אוטרופיוס (היסטוריון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פלאוויוס אוטרופיוסלטינית: Flavius Eutropius; פעל בסביבות שנת 360) היה היסטוריון רומאי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת על הרקע ומקום הולדתו המדויקים של אוטרופיוס. חוקרים אחדים טוענים שהוא נולד בבורדיגלה (בורדו).[1] עם זאת, אחרים דחו את הטענות הללו כבלתי סבירות ביותר. אוטרופיוס נזכר במקורות אחרים כ"איטלקי" ונאמר שהיה בעל אחוזות באסיה. מלבד זאת, שמו היה יווני, ולכן לא סביר שהגיע מגאליה. בלבול בעניין זה התעורר בגלל העובדה שאוטרופיוס היה שם פופולרי בעת העתיקה המאוחרת. עם זאת, הוא היה כמעט בוודאות פגאני ונשאר כזה גם תחת יורשיו הנוצרים של הקיסר יוליאנוס הכופר.[1]

הוא שימש כמזכיר הקיסרי (magister memoriae, האחראי על הארכיון[2]) בקונסטנטינופול. הוא ליווה את יוליאנוס (קיסר בשנים 361–363) במסע מלחמתו נגד הפרתים בשנת 363. הוא שרד לפחות בכל תקופת הקיסר ואלנס (364–378), לו הקדיש את חיבורו "תקציר תולדות רומא".[3]

ההיסטוריה שלו מסתיימת במהלך תקופת שלטונו של ואלנס, אך ייתכן שהוא שרד וכיהן בתפקיד בכיר גם בשנים מאוחרות יותר: ידוע שאדם בשם "אוטרופיוס" שימש כפרפקט פרטוריאני באיליריה בשנת 380 וכקונסול קיסרי – עם הקיסר ולנטיניאנוס השני – בשנת 387.[1]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו, "תקציר תולדות רומא" (Breviarium Historiae Romanae), הוא אוסף בן עשרה פרקים של ההיסטוריה של רומא מאז היווסדה ועד עלייתו של הקיסר ואלנס. הוא נערך בזהירות רבה מתוך המקורות ברי הסמכא הנגישים הטובים ביותר, הוא נכתב בסגנון ברור ופשוט, ומתייחס לנושאיו בחוסר משוא פנים כללי.[3] עבור תקופת הרפובליקה, אוטרופיוס התבסס על התקציר של ההיסטוריה של רומא (Ab Urbe Condita Libri) ("מיסוד העיר") של ליוויוס.[4] עבור תקופת האימפריה, נראה שהוא השתמש בסווטוניוס[4] ובחיבור האבוד "ההיסטוריה של הקיסרים" (Enmannsche Kaisergeschichte). לסוף סקירתו, עשה שימוש ככל הנראה בחוויות האישיות שלו.

אזכורי היהודים וארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר השישי, אוטרופיוס מזכיר את כיבוש ירושלים על ידי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס ואת תהלוכת הניצחון שלו, בה הובל אריסטובולוס השני, "מלך היהודים".[5] בספר השביעי הוא מציין שתי ערים בשם "קיסריה", שנוסדו לכבוד אוגוסטוס, אחת מהן היא העיר שהוקמה "בפלשתינה", שבימיו של המחבר הייתה "נודעת ביותר" (בתקופה זו הייתה בירתה של פלשתינה פרימה).[6] באותו ספר הוא מזכיר את "ירושלים, שהייתה העיר האדירה ביותר בפלשתינה" ואת ניצחונם של אספסיאנוס וטיטוס עליה.[7]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך הבלתי תלוי של "התקציר" שלו הוא קטן, אך לפעמים הוא ממלא פער שהותירו הנתונים הרשמיים יותר.[3] זה מועיל במיוחד להיסטוריונים בגלל תיאורו את המלחמה הפונית הראשונה, מכיוון שלא שרד שום עותק של ספריו המקוריים של ליוויוס על אותה תקופה.

סגולותיו הסגנוניות והמתודולוגיות גרמו לכך שנעשה בו שימוש רב על ידי היסטוריונים מאוחרים יותר של רומא.[1] בפרט, הוא קיבל מהדורה מורחבת של פאולוס הדיאקון (המאה ה-8), שחזר על הטקסט המקורי והמשיך אותו לתקופות שלטונו של יוסטיניאנוס הגדול, ומהדורה זו הורחבה על ידי לנדולפוס סאגאקס (אנ') (סביב שנת 1000), שהרחיב אותה הלאה עד לתקופת לאון החמישי הארמני (אנ')‏ (813–820).[3]

החיבור תורגם ליוונית על ידי פאייניוס (Paeanius) בסביבות שנת 380[1] ועל ידי קפיטו ליקיוס (Capito Lycius) במאה ה-6. תרגומו של האחרון שרד כמעט בשלמותו.[3]

אף על פי שהלטינית של אוטרופיוס שונה במספר מקרים מהדוגמאות הטהרניות ביותר, הסגנון הפשוט של החיבור הפך אותו למשך תקופה ארוכה לספר לימודים לטיני אהוב.[3] מהדורה מדעית נערכה על ידי דרויסן (H. Droysen) בשנת 1879, והכילה את המהדורה היוונית של קפיטו ליקיוס ואת המהדורות הלטיניות המורחבות של פאולוס ולנדולפוס.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם שטרן, Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXXXVIII. Eutropius, pp. 575-577

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Eutropius, באנציקלופדיה איראניקה
  2. ^ דוד גולן, היסטוריה אוגוסטה – הקיסרים החיילים, מבוא, עמ' 2. אחריו שימש ההיסטוריון פסטוס בתפקיד האחראי על הארכיון של הקיסר ואלנס.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Eutropius, באנציקלופדיה בריטניקה, המהדורה האחת-עשרה, בויקיטקסט באנגלית
  4. ^ 1 2 M. Stern, GLAJJ, Vol.2, p. 575
  5. ^ Breviarium ab Urbe Condita, VI, 14:2, 16
  6. ^ Breviarium ab Urbe Condita, VII, 10:3
  7. ^ Breviarium ab Urbe Condita, VII, 19:1, 3