אייל אסולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אייל אסולין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1980 (בן 44 בערך)
אופקים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אייל אסולין (נולד ב-1980) הוא אמן רב-תחומי ישראלי ומרצה במכללת ספיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסולין נולד בשנת 1981 באופקים. למד במגמת אמנות בתיכון וב-1997 השתתף בפרויקט "התחנה לאמנות עכשווית" – סדנא ליצירה וללימוד באופקים, שהקים האמן, דוד וקשטיין. לאחר סיום שירותו הצבאי ב-2006, למד לתואר ראשון באקדמיה לאמנת ועיצוב בצלאל. במהלך לימודיו עבר מתחום הציור לפיסול. סיים את התואר ב-2010, ובשנת 2011 החל ללמד במכללת ספיר, והוא גם אוצר הגלריה של בית הספר. בשנים 2012–2014 למד לתואר שני באמנות בבצלאל.

על עבודתו עם הקהילות המקומיות באופקים ובעיר הבדואית רהט זכה אסולין ב"פרס האמן בקהילה" של משרד התרבות בשנים 2010–2014 והוא האמן היחיד שהוענק לו הפרס במשך ארבע שנים רצופות. בשנת 2014 זכה גם בפרס האמן הצעיר.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסולין, אמן רב תחומי, עוסק בתרבות השפע והצריכה ובזהויות – זהות גברית, מזרחית, פריפריאלית – תוך שהוא מתבונן בעין בוחנת וביקורתית על השפעתן של הטכנולוגיה והתעשייה על חיי הפרט והחברה המודרנית. עבודותיו של אסולין עוסקות בין היתר גם בעידן המכונה הטרום דיגיטלי, באמנות הקינטית, בסוריאליזם וניתן להבחין בהשפעות עולם החי על המכונות שהוא יוצר.[1]

ב-2013 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו במוזיאון הנגב לאמנות בבאר-שבע, "וירוס". בתערוכה הוצגו פסלים קינטיים השאובים מעולם פרוקי הרגליים, בין מכונות לחרקים מפלצתיים, המכונות של אסולין מופעלות בעזרת טכנולוגיה ומבצעות פעולות בצורה מחזורית וחסרת תכלית. עבודותיו מעלות שאלות בהקשרים של גבריות סטריאוטיפית, מעמד, ועדתיות בחברה הישראלית.[2] אחת העבודות המוצגות בתערוכה, הפסל "וירוס" מורכת מ-3800 פיסות קרטון שנחתכו והורכבו במשך שבעה חודשים בתכנון מדוקדק ליצירת מודל מדויק, בהקטנה של חמישים אחוז מהמקור, של טרקטור מחפרון מתוצרת JBC. בשונה מהמקור, הדגם של אסולין עומד על זרועותיו בלא יכולת תזוזה. בתא הנהג, ידיות ההילוכים מצופות זהב.[1]

ב-2018 הצג תערוכת יחידבשם "הוד" במוזיאון חיפה. בתערוכה, מיצב פיסולי מרכזי בשם "המלווים", מוקף בעיטורי קיר השאובים מן התרבות המצרית העתיקה. ארבעה-עשר חתולים זהובים, "מלווים מלכותיים", שכובים במעגל, ובמרכזו אבני פחם שעליהם פזורים תליוני שרשראות "חי" – סמל מקומי המלווה את מרבית עבודותיו של אסולין. ה"חי" המוזהב והצבע השחור הדומיננטי נוכחים בעבודותיו של אסולין כביטוי לעושר המוחצן ולעוני המוסתר, לעבודות הכפיים שנכפו על עולי צפון אפריקה בשנות החמישים בישראל.[3]

פסלו של אסולין "מוטי" (2018), המתכתב עם פסלו של יצחק דנציגר "נמרוד" עורר סערה כשיורשיו של דנציגר, בעלי הזכויות על הקניין הרוחני של עזבונו האמנותי, הגישו באוקטובר 2019 תביעה כי השימוש בדמותו של "נמרוד" כמקור השראה וכרפרנס ויזואלי מהווה פגיעה בזכויות היוצר והיצירה, וכי הם מבקשים לאסור על אסולין להציג ולמכור את ״מוטי״, או עותקים ממנו.[4]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006–2010 תואר ראשון באמנות, בצלאל.
  • 2012–2014 תואר שני באמנות, בצלאל.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2010 מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל
  • 2010–2014 משרד התרבות והספורט בישראל - מענק אמן בקהילה.
  • 2014 פרס האמן הצעיר, משרד התרבות והספורט בישראל.
  • 2017 פרס עידוד היצירתיות, משרד התרבות והספורט בישראל

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2013 "וירוס", מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע, אוצרת:דליה מנור.
  • 2016 "וירוס", מוזיאון לאמנות Beelden Aan Zee, האג, הולנד.
  • 2016 "שופוני יא נאס" (תסתכל עלי), משכן האמנים בהרצליה.
  • 2018 "הוד", מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 דליה מנור, וירוס (קטלוג התערוכה), באר שבע: מוזיאון הנגב לאומנות, 6 יוני, 2013 - 28 ספטמבר, 2013
  2. ^ יאיר גבי, (2019). אייל אסולין, שבילים, גיליון 21, עמוד 17, באתר bethasofermodiin.org.il
  3. ^ תובל שרון, אייל אסולין: הוד, באתר מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת, ‏04.08.18
  4. ^ פלג רותם חגית, לך הביתה ״מוטי״? אייל אסולין מרגיז את יורשי דנציגר, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2019-10-25