שחרור מצה"ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונה אופיינית לשחרור - גזירת תעודת החוגר.

תהליך השחרור מצה"ל מסיים את השירות בצה"ל ומתקיים באופן הבא:

  • שחרור בתום שירות חובה.
  • שחרור בתום שירות קבע, שאליו עבר החייל בהמשך לשירות החובה שלו, ולעיתים בעקבות חזרה לצה"ל לאחר השחרור ממנו.

שלב נוסף של שחרור מצה"ל הוא הפרישה ממערך המילואים.

שחרור משירות חובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית החיילים משתחררים מצה"ל בתום שירות החובה שלהם. למתגייסים עד 30 ביוני 2015 תקופת השירות הייתה 36 חודשים[1] לגברים (שמורכבים מ-30 חודשי חובה על פי החוק ועוד 6 חודשים חובה על פי תקנות חירום) ו-24 חודשים לנשים. בעקבות אישור המלצות ועדת שקד, למתגייסים החל מ-1 ביולי 2015 משך השירות לגברים קוצר בארבעה חודשים ועומד על 32 חודשים.[2] על פי המתווה הרב-שנתי לתקציב הביטחון, למתגייסים החל משנת 2020, יקוצר השירות בחודשיים נוספים ויעמוד על 30 חודשים. למי שנקרא לשירות חובה כשגילו מעל 27 שנים, תקופת השירות קצרה יותר. לכל חייל מוזן במערכת של חיל השלישות תאריך תום שירות - תת"ש. ישנם גורמים שונים המביאים לדחיית מועד השחרור או הקדמתו.

גורמים להארכת משך שירות חובה: התנדבות לשירות קבע, התנדבות לשירות ארוך שאינו בתנאי קבע וימי תב"ן - תקופה בלתי נמנית.

גורמים לקיצור משך שירות חובה: קבלת פטור משירות מסיבות רפואיות, נפשיות ואי התאמה לשירות. גיוס מראש למסלול מקוצר, כגון מתנדבי חו"ל וחיילי חוק טל. כמו כן ישנה אפשרות לקיצור שירות על ידי הגשת בקשה מתאימה. בנוסף, ישנם שחרורים מרוכזים המקצרים את השירות לתקופה של עד שבועיים למי שנכלל בהם.

שחרור משירות קבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לשחרור חיילי החובה, לאחר שמסתיימת התקופה שעליה חתום איש הקבע, ואין ברצונו או ברצון המערכת הצבאית להאריך את שירותו, איש הקבע משתחרר באופן דומה לשחרור חיילי חובה. כחלק מהתהליך מקבל המשתחרר תעודת שחרור משירות קבע אך אין זכאות לחופשת שחרור, קורסי שחרור והתאמות נוספות שנועדו להקל על המעבר לחיים האזרחיים.

תהליך השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא מכיר בצורך של החיילים להתכונן לקראת השחרור. לשם כך הוגדרו ימי עיון וקורסים המיועדים לחיילים לקראת שחרור. כמו כן הוגדרה חופשת שחרור בסמוך למועד השחרור.

אורך חופשת השחרור תלוי ברמת הפעילות בה שרת החייל - ברמה א פלוס זכאים לארבעה עשר ימים, ברמה א זכאים לשבוע וברמות פעילות נמוכות אין זכאות לחופשה מוגדרת.

הימים הללו הם ימי חופשה מטכ"ליים ורק קצין בדרגת אלוף משנה יכול לבטלם. בנוסף לימים המטכ"ליים ניתן לצרף ימי חופשה שנתיים לחופשת השחרור.

בעבר על המשתחררים היה להתייצב במדור שחרורים ביחידת מיטב (בקו"ם) שבתל השומר. החל מספטמבר 2017 כלל החיילים, למעט מספר מצומצם מאד של חריגים, משתחררים ביחידות בהן שירתו.[3]

השחרור מורכב בעיקרו מהשלבים הבאים:

  • החזרתו של הציוד הצבאי ששימש את המשוחררים לצה"ל (הזדכות על ציוד).
  • החתמת טופס טיולים לוידוא יידוע הגורמים הרלוונטיים ביחידה.
  • מילוי שאלון פרטים אישיים.
  • גזירת תעודת חוגר. גזירת התעודה מחויבת על פי פקודות הצבא על מנת למנוע שימוש בתעודה לאחר השחרור, במקרה של אובדן התעודה על החייל להישפט על האובדן.
  • קבלת תעודות שונות: תעודת שחרור, ותעודת פטור לפטורים משירות מילואים.
  • הזנת השחרור במערכת השלישותית.

לאחר תום שירות חובה או קבע, משובצים החיילים אל כוחות המילואים לשם תגבור הצבא הסדיר. עוד קודם השחרור נקבע לחייל שיבוץ המילואים, לאחר השחרור נקלט החייל רישומית ליחידת המילואים.

שחרור משירות מילואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי כל חייל המסיים שירות סדיר נכנס למערך המילואים עד לקבלת פטור. חיילות פטורות משירות מילואים אלא אם כן חתמו בהתנדבות, בדרך כלל לשם קבלה לתפקיד מסוים, או אם תפקידן בשירות החובה נחוץ גם לצורך שירות מילואים (לדוג' תפקיד טכני). מתנדבי חו"ל וחיילים המשתחררים עקב קבלת פטור משירות פטורים משירות מילואים, ומקבלים תעודת פטור ממילואים בעת שחרורם משרות סדיר.

ישנם גורמים שונים בגינם נפטר אדם משירות המילואים: גיל, מספר ילדים, מצב רפואי ונפשי ועוד.

בעבר עמד גיל הפטור ממילואים לפי חוק שירות ביטחון על 54 לגבר ו-38 לאשה, ואולם לא ניתן היה לזמן חייל מילואים מעל גיל 41 שעדיין משרת ביחידה קרבית לפחות עשר שנים, וחייל מילואים מעל גיל 48 שבעבר שירת ביחידה קרבית לפחות עשרים שנה, אלא אם נתן הסכמתו לכך. לאורך השנים הקדים צה"ל מיוזמתו את הגיל המרבי שבו נקראים גברים חיילי מילואים לשירות,[4] כך שגיל הפטוֹר (המוקדם) לגברים הועמד על 40 לחיילים, 42 לקצינים קרביים, 45 לקצינים עורפיים, 48 למשרתים במערכי הגמ"ר (הגנה מרחבית) וביחידות מחוץ לצבא, ו-51 לרופאים. בחוק שירות המילואים, שנכנס לתוקף ב-1 באוגוסט 2008, הופחת גיל הפטוֹר החוקי לגברים משירות מילואים, והוא עומד מאז על 40 לחיילים, 45 לקצינים, ו-49 לתפקידים מסוימים שקבע שר הביטחון באישור ועדת החוץ והביטחון (בעיקר תפקידים במערך הרפואה, נהגי כלי רכב כבדים, מכונאים וטכנאים[5]).

עד לאמצע שנות התשעים שירות נשים במילואים היה נדיר. עם פתיחת מקצועות צבאיים רבים בפני נשים, נדרשו חיילות רבות להסכים לשירות מילואים לאחר שחרורן כתנאי לקבלת תפקידים מסוימים. נשים משרתות במילואים עד לגיל 38 או עד הריון ראשון, הקודם מביניהם. אם כי יש יחידות המשחררות את הנשים ממילואים מוקדם יותר, על פי מכסת התקנים הנדרשת ביחידה. בניגוד לשירות חובה, נישואי האישה אינם מקנים לה פטור משירות מילואים.

שחרור משירות המילואים נעשה בהודעה של יחידת המילואים לחייל המילואים, ללא צורך בפעילות כלשהי של חייל המילואים. לעיתים מלווה השחרור בטקס ביחידת המילואים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שחרור מצה"ל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]