אופירה ורוית יוספי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אופירה ורוית יוספי מבצעות את "לשמוח ולרקוד" בקדם-אירוויזיון 1989
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

האחיות אופירה ורוית יוספי היו צמד מוזיקלי מסוגת הפופ שפעל בישראל בשנים 19891991. האחיות יוספי הן אחייניותיה של הזמרת עפרה חזה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופירה יוספי (23 במאי 196418 ביוני 2017),[1] הבוגרת מבין השתיים, שרה כבר בנעוריה וזכתה במקום הראשון ב"פסתיכון" הארצי. היא שירתה בצה"ל בלהקת חיל החינוך, וב-1986, לאחר סיום שירותה הצבאי, הופיעה בלהקת הייצוג של הפסטיבל החסידי, כמו כן באותה השנה היא הופיעה ב"שלום סומסום" הגרסה באנגלית של התוכנית "רחוב סומסום". כמו כן הייתה זמרת הליווי של דני סנדרסון. הוא נהג להציג אותה במשפט "אופירה, לא רק שהיא זמרת, היא גם יודעת לשיר!". ב־1989, עוד לפני שהתחילה פעילותן המשותפת של האחיות, הוציאה אלבום סולו בשם "לא שחורה לא לבנה", בהפקתו של יגאל בשן ובלחנים של יורם צדוק. אחותה הצעירה רוית יוספי (נולדה ב-31 בדצמבר 1968)[2] שירתה בצה"ל בלהקת הנח"ל, ובין השאר הופיעה עם הלהקה בתוכנית "תל אביב אינה מודאגת" בשנת 1987.

האחיות החלו לעבוד ולהופיע יחד בשנת 1989, בניהול מוזיקלי של יורם צדוק ובהפקת הזמר יגאל בשן. בתחרות הקדם אירוויזיון באותה שנה הופיעו בשיר הפופ הקצבי "לשמוח ולרקוד", שדורג במקום השלישי בתחרות. בהמשך הוציאו השתיים את השירים "כל אחד יכול", "טיפ טיפ טופ (מלצרית)" ו"אלוהים", שזכו להצלחה במצעדי הלהיטים. בנוסף הוציאו חידוש לשיר "יום יבוא", לצידו של בשן, עבור ההצגה "אל תקרא לי שחור".

בסוף שנת 1989 יצא אלבומן היחיד, שנקרא בפשטות "אופירה ורוית יוספי". לצד השירים שהצליחו במצעדי הפזמונים, נכללה באלבום רצועה בשם "מעורב תימני", מחרוזת שירים בסגנון יהדות תימן. בפסטיגל של אותה שנה ביצעו האחיות מחרוזת דומה בשם "פסטיגלבי" עם דפנה דקל ומרגלית צנעני. כן השתתפו בפסטיגל עם השיר "ילד התעורר", שזכה במקום השביעי.

בשנת 1990, בתיווכו של בשן, הוזמנו האחיות להקליט שירים בגרמניה, בהפקת ראלף צאנג. אחד השירים נכתב על ידי הזמרת צ'אקה קאן, והשני היה חידוש לשיר של להקת הקרפנטרז. בפרוץ מלחמת המפרץ, חזרו האחיות לישראל והשירים לא הוקלטו מעולם. באותה שנה, הן השתתפו בתוכנית "הופה היי", וגם הן הופיעו באותה השנה לצד אייל גפן ושלישיית הופה היי במופע "הופה היי". גם בשנת 1991 הן שיתפו פעולה עם השלישייה, לצד מוני מושונוב, שלמה בראבא וגידי גוב, במופע שנקרא "זהו הופה".

בתחילת חודש אפריל 1991 התפרק צמד האחיות, וכל אחת פנתה לקריירה עצמאית.

רוית פרשה מעולם המוזיקה, ומשנת 2007 היא התגוררה עם משפחתה במקסיקו, אולם כיום היא מתגוררת בארץ והיא הבעלים והמנהלת של מסעדת דגים.

אופירה המשיכה בקריירה מוזיקלית. היא חזרה והופיעה בתחרות קדם אירוויזיון 1991, עם השיר "עולם" שזכה במקום השביעי, והפך לשירה המוכר ביותר. בשנת 1996 הקליטה עם דני רובס את הדואט "מכתב קטן" לאלבומו "ככה אני אוהב", ובאותה השנה הופיעה בתוכנית הטלוויזיה "לילה גוב" וביצעה עם גידי גוב את השיר "היה או לא היה", גרסה עברית לשיר הברזילאי Manhã de Carnaval ("בוקר של קרנבל") מפסקול הסרט "אורפאו נגרו". השיר נכלל באוסף המשולש "לילה גוב 2". בנוסף היא שרה ביחד עם דב רייזר ורותי הולצמן את שיר הפתיחה של התוכנית המצוירת "נאנוק". לאורך השנים הקליטה מספר ג'ינגלים ותשדירי בחירות, וכן קולות רקע לזמרים אחרים. כמו כן, עבדה בתיאטרון הסמטה. היא נפטרה ב-18 ביוני 2017 לאחר מאבק בן כשלוש שנים במחלת הסרטן, כשהיא בת 53.[3] היא נטמנה בבית העלמין ירקון והותירה אחריה בעל ושני ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אופירה יוספי", בפרויקט "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית.
  2. ^ "רוית יוספי", בפרויקט "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית.
  3. ^ רן בוקר, הזמרת אופירה יוספי (האחיות יוספי) הלכה לעולמה בגיל 53, באתר ynet, 18 ביוני 2017