אוסטרופשיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עצרת של חזית המולדת ב-1936.

אוסטרופשיזםגרמנית: Austrofaschismus) הוא כינוי לשלטון שהתקיים באוסטריה בשנים 1932 עד 1938. כפי שמעיד שמו, לשלטון זה היו סממנים פשיסטיים.

אנגלברט דולפוס, קאנצלר אוסטריה בשנים 1934-1932, ייסד בה משטר הדומה למשטר באיטליה הפשיסטית. למשטר שלו היה גוון דתי אדוק. דולפוס, שחשש מאנשלוס עם גרמניה הנאצית, הוציא את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית והמפלגה הנאצית האוסטרית אל מחוץ לחוק, והנהיג באוסטריה משטר חד-מפלגתי של מפלגת חזית המולדת האוסטרית.

בשנת 1934 נרצח דולפוס על ידי נאצים אוסטרים עקב אי הסכמתו לסיפוח. במקומו עלה לשלטון קורט שושניג שהמשיך את מדיניות קודמו. בשנת 1938 דרש אדולף היטלר משושניג לשחרר את הנאצים הכלואים בבתי הכלא, למסור לידי הנאצים מספר תפקידים בממשלת אוסטריה ולהכריז על המפלגה הנאצית כחוקית. שושניג "אולץ" להתפטר לאחר שהיטלר טען כי הוא לא עמד בהסכם ביניהם.

אוסטריהאוסטריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של אוסטריה

באבנברג

הבסבורג

האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה האוסטרית

האימפריה האוסטרו-הונגרית

הרפובליקה האוסטרית הראשונה

אוסטרופשיזם

אנשלוס

אזורי הכיבוש באוסטריה

אוסטריה

ב-12 במרץ 1938 פלשה גרמניה לאוסטריה, וכעבור מספר ימים נערך משאל עם בקרב האוסטרים על איחוד עם גרמניה. המשאל לווה במסע הפחדה, תעמולה וטרור. ההצעה זכתה לרוב עצום.

שורשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור של התנועה האוסטרו-פשיסטית טמון ב"שבועת קורניאובורג" - הצהרה שפרסם הארגון הצבאי החברתי-נוצרי "היימווהר" (Heimwehr) ב-18 במאי 1930. ההצהרה גינתה הן את "מאבק המעמדות המרקסיסטי" והן את המבנה הכלכלי של הקפיטליזם הליברלי. יתר על כן, היא דחתה במפורש את "המערכת הפרלמנטרית המערבית הדמוקרטית והמדינה [הרב-צדדית]".

ההצהרה הופנתה בעיקר לאופוזיציה הסוציאל-דמוקרטית, בעיקר כתגובה לתוכנית לינץ מ-1926, וגם על ידי פוליטיקאים נוצריים רבים, מה שהציב את אוסטריה על מסלול של מערכת סמכותנית.

מבחינה אידאולוגית, האוסטרופשיזם היה מבוסס בחלקו על שילוב של הפשיזם האיטלקי, כפי שהציגו ג'ובאני ג'נטילה, והקתוליות הפוליטית באוסטריה.

אלמנטים אוסטרופשיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חזית המולדת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חזית המולדת" (בגרמנית: Vaterländische Front, VF) היה הארגון הפוליטי הדומיננטי בתקופת האוסטרופשיזם. הארגון טען כי הוא אינו ארגון מפלגתי, ומטרתו היא לאחד את כל אנשי אוסטריה תחת מדינה אחת וכך להתגבר על חלוקות פוליטיות וחברתיות. הארגון נוסד ב-20 במאי 1933 על ידי הקנצלר מהמפלגה הנוצרית-סוציאלית אנגלברט דולפוס כמפלגה ריכוזית, ששאבה השראה מהדגם הפשיסטי באיטליה, והיא דגלה בלאומיות אוסטרית ובעצמאות מגרמניה הנאצית על בסיס הגנה על הזהות הדתית והקתולית של אוסטריה, מפני מה שנתפס בעיניהם כפרוטסטנטיות הדומיננטית מצד אומה הגרמנית, המאיימת עליהם.

אידאולוגיה ועקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון "קהילת העם" (בגרמנית: Volksgemeinschaft) האוסטרופשיסטי שונה מזה של הנאציונל-סוציאליסטים בגרמניה. נקודת הדמיון הייתה בכך ששניהם נועדו לתקוף את הרעיון של מאבק מעמדי על ידי האשמת השמאלנות בהשמדת האינדיבידואליות, ובכך לסייע בהכנת מדינה טוטליטרית.

בנוסף, דולפוס טען שהוא מעוניין "להתעלות" מעל לסוציאליזם הלאומי של היטלר ("überhitlern").

נקודת המחלוקת, לעומת זאת, היא שהאוסטרופשיזם התמקד בהיסטוריה של אוסטריה. הכנסייה הקתולית מילאה תפקיד גדול בהגדרת האוסטרו-פשיסטים את ההיסטוריה והזהות האוסטרית, אשר יועדה לגרום לניכור מהתרבות הגרמנית.

לפי האידאולוגיה הזאת, האוסטרים היו "גרמנים טובים יותר"[1] (עד אז רוב האוכלוסייה הגרמנית הייתה פרוטסטנטית) ולכן אוסטריה נחשבה למדינה "גרמנית" שנייה, אך להשקפתם היא עדיין צריכה להישאר עצמאית מגרמניה "המקורית". המונרכיה הפכה לאידיאל של מדינה חזקה ומבוססת, מעמד שאוסטריה איבדה לאחר אמנת סן ז'רמן.

משפט וחוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהפרלמנט פורק, הממשלה פיזרה גם את בית המשפט החוקתי (Verfassungsgerichtshof). ארבעת חברי הקהילה הנוצרית של בית המשפט החוקתי התפטרו, והממשלה אסרה על מינויים של שופטים חדשים, מה שהוביל לסגירת בית המשפט דה-פקטו.

בספטמבר 1933 הקימה הממשלה מחנות מעצר לאנשי האופוזיציה הפוליטית. הסוציאל-דמוקרטים, הסוציאליסטים, הקומוניסטים ואנרכיסטים נחשבו כולם לדיסידנטים הנידונים למאסר. לאחר הפוטש של 1934, גם נאציונל-סוציאליסטים נידונו למאסר.

ב-11 בנובמבר 1933 החזירה הממשלה את עונש המוות על פשעים כגון רצח, הצתה ו"אלימות ציבורית על ידי נזק זדוני לרכושם של אחרים".

ג'ון גונתר, עיתונאי אמריקאי, כתב ב-1940 כי המדינה "החרימה את זכויות האזרח בצורה פנטסטית", וציין כי בשנת 1934 פשטה המשטרה על 106,000 בתים בווינה וביצעה 38,141 מעצרים של נאצים, סוציאל-דמוקרטים וקומוניסטים. הוא הוסיף, עם זאת:

"אבל - וזה היה אבל חשוב - הטרור מעולם לא הגיע לרמת הכוח המדכא של הטרור הנאצי. רוב הנעצרים יצאו במהרה מהכלא. אפילו בשלבה הקיצוני ביותר, קשה היה להתייחס ברצינות לדיקטטורה של קורט שושניג... זה היה בגלל תכונות אוסטריות ייחודיות כמו עדינות, פשרנות ועצלנות".

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930, בעקבות המשבר הכלכלי של שנת 1929, המשק והמסחר האוסטריים עברו ממצב של שוק חופשי למצב של אוטרקיה.

בין השנים 1932 ו-1933 האבטלה גדלה באופן דרסטי, ביותר מ-25%. בתגובה, הממשלה יצרה את מה שמכונה "קואופרציות" (שיתופי-פעולה) בין העובדים והמפעלים.

שקיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטר באוסטריה שרד כל עוד איטליה הפשיסטית פרסה את מטריית ההגנה שלה מפני האימפריאליזם של גרמניה הנאצית. אולם, כאשר ניסה מוסוליני לשים קץ לבידוד הבינלאומי הגובר של איטליה על ידי יצירת הברית עם היטלר ב-1938, נותרה אוסטריה לבדה מול לחץ גרמני הולך וגובר.

כדי להגן על עצמאותה של אוסטריה, הגיע שושניג להסכם עם היטלר, לפיו יקבלו 17,000 נאצים אוסטריים חנינה וישולבו בחזית המולדת. לאחר מכן, ארתור זייס-אינקווארט, מנהיג הנאצים האוסטריים, מונה לשר הפנים והביטחון. ככל שהלחץ הנאצי גבר, ניסה שושניג לגייס תמיכה עממית לעצמאותה של אוסטריה באמצעות משאל עם. היטלר טען בתגובה לניסיון הונאה והצבעה מזויפת מצד שושינג, ודרש ממנו להעביר את הממשלה לנאצים האוסטריים, אחרת יהיה עליו להתכונן לפלישה. שושניג, שלא היה מסוגל להשיג תמיכה בצרפת או בבריטניה, התפטר כדי למנוע שפיכות דמים. לאחר שהשתלטו הנאצים על וינה, מונה הנשיא מיקלס, שסירב תחילה להיות הקנצלר, וביקש שהצבא הגרמני יכבוש בחזרה את אוסטריה.

למחרת פלש היטלר לאוסטריה והכריז עליה כחלק מהרייך הגרמני, והיא הוכרזה רשמית לאחר מכן ב-15 במארס 1938 (אנשלוס).

ראו עוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peter lang ,Constructing and Deconstructing National Identity: Dramatic Discourse in Tom Murphy's The Patriot Game and Felix Mitterer's In Der Löwengrube, Birgit Ryschka, 2008