובל באוניות המערכה בתקופה זו, חומשה האונייה גם בארבעה צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף.
ל"אירזיסטיבל" הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בשני קצות החגורה היו בעובי 9–12 אינץ' (229–305 מילימטרים). השריון של צריחי הסוללה הראשית היה בעובי 8–10 אינץ' (203–254 מילימטרים), ושריון הברבטות בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים). שריון בתי התותחים המשניים היה מפלדת קרופ בעובי 6 אינץ'. דפנות צריח הניתוב היו בעובי 14 אינץ' (356 מילימטרים). לאונייה היו שני סיפונים משוריינים בעובי 1–3 אינץ' (25–76 מילימטרים), בהתאמה.
תולדות שירותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אירזיסטיבל" נבנתה במספנת צ'טם. שדריתה הונחה ב-11 באפריל 1898 והיא הושקה ב-15 בדצמבר 1898 עוד קודם שבנייתה הושלמה. הסיבה לכך היה הצורך לפנות את מדרון ההשקה כדי שאפשר יהיה להתחיל לבנות את אוניית המערכה ונראבל. בניית "אירזיסטיבל" וציודה הסתיימו באוקטובר 1901, והיא הוכנסה לשירות פעיל במספנת צ'טם ב-4 בפברואר 1902 על ידי קפטן ג'ורג' מוריס הנדרסון וקבוצה של 870 קצינים ומלחים והוצבה בצי הים התיכון. היא עזבה את פורטסמות' בסוף מרץ 1902, והגיעה בחודש שלאחר מכן לגיברלטר, שם החליפה את ספינת הצריח דבסטיישן כספינת שמירה. במאי 1902 היא ביקרה באוגוסטה, סיציליה, ובאוגוסט 1902 היא הפליגה לפיראוס. בסוף דצמבר 1902 היא חזרה למימי יוון כאשר ביקרה באסטקוס בים היוני עם אה"מ "באלוורק" ואה"מ "פיוניר".
היא ספגה שתי תקלות במהלך שנותיה בים התיכון, והתנגשה בספינת הקיטור הנורווגית SS קלייב בעודה מפליגה בערפל בדרכה לתחנתה ב-3 במרץ 1902, ספגה נזק ניכר בצד גופה וב-5 באוקטובר 1905 עלתה על שרטון במלטה. היא עברה שם שיפוץ לאחר עלייתה על השרטון, ושיפוץ שני שם בין אוקטובר 1907 לינואר 1908. באפריל 1908, אירזיסטיבל הועברה לצי התעלה, שם היא התנגשה בסקונר תוך כדי הפלגה בערפל ב-4 במאי 1908, ללא נזק. היא שובצה לפלגת נור ב-1909, והצטמצמה לצוות שלדי במאי 1910. שירותה בצי התעלה הסתיים ב-1 ביוני 1910, כאשר היא הושבתה במספנת צ'טם עבור שיפוץ. השיפוץ שלה הושלם, והיא הופעלה מחדש בצ'טם ב-28 בפברואר 1911 לשרת בפלגה השלישית, צי הבית, בנור. בשנת 1912, היא שובצה לשייטת אוניות המערכה החמישית.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, אירזיסטיבל ושייטת אוניות המערכה החמישית התבססו בפורטלנד והוקצו לצי התעלה כדי להגן על תעלת למאנש. לאחר שחיפתה על ההובלה הבטוחה של חיל המשלוח הבריטי לצרפת באוגוסט 1914, השתתפה אירזיסטיבל בהובלת גדוד הנחתים של פורטסמות' לאוסטנדה ב-25 באוגוסט, ולאחר מכן חיפתה על הכיבוש. באוקטובר-נובמבר 1914, אירזיסטיבל צורפה זמנית לסיירת דובר. תפקידיה כללו הפגזה של כוחות הצבא הגרמני לאורך החוף הבלגי לתמיכה בכוחות מדינות ההסכמה שנלחמו בחזית. ב-3 בנובמבר היא נותקה כדי לתמוך בסיורי החוף המזרחי במהלך הפשיטה הגרמנית על ירמות', למרות שלא ראתה פעולה עם ספינות מלחמה גרמניות. אירזיסטיבל חזרה לצי התעלה מאוחר יותר בנובמבר 1914. ב-14 בנובמבר, שייטת אוניות המערכה החמישית הועברה לשירנס בגלל חשש שפלישה גרמנית לבריטניה הגדולה עומדת בפתח. השייטת הוחלפה על ידי אוניות המערכה מסדרת דאנקן של שייטת אוניות המערכה השישית והועברה לפורטלנד ב-30 בדצמבר.
מערכת הדרדנלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בפברואר 1915 הפליגה אירזיסטיבל משירנס יחד עם אוניית המערכה מג'סטיק, לכיוון מזרח הים התיכון. שם, הצי הבריטי והצרפתי, בפיקודו הכולל של האדמירל הבריטי סאקוויל קרדן, התכוננו לצאת למתקפה גדולה על מיצר הדרדנלים; מפקדי מדינות ההסכמה קיוו לפתוח את הדרדנלים ולהיכנס לים מרמרה, שם יוכלו לתקוף ישירות את בירת האימפריה העות'מאנית, קונסטנטינופול. היא השתתפה בהפגזת הפתיחה של המבצרים העות'מאניים השומרים על הכניסה לצ'אנקלה (הדרדנלים) ב-18–19 בפברואר כחלק מהפלגה השנייה, אם כי לא ירתה באופן פעיל בהגנות החוף העות'מאניות במהלך המתקפה.
מתקפה נוספת התרחשה ב-25 בפברואר; אירזיסטיבל ואוניית המערכה אגממנון מופקדת לספק אש חיפוי ארוכת טווח בעוד שאוניות מערכה אחרות צמצמו טווח לעבר המבצרים כדי לירות בהן ישירות. במהלך פעולתם, אוניית המערכה אלביון ספגה אש מתותחי 9.4 אינץ' (239 מילימטרים) מסוללת "אורקניה". אש נגדית מאירזיסטיבל אילצה את העות'מאנים להפסיק את הירי, והשביתה שני תותחים תוך כדי הירי. עד השעה 15:00 שיתקו אוניות המערכה הבריטיות והצרפתיות המובילות את התותחים העות'מאניים, מה שאיפשר לשולות מוקשים להתקדם ולנסות לפנות את שדות המוקשים; רוב הצי נסוג בזמן ששולות המוקשים פעלו. על ידי פינוי שדות אלו, ספינות מלחמה של מדינות ההסכמה יכלו כעת להיכנס לדרדנלים עצמם, ולפתוח את המסלול לתקוף ביצורים נוספים סביב העיירה דרדנוס. בזמן שאוניות אחרות הפגיזו את המבצרים שם, אירזיסטיבל ואוניית המערכה ונג'נס שלחו נחתים לחוף כדי להשמיד סוללת ארטילריה נטושה ליד קומקאלה, כששתי האוניות נשארו על יד החוף כדי לתמוך בפשיטה. צוות הנחתים שכלל 75 איש מאירזיסטיבל נחת ללא התנגדות בסיד אל באהר, אך ספג במהירות התקפה של כוח עות'מאני עדיף ונאלץ לסגת. אולם אש של תותחי 6 אינץ' מאירזיסטיבל שברה את המתקפה העות'מאנית, ופלוגת הנחיתה הצליחה לעשות את דרכם אל המבצר, שם מצאו ארבעה מתוך ששת התותחים הכבדים שעדיין פעלו. הם השמידו את התותחים עם אבק שריפה ממחסן התחמושת העות'מאני לפני שהמשיכו לפורט הלס. ההגנות העות'מאניות היו חזקות מדי שם, ולכן הפלוגה הבריטית נסוגה לאחר שהשמידו זוג תותחי 12 פאונד מחוץ למבצר.
יומיים לאחר מכן, אירזיסטיבל חזרה על הפעולה עם פלוגת נחיתה נוספת של 78 איש בפיקודו של לוטננט פ. ה. סנדפורד, שוב בסאד אל באהר. הפעם, המטרה הייתה סוללה של שש מרגמות קרופ בקוטר 6 אינץ'. הנחתים שוב הותקפו על ידי המגנים העות'מאנים, ושוב פילסו את דרכם ליעדם תוך שימוש באש כבדה מתותחי ה-6 אינץ' של אירזיסטיבל כדי לדכא את העות'מאנים. כל שש המרגמות נארזו באבק שריפה והושמדו, ופלוגת הנחיתה חזרה לאונייה ללא נפגעים. למחרת, אדמירל ג'ון דה רובק, מפקד הצי הבריטי, העביר את דגלו מוונג'נס לאירזיסטיבל, בזמן שהאחרונה הייתה במודרוס לצורך תיקונים. דה רובק הורה על התקפה נוספת ב-28 בפברואר, אם כי מזג אוויר גרוע הפריע להתקדמות הבריטית; מאוחר יותר באותו היום, הפסקה במזג האוויר הובילה אותו להורות לפלוגת הנחיתה של אירזיסטיבל, שוב בפיקודו של סנדפורד, לרדת לחוף. במהלך הפשיטה השמידה הפלוגה שמונה תותחים כבדים בסוללה ליד קומקאלה, שישה תותחי שדה 12 פאונד וארבעה תותחי נורדנפלט בדרך חזרה לאונייה. שוב, הנחתים חזרו ללא נפגעים.
ב-3 במרץ נערכה מתקפה נוספת נגד המבצרים, ואירזיסטיבל תרמה פלוגת סיור שעלתה לחוף בחסות הפגזה כבדה של אוניות המערכה של הצי. במהלך הסיור שלהם באזור סביב Erenköy, הם גילו סוללה של שישה תותחי שדה 15 פאונד, אותם השמידו. הם המשיכו למבצר הראשי וגילו שהוא פונה תחת ההפצצה הכבדה. שוב, הם חזרו לאונייה ללא נפגעים. למחרת, כוח נחיתה גדול יותר של נחתים ירד לחוף; אירזיסטיבל סיפקה תמיכה מחוץ לקומקל. לאחר שהנחיתה נתקלה באש צלפים מטחנות רוח מעל הכפר, אירזיסטיבל השמידה אותם לפני שהעבירה את האש לעיירה עצמה. אולם האש העות'מאנית התבררה ככבדה מדי, והנחתים נאלצו לסגת לאוניותיהם. אירזיסטיבל נשארה אוניית הדגל של דה רובק עד 6 במרץ, אז חזרה ונג'נס.
המתקפה הבאה נערכה ב-8 במרץ; הסופר-דרדנוט החזקה קווין אליזבת, עם תותחי 15 אינץ' (381 מ"מ), אמורה הייתה להרוס את המצודה העות'מאנית הראשית ברומילי, את סוללות "חמידייה I", "חמידיה II" ו"נמזיה", ואת המצודה בכמנליק. בזמן שהיא תקפה את המטרות הללו, אירזיסטיבל ושלוש אוניות מערכה נוספות הוטלו לחפות עליה מפני תותחי שדה ניידים במיצרים. ראות לקויה הפריעה לירי הבריטי והקלה על תותחי השדה העות'מאניים לירות ללא הרף ולעבור למקום אחר לפני שאוניות המערכה הצליחו לאתר אותם ולהשיב אש. הכישלונות החוזרים ונשנים בהשמדת המבצרים השומרים על המיצרים שכנעו את הפיקוד הבריטי כי ניסיונות נוספים חסרי טעם עד שניתן יהיה לפנות את שדות המוקשים המגינים על המצודות, מה שיאפשר לאוניות המערכה להיכנס ולהשמיד אותם מטווח קרוב מאוד. בהתאם לכך, נשלחו במהלך הלילה ספינות מכמורת לטהר את שדות המוקשים בזמן שהצי הבריטי והצרפתי מילאו תחמושת ואספו תגבורת. בזמן שפעולה זו נמשכה, נשלחו אירזיסטיבל, אלביון ופרינס ג'ורג' ב-9 במרץ לפשוט על ההגנות העות'מאניות; אירזיסטיבל לגשר ששימש לתמיכה במבצר בקומקאלה. למחרת בבוקר, אירזיסטיבל, אוניית המערכה קורנווליס, הסיירת הקלה דבלין, ונושאת המטוס הימי ארק רויאל ערכו גיחה נוספת לתקוף מטרות מזדמנות.
טביעת האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד אמצע מרץ התברר כי התוכנית לטהר את שדות המוקשים נכשלה. בתגובה, הציע דה רובק, שהחליף את קרדן כמפקד מערכת הדרדנלים, לפתוח במתקפה גדולה לאור יום על המצודות, לדכא אותם בצורה הטובה ביותר בטווח ארוך יותר ולטהר את שדות המוקשים במקביל. זה יאפשר לאוניות המערכה להרוס את המבצרים מטווח קרוב. ההתנגדות העות'מאנית הייתה צפויה להיות כבדה מאוד, שכן הם חיזקו את ההגנות שלהם לאורך המערכה; בשלב זה, הם אספו ארבעים ושניים תותחים בקוטר 8 אינץ' (203 מילימטרים) או יותר, יחד עם תותחי שדה ניידים רבים. המתקפה יצאה לדרך ב-18 במרץ, ואירזיסטיבל שוב הייתה חלק מהפלגה השנייה, שהיוותה את הגל השני של המתקפה. אירזיסטיבל הצטרפה למערכה בשעה 14:39, זמן קצר לאחר שאוניית המערכה הצרפתית בובה פגעה במוקש וטבעה במיצרים; היא וכמה אוניות מערכה אחרות ניסו לדכא תותחים עות'מאניים שירו על סירות שאספו ניצולים מבובה. אירזיסטיבל ירתה לעבר סוללת "נמאזיה", שבאותה תקופה לא ירתה באופן פעיל. היא ספגה במהירות אש כבדה מסוללת "חמידייה I'", שירתה אל האונייה עם ארבעה מטחי פגזים.
בשעה 15:14, אירזיסטיבל הזדעזעה מפיצוץ, ובשעה 15:32 החלה לנטות, מה שגרם לדה רובק להורות לה לסגת כדי למנוע נזק נוסף. בשעה 16:15, אירזיסטיבל, לאחר שהפעילה את המנועים שלה, פגעה במוקש שגרם לנזק רב לאונייה. המוקש התפוצץ מתחת לחדר המנועים הימני שלה, הציף אותו והרג את כל אנשי הצוות שהיו שם, מלבד שלושה. המחיצה שהפרידה בין חדר המנועים הימני לחדר המנועים השמאלי קרסה תחת משקלם הפתאומי של המים, והשביתה גם את המנוע הזה. לא מסוגלת לתמרן, עם נטייה של 7 מעלות ימינה, ולמטה בירכתיים, הפכה אירזיסטיבל למטרה אטרקטיבית עבור התותחנים העות'מאנים. היא נסחפה בחוסר אונים לטווח התותחים הטורקיים, שירו עליה אש כבדה. צריחי התותחים העיקריים שלה החלו להתקלקל, והיא הוסתרה על ידי עשן ורסס. דה רובק הורה לאוניית המערכה אושן לגרור אותה ולמשוך אותה מטווח התותחים העות'מאניים, והמשחתת ויר הגיעה לצדה וחילצה את רוב הצוות - 28 קצינים ו-582 מלחים - למרות ההפגזה העות'מאנית הכבדה. קבוצה של עשרה אנשי צוות נשארה על הסיפון כדי לנסות לאבטח קו גרירה מאושן. עד שאושן הגיעה התברר שאי אפשר להציל את אירזיסטיבל. הנטייה שלה גדלה והאש מהתותחים העות'מאניים הפכה כבדה מאוד, אז אנשי הצוות הנותרים פונו ואושן החלה לסגת.
עם האבדות הכבדות באותו יום - בובה, אירזיסטיבל ואושן, שפגעה במוקש והושבתה לאחר שנסוגה מניסיונה לחלץ את אירזיסטיבל - דה רובק הוציא הוראה להפסיק את המתקפה. באותו ערב, המשחתת ג'ד נכנסה לדרדנלים כדי לטרפד ולהטביע את שתי אוניות המערכה הנטושות כדי למנוע את לכידתן למקרה שהן נשארו לצוף, אך לא מצאה להן סימן. העות'מאנים דיווחו מאוחר יותר כי האירזיסטיבל הנטושה נסחפה קרוב יותר לחוף ונגרם לה נזק חמור נוסף מסוללות החוף שלהם לפני שטבעה בסביבות השעה 19:30. הצוות של אירזיסטיבל ספג כ-150 נפגעים במהלך טביעתה.
