נתן זהבי
 | |
| נתן זהבי, 2006 | |
| לידה |
27 באוקטובר 1946 (בן 73) תל אביב |
|---|---|
| סוגה מועדפת | דרמה |
| מדינה |
ישראל  |
| שפה מועדפת | עברית |
| עיסוק |
מפיק קולנוע, עורך סרטים, עיתונאי, עורך עיתון, צלם, שחקן, פובליציסט |
| יצירות בולטות | מציצים, 1972 |
| פרסים והוקרה | פרס סוקולוב |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
נתן זהבי (נולד ב-27 באוקטובר 1946) הוא עיתונאי, פובליציסט, שדרן בתחנת הרדיו 103FM, שחקן ומפיק קולנוע ישראלי. זוכה "פרס סוקולוב" (2000). זהבי ידוע בסגנונו ה"עצבני" ובהתנגדותו לגופי ממסד.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהבי נולד וגדל בתל אביב, בנם של יעקב ושרה זהבי ואחיהם הצעיר של עורך ומבקר הספרות אלכס זהבי ואיש המדע אבינועם זהבי. המשפחה עברתה את שמה מגולדוויץ כשעלתה לישראל[1]. אביו עלה לארץ ישראל בשנת 1926, בשלהי העלייה הרביעית[2].
זהבי למד בבית הספר העממי הר נבו. הוא סיים שמונה שנות לימוד בלבד, וכהגדרתו הוא בעל "השכלה ים-תיכונית".
את הקריירה העיתונאית שלו החל בגיל 15 כצלם עיתונות וככתב לענייני כדורגל. בגיל 17 החל לצלם ולכתוב לשבועון "העולם הזה". בעת הפגנה ליד הכנסת הוא התעמת עם אנשי משמר הכנסת שביקשו למנוע ממנו לצלם[3]. במקרה אחר התעמת עם שומרי הראש של מרים אשכול שביקשו למנוע ממנו לצלם אותה בחנות בגדים בתל אביב[4].
בנעוריו השתתף בהפגנות האחד במאי וכן בהפגנות למען אחווה יהודית-ערבית. הוא שיתף פעולה עם תנועת "הפנתרים השחורים"[5]. זהבי לא שירת בצה"ל שירות סדיר. בתקופת מגוריו בסיני שירת כקצין קישור לאו"ם בדרגת סרן ייצוגית.[דרוש מקור]
בצעירותו הסתבך פעמים אחדות עם רשויות החוק במדינות שונות. בשנת 1966 נשפט בשיקגו שבארצות הברית על תקיפת מנהיג המפלגה הנאצית האמריקאית ג'ורג' רוקוול. בשנת 1968 נעצר בבית המעצר "קישון" בחיפה, לאחר שנפגש כעיתונאי עם אנשי פת"ח בבולגריה, פעולה שהייתה אסורה על-פי החוק הישראלי באותה עת. באותו עניין לא התקיים משפט וזהבי שוחרר. היות שהיה מדובר במפגש ראשון בין עיתונאי ישראלי לנציגי הפת"ח, כל התמונות ותכני השיחות בין נתן לנציגי הפת"ח הועברו לשירותי הביטחון[6]. בשנת 1972 ישב כחודשיים במעצר בפרנקפורט שבגרמניה כחשוד בשוד יהלומים[7], אך שוחרר לאחר שהמשטרה שם קיבלה את הסבריו[8] מאוחר יותר החליט "לעזוב את הפשע ולעשות דברים כדי לכפר על מה שעשיתי", כפי שסיפר בשנת 2002 בראיון לשבועון "פנאי פלוס"[9].
בסתיו 2017, כחלק מקמפיין Me Too, פרסמה העיתונאית הדס שטייף שהגיעו אליה למעלה מעשר עדויות של נשים שהתלוננו שהן הוטרדו מינית בידי זהבי, "ממעשים מגונים בכוח ועד לכאורה אונס"[10]. זהבי הכחיש את ההאשמות והגיש נגד שטייף תביעת דיבה בסך 1.8 מיליון ש"ח[11]. באפריל 2019 קבע בית המשפט כי שטייף תשלם 390 אלף ש"ח לזהבי[12].
זהבי לא נישא מעולם ואין לו ילדים[13][14]. הצעת נישואין מפתיעה שקיבל ביוון בשנת 1988 מרימונדה טוויל, שהציעה לו להתחתן עם בתה סוהא - דחה זהבי על הסף[15]. פעמים אחדות אמר שהוא אלהורי[16]. זהבי מתגורר בתל אביב. הוא היה חבר קרוב של דן בן אמוץ שקבע בצוואתו שזהבי יקבל כל חודש בקבוק ויסקי משובח[17].
קריירה עיתונאית וציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1977–1982, שבהן התגורר בשארם א-שייח', היה כתב גלי צה"ל בדרום ועסק בדיג. היה ממפוני אופירה כתוצאה מהסכם השלום בין ישראל למצרים. בשנים 1982–1984 היה בעל טור ב"ידיעות אחרונות", אך עיקר פרסומו הוקנה לו עם אזכורו בטורו של דן בן אמוץ בעיתון "חדשות" והמשך פעילותו שם. זהבי היה רכז הכתבים בחדשות. בשנת 1989 עבר להיות עורך הירחון "מוניטין פנטהאוז"[18]. בשנת 1990 טבע לטענתו את הסיסמה "מושחתים נמאסתם", בעקבות הפרשה הפוליטית שזכתה לכינוי "התרגיל המסריח"[9]. הסיסמה הופיעה לראשונה בעמוד הראשון של העיתון חדשות כמודעה בתשלום, ובהמשך הופצה בבאנרים בכל רחבי הארץ. שנתיים מאוחר יותר היא הזינה את קמפיין הבחירות של המערך עם פרסום דו"ח מבקרת המדינה כחודש וחצי לקראת בחירות 1992[19].
החל משנת 1992 (למעט הפסקה בין השנים 2012–2014), זהבי כותב טור במעריב בשם "זהבי בשטח".
בשנת 1995 יצא לאור ספרו "על גדות הביוב", המאגד 29 סיפורים קצרים על העולם התחתון התל אביבי, הכתובים ברוח קודרת וחסרת תקווה, ועשירים בסרקזם, בעגה ייחודית ובמשחקי מילים. בשנת 2016 יצא לאור ספר ההמשך "תקוות שחורות", שסגנונו דומה[20].
בשנת 1997 החל להגיש את תוכנית הרדיו היומית "זהבי עצבני" בתחנת "רדיו ללא הפסקה". בתוכנית מציג זהבי עמדות סוציאל-דמוקרטיות מבחינה חברתית-כלכלית, ומנסה לפעול נגד השחיתות שפשתה, לדבריו, בפוליטיקה הישראלית. התוכנית מורכבת ברובה משיחות עם מאזינים, אשר לעיתים מתפתחות לעימותים חריפים. התוכנית משודרת ברציפות עד היום, למעט רוב שנת 2001.
במשך שלוש שנים הגיש את "חדשות הוט". כמו כן יצר, הפיק וערך את הסדרה "זהבי מחפש תשובה" עבור זכיינית ערוץ 2 "טלעד".
ב-21 במאי 2006, הצטרף נתן זהבי לשביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס בירושלים, במחאה על כך שתרופות רבות לא נכנסו לסל התרופות. לאות הזדהות, ארגן נתן זהבי הפגנה, והשתתף בשביתת הרעב למשך יותר משבוע[21]. בסיום המאבק נכנסו כמה מהתרופות לסל הבריאות. זהבי נעצר במהלך הפגנה זו בחשד שהוא ירה בה פצצת תאורה[22]. כחצי שנה לאחר מכן, ב-17 בדצמבר 2006 חשף זהבי כי הוא עצמו חלה בסרטן שלפוחית השתן[23], כאשר התגבר על סרטן העור 12 שנים קודם לכן[24].
ב-2010 הגיש בערוץ הספורט את התוכנית "שבת ביציע" יחד עם רון קופמן, שלמה שרף ואלי אוחנה.
במרץ 2018 הודיע על לקיחת חופשה, ללא הגבלת זמן, משידור. הוא נימק זאת בעייפות וכן בכך ש"קשה לי לשדר בתחנה בה משדרים כמה מהשופרות של ראש הממשלה"[25]. כעבור כשלושה חודשים החל לחזור בהדרגה לשדר את תוכניתו "זהבי עצבני", בתחילה לא מדי יום.
עבודתו בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לפעילותו העיתונאית, שיחק זהבי במספר סרטים ובסדרות טלוויזיה ישראליות: בין היתר שיחק בסרטי הקולנוע, "מציצים", "שורו", "עפולה אקספרס", "הערב סרט", "החצי השני", "האח של דריקס", "שבזי", בתפקיד משני ב"מר באום" (הסרט השלישי בטרילוגיה "שמיכה חשמלית ושמה משה") ובסרט "על הקו", בכיכובה של ענת וקסמן. שיחק בין היתר בסדרות הטלוויזיה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", "כחול עמוק" ו"עספור".
זהבי כתב את תסריט הסרט "לחץ" (1984) והפיק סרטי קולנוע אחדים, בהם, הסרט "קוקו בן 19" (1985), העוסק בבחור צעיר המדרדר לפשע. זהבי היה אחד מיוצרי הסרט "The Chain" ("השרשרת", 1996) וגם שיחק בו[26].
בשנת 2000, שידרה זכיינית ערוץ 2 טלעד סדרה דוקומנטרית שיצר על יהדות "זהבי מחפש תשובה". הסדרה, שביצירתה היו שותפים התסריטאי והבמאי דרור סבו והעורכת מיקי מנדל מוזס, כללה 14 פרקים[27]. בשנת 2002, שודרה עונה נוספת של הסדרה[28].
בשנת 2004, יצר את הסרט התיעודי "מכתב אישום" על רצח רבין ששודר בערוץ 10[29]. בשנת 2007, השתתף בסדרה הדוקומנטרית "על החיים ועל המוות" בערוץ 10[30].
ב-2009 דיבב זהבי את דמותו של מוסטאפה בסדרת האנימציה הישראלית למבוגרים "סלב'ס", וגילם את שלמה, בעל מוסך, בסדרת הטלוויזיה "עספור".
כמו כן השתתף זהבי במספר פרסומות וכן בתפקיד דיבוב בסרט המצויר "משפחת סופר על".
דעותיו וסגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה פוליטית זהבי נמנה עם מחנה השמאל והוא מתנגד מובהק של מפעל ההתנחלות. הוא העיד בתוכנית הרדיו שלו שהצביע למפלגת "מרצ". זהבי ידוע בסגנון הגשה תוקפני וצעקני שמלווה לעיתים קרובות בקללות[31].
בעקבות סגנונו התוקפני הוגשו נגדו תלונות על ידי אישי ציבור וחברי כנסת. באפריל 2007 קנסה הרשות השנייה את תחנת "רדיו ללא הפסקה" ב-3:45 דקות פרסום, עקב דבריו של זהבי בשידור נגד הרב שלום דב וולפא[32]. כאשר אמר על חבר הכנסת שאול יהלום כי יש לו "ראש עצום ושכל בצמצום", קבע בית המשפט שיש לזהבי אישור לומר שחבר הכנסת טיפש אך אין לו זכות ללעוג למראהו. הדבר עלה לתחנה ב־4 דקות פרסום. כאשר דיבר בגנותו של חבר הכנסת יאיר פרץ תוך שימוש בביטויים עולבים (בעקבות השוואתו של ח"כ יאיר פרץ בין היועמ"ש אליקים רובינשטיין לבין אדולף אייכמן), החליטה הרשות השנייה להשעותו לשבוע משידור. זהבי תבע את חבר הכנסת יצחק כהן על לשון הרע לאחר שנתבע על ידי כהן על לשון הרע, אבל תביעתו של זהבי נדחתה על ידי בית המשפט. בהזדמנויות אחרות, נתבע על ידי נפגעי לשונו בסכומים של אלפי שקלים, אך התביעות נדחו.
בפברואר 2012 הודיעה הרשות השנייה כי תפתח בהליכי הפרה ל"רדיו ללא הפסקה", לאחר שזהבי תקף מאזין חרדי בשידור[33], אמר לו: "שתקבל מכת בכורות ושעשרה עובדים זרים יאנסו אותך" וכינה אותו "טינופת"[34]. במאי 2012 החליטה התחנה להשעותו ליומיים, עקב דבריו למאזינה[35].
בסוף 2012 קנסה הרשות השנייה את תחנת "רדיו ללא הפסקה" ב-80,000 ש"ח, עקב ארבעה מקרים של ניבול פה של זהבי[36].
בשנת 2012 הגיש נגדו עורך הדין ושדרן הרדיו יורם שפטל תביעת לשון הרע, על שזהבי כינה אותו "אדולף" בשידור חי. בית המשפט פסק לטובת שפטל, וזהבי חויב לפצותו בסכום של 35,000 ש"ח, בתוספת 10,000 ש"ח הוצאות משפט[37].
בינואר 2014 הטילה הרשות השנייה קנס מרבי של 69,900 ש"ח על "רדיו ללא הפסקה", בעקבות התבטאויות בוטות הכוללות ניבולי פה של זהבי כלפי ח"כ ישראל אייכלר[38]. תחנת הרדיו עתרה לבג"ץ שקבע כי שפתו של זהבי היא "שפת ביבים" שאינה עומדת בגבולות חופש הביטוי. עם זאת העמיד בג"ץ את הקנס על הסכום המקורי, 25 אלף ש"ח[39].
בפברואר 2018 הושעה לשבוע משידורי "רדיו ללא הפסקה", לאחר שבשידור חי כינה את השדרנית לאה לב "זונה"[40].
במרץ 2019 חויב לשלם 3000 שקלים למאזין אותו כינה "חולה נפש" ו"זקוק לאשפוז"[41].
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו העיתונאית זיכתה את זהבי בפרסים אחדים:
- בשנת 2000 קיבל את פרס סוקולוב לעיתונאות על עבודתו העיתונאית ועל תרומתו לחברה.
- בכנסת קיבל את פרס ארגון "בזכות" על היותו לוחם למען נכים ומוגבלים.
- פרס "מיקרופון הזהב" של הרדיו האזורי.
- פרס אנשי השנה בקטגוריית רדיו.
- פרס תנועת אומ"ץ, הנאבקת למען מנהל תקין וצדק חברתי, לשנת 2008[42].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתן זהבי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- נתן זהבי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
נתן זהבי, באתר AllMovie (באנגלית)- הטורים של נתן זהבי באתר nrg
- הטורים של נתן זהבי באתר מעריב השבוע
- "זהבי עצבני" באתר רדיו ללא הפסקה
- תימורה לסינגר, נתן זהבי לא רוצה לרוץ לכנסת - ברדיו הוא משפיע יותר, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2008
- שלומי גולן, מחזירים לזהבי: "מאה אלף למי שמפוצץ אותך" באתר "חרדים", 23 בנובמבר 2009
- האזינו: ראיון על הדרת נשים אצל נתן זהבי יוצא משליטה, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2011
- האזינו: עוד ראיון עם נתן זהבי גולש לקללות, השמצות ובכי, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2011
- לי-אור אברבך, נתן זהבי: "עיתונאים מלקקים את התחת לדנקנרים ולזיסרים", באתר גלובס, 19 באוגוסט 2013
- איילת קליין כהן, מעיר ועצבני: הג'ורה של נתן זהבי מצילה אנשים, באתר nrg, 10 באוקטובר 2016
- אילן לוקאץ', נתן זהבי עולה למתקפה, באתר mako, 1 ביוני 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נתן זהבי, בר מינן, באתר nrg, 12 באוקטובר 2007
- ^ על פי שיחה שנערכה עם זהבי בתוכנית "כך היה" בהגשת יגאל רביד, ערוץ 1, בהפקת רשות השידור.
- ^ מחאה פומבית נגד חוק השבת, על המשמר, 9 ביולי 1965
- ^ צלם־עתונות הגיש תלונה נגד מלווי גב' אשכול, מעריב, 20 באוקטובר 1966
- ^ דניאל דגן, אם נצא מהמחתרת ־ צפויות לנו מכות במשטרה, מעריב, 31 באוגוסט 1971
יוסף צוריאל, ה"פנתרים" חילקו המחאות שי למשפחות נצרכות, מעריב, 19 במרץ 1972 - ^ כתב העולם הזה יעיין בחומר שהוחרם - תחת פיקוח, על המשמר, 2 בספטמבר 1968
- ^ משטרת ישראל קיבלה מידע על 4 החשודים בקשר לשוד בפרנקפורט, דבר, 9 באוקטובר 1972
- ^ נתן זהבי שוחרר בגרמניה ללא ערבות וחזר לארץ, דבר, 10 בדצמבר 1972
- ^ 9.0 9.1 רינת גור-נחום, עצבני בלי הפסקה, באתר ynet, 29 בינואר 2003
- ^ מערכת אנשים, הדס שטייף בראיון: התלונות על זהבי - ממעשים מגונים בכוח ועד לכאורה אונס, 19 בנובמבר 2017, באתר מאקו
- ^ אלכסנדר כץ, "ביצעה רצח אופי, רמסה שמי": זהבי תובע 1.8 מ' משטייף, באתר אייס, 20 בנובמבר 2017;
תא (ת"א) 43552-11-17 נתן זהבי נגד הדס שטייף - ^ תשלם 390 אלף שקל: התקבלה תביעת הדיבה של נתן זהבי נגד הדס שטייף, www.maariv.co.il
- ^ בואו להכיר את נתן זהבי, באתר רדיו ללא הפסקה
- ^ ירעם נתניהו, שליפות עם נתן זהבי, באתר nrg, 15 במאי 2007
- ^ נתן זהבי, לא מתחתן עם סוהא, באתר nrg, 26 בנובמבר 2004
- ^ "הגעתי למסקנה שאני לא רוצה להביא ילדים לעולם", באתר רדיו ללא הפסקה
- ^ צוואת בן בן אמוץ: היורשים - בתיה אפולו וארבעה ילדיו, מעריב, 30 באוקטובר 1989
- ^ סכסוכים והשלמות, מעריב, 20 בנובמבר 1989
- ^ קרן נויבך, המרוץ בחירות 96, הוצאת משכל
- ^ נתן זהבי, תקוות שחורות: ספרו החדש של נתן זהבי, באתר מעריב השבוע, 3 באוקטובר 2016
- ^ רתם קלינה, זהבי עצבני – עכשיו באמת, באתר nrg, 21 במאי 2006
- ^ נטע סלע, אחרי הפגנת חולי הסרטן: זהבי ירה פצצות תאורה, באתר ynet, 21 במאי 2006
- ^ זהבי & גזית - האם קפה מפחית את הסיכוי להתאבדות?, באתר רדיו ללא הפסקה
- ^ אור ברנע, נתן זהבי מתוודה: אני נאבק בסרטן, באתר ynet, 17 בדצמבר 2006
- ^ רן בוקר, נתן זהבי יוצא לחופשה מהגשת תוכניתו: "זקוק לפסק זמן", באתר ynet, 21 במרץ 2018
- ^ פירוט שחקני הסרט "The Chain", באתר IMDb (באנגלית)
- ^ על רגל אחת, "זהבי מחפש תשובה", ו' 18:30, ערוץ 2, באתר גלובס, 15 במאי 2000
- ^ רותה קופפר, מגה-תשובה בין הסדינים, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2002
רוגל אלפר, א-ביסלה סקס, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2002 - ^ זהבי עצבני על יגאל עמיר, באתר וואלה! NEWS, 19 באוקטובר 2004
- ^ דפנה ארד, נתן זהבי רוצה שגופתו תשרף, באתר וואלה! NEWS, 22 במרץ 2007
- ^ נתן זהבי פוגע במאזיניו באתר האגודה לזכות הציבור לדעת
- ^ שרות אייס, הרשות השנייה תקנוס את רדיו 103fm בדקות פרסום, באתר הרשות השנייה, 19 באפריל 2007
- ^ נתן זהבי סיבך את רדיו ללא הפסקה, באתר וואלה!
- ^ דבריו של נתן זהבי, באתר רדיו ללא הפסקה
- ^ ערן בר-און, בעקבות קללה בוטה: 103FM משעה את נתן זהבי, באתר ynet, 31 במאי 2012
- ^ לי-אור אברבך, נתן זהבי ניבל את הפה - ורדיו ללא הפסקה תיקנס ב-80 אלף שקל, באתר גלובס, 28 בנובמבר 2012
- ^ א (ת"א) 33239-07-12 יורם שפטל נגד נתן זהבי, ניתן ב-29 בספטמבר 2013
- ^ נתי טוקר, נתן זהבי קילל - ו"רדיו ללא הפסקה" ייקנס ב-70 אלף שקל, באתר TheMarker, 13 בינואר 2014
- ^ משה בנימין, למרות הגידופים של נתן זהבי: בג"ץ ביטל את שילוש הקנס לרדיו ללא הפסקה, באתר אייס, 5 בפברואר 2015
- ^ רן בוקר, נתן זהבי קרא לשדרנית לאה לב "זונה" בשידור - והושעה, באתר ynet, 5 בפברואר 2018
- ^ תקדין - המחוזי: השדרן נתן זהבי יפצה ב-3,000 שקל מאזין אותו גידף בשידור, www.takdin.co.il (בעברית)
- ^ זהבי יקבל את פרס אומ"ץ, באתר רדיו ללא הפסקה, 23 ביולי 2008
- עיתונאים ישראלים
- עיתונאים עבריים
- סגל מעריב
- שדרני רדיו ישראלים
- פובליציסטים ישראלים
- פובליציסטים עבריים
- אנשי טלוויזיה ישראלים
- שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
- צלמים ישראלים
- מפיקי קולנוע ישראלים
- זוכי פרס סוקולוב
- כתבים פליליים
- בעלי טור ישראלים
- עורכי עיתונים ישראלים
- עורכי מוניטין
- סגל רדיו ללא הפסקה
- בוגרי בית הספר תל נורדאו
- אתאיסטים ישראלים
- שובתי רעב ישראלים
- סגל מעריב השבוע
- סגל חדשות
- ישראלים שנולדו ב-1946
- מצילים
