אהרן שאר-ישוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהרן שאר-ישוב

הרב פרופסור אהרן שאר-ישוב (נולד בגרמניה, 1940) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. כיהן ארבע שנים כרב הטכניון.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאר-ישוב נולד בשנת 1940 בבוכום שבגרמניה תחת השם וולפגאנג שמידט לאב שהיה קצין בצבא גרמניה הנאצית ונפל בשבי הסובייטי במלחמת העולם השנייה. אחר סיום לימודיו בבית ספר ריאלי למד מנהל עסקים. ליבו נשאו לסוגיות פילוסופיות, והוא הסב את לימודיו לתאולוגיה פרוטסטנטית ופילוסופיה כללית. למד מקצועות אלה באקדמיה הכנסייתית בוופרטל ובאוניברסיטת מיינץ, שם ניהל את החוג הבינלאומי של הסטודנטים. המשיך את לימודיו באוניברסיטת המבורג, שבה התקבל מאוחר יותר לאקדמיה למסיון שעל יד האוניברסיטה, ושימש כאסיסטנט של פרופ' גראופה, מנהל המכון ליהדות גרמניה.[1]

למד מדעי היהדות בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי ושם כתב דוקטורט על התאולוגיה של שלמה לוי שטיינהיים.

בעקבות לימודיו והגותו החליט להתגייר. תחילה בפני בית דין שהקים ושלושת חבריו היו רפורמי, קונסרבטיבי ואורתודוקסי. באותה עת שינה את שמו ל"אהרן". לאחר עלייתו לישראל בשנת 1970 ובעקבות לימודיו בישיבת מרכז הרב התגייר שנית בגיור אורתודוקסי בבית הדין הרבני בירושלים. שינה את שם משפחתו ל"שאר-ישוב". היה לתלמידם של הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב הנזיר. הוסמך לרבנות, כיהן כרב אוגדה בצה"ל בדרגת רס"ן. בין השנים 19761980 שימש כרב של הטכניון.

החל משנת 1984 הרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, שבה כיהן מאוחר יותר כראש המחלקה לפילוסופיה יהודית. בשנים 2–1991, 2001-2, כיהן כפרופסור אורח באקדמיה ללימודי היהדות של אוניברסיטת היידלברג בגרמניה.

בשנת תשמ"ח פרסם בהוצאת ראובן מס את ספרו, הראשון מתוך טרילוגיה הנקראת "דת, פילוסופיה ויהדות", תחת הכותר "מנצרות ליהדות". הספר מכיל מאמרים תאולוגיים-פילוסופיים וראיונות המשקפים את מסלול חייו. הכרך השני באותה טרילוגיה נקרא "התגיירות", וכותרת המשנה היא "אוטוביוגרפיה של רב". הכרך השלישי והאחרון, "פילוסופיה יהודית דתית", עודנו בתהליך כתיבה. מתגורר בעיר העתיקה בירושלים, אב לחמישה.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התאולוגיה של שלמה לוי שטיינהיים, ליידן, הולנד: הוצאת בריל, 1986 (אנגלית)
  • מנצרות ליהדות, כרך א' של הטרילוגיה דת פילוסופיה ויהדות, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1987. אוסף מאמרים בגרמנית, אנגלית, צרפתית ועברית.
  • התגיירות, אוטוביוגרפיה של רב, כרך ב' של הטרילוגיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 1991. נכתב בגרמנית ותורגם לעברית בידי המחבר, בעריכה לשונית של מאיר זוזוט, 1991.
  • שטיינהיים על התגלות ותיאוקרטיה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1989
  • שלמה לוי שטיינהיים - עיונים במשנתו (עורך), ירושלים: הוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית, 1994

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תפיסת הרע בתאולוגיה של שלמה לוי שטיינהיים, "דעת" 19, קיץ תשמ"ז, עמ' 137–144
  • בין פראנץ רוזנצווייג להנס אהרנברג - דיון תאולוגי, "דעת" 21, קיץ תשמ"ח, עמ' 103–114
  • המחלוקת של ליאו בק על "מהות הנצרות" של אדולף פון הארנאק, "דעת" 23, קיץ תשמ"ט, עמ' 111–120
  • פרוש אפיסטמולוגי למסכת אבות ג, בבא שלישי, "עלי שפר", מחקרים בספרות ההגות היהודית, תש"ן, עמ' 163–173
  • קאנט והפילוסופיה היהודית, היברו יוניון קולג' אניואל, כרך 66, 1995, עמ' לב-מב
  • בין תאולוגיה לספרות - שלמה לוי שטיינהיים כסופר-תאולוג, דפים למחקר לספרות, כרך 11, אוניברסיטת חיפה תשנ"ח, עמ' 143–152
  • עמדתו של היינריך היינה כלפי הפילוסופיה האירופית ושיבתו למונותיאיזם היהודי, עיונים בספרות משווה, תשס"א, עמ' 63–75
  • הדתיות של אברהם בפילוסופיית הדת של שמואל הירש, אברהם אבי המאמינים, רמת-גן, תשס"ב, עמ' 247–264
  • הרב נחמיה צבי נובל כציוני הוגה ופעיל, מאה שנות ציונות דתית, כרך ראשון, רמת-גן, תשס"ג, עמ' 323–338
  • השילוב בין הרמב"ם, הקבלה וקאנט בהגותו של רבי שם טוב גפן, הרמב"ם בנבוכי הסוד, רמת-גן, תשס"ט, עמ' 343–350

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספרו האוטוביוגרפי "התגיירות".