אופקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אופקים
סמל העיר אופקים.gif
הכניסה לאופקים
הכניסה לאופקים
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יצחק דנינו
גובה ממוצע ‎141‏ מטר
תאריך ייסוד 1955
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 26,625 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה
‎71
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎3.8%‏ בשנה עד סוף 2016
  - צפיפות אוכלוסייה 2,600 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ‎80
תחום שיפוט 10,240 דונם
    - דירוג שטח שיפוט
‎124
31°18′31″N 34°37′15″E / 31.308648361582°N 34.6209167777028°E / 31.308648361582; 34.6209167777028
מדד חברתי-כלכלי - אשכול 3 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3839
    - דירוג מדד ג'יני
‎168
לאום ודת
יהודים: 92.9% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 7.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2015
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 11.7%
גילאי 5 - 9 9.4%
גילאי 10 - 14 8.3%
גילאי 15 - 19 8.1%
גילאי 20 - 29 17.6%
גילאי 30 - 44 16.9%
גילאי 45 - 59 14.8%
גילאי 60 - 64 3.9%
גילאי 65 ומעלה 9.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2015
חינוך
סה"כ בתי ספר 25
–  יסודיים 18
–  על-יסודיים 12
תלמידים 5,340
 –  יסודי 3,414
 –  על-יסודי 1,926
מספר כיתות 263
ממוצע תלמידים לכיתה 20
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ה (2014-‏2015)
פרופיל אופקים נכון לשנת 2015 באתר הלמ"ס
אתר הבית הרשמי

קואורדינטות: 31°18′31″N 34°37′15″E / 31.308648361582°N 34.6209167777028°E / 31.308648361582; 34.6209167777028

השדרה המרכזית רחוב הרצל
המרכז המסחרי החדש באזור התעשייה בעיר
בלוקים באופקים
הספרייה העירונית
בית הספר התיכון

אופקים (אֳפָקִים) היא עיר במחוז הדרום בישראל השוכנת 24 ק״מ צפונית־מערבית לבאר שבע. היא הוכרזה כעיר בשנת 1995.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופקים נוסדה ב־19 באפריל 1955,[2] ותושביה הראשונים היו עולים ממרוקו ותוניסיה. ראשיתה של אופקים כתחנת טרקטורים של מושבי מועצה אזורית מרחבים,[3] שיועדה להתרחב ולהיות "מרכז אזורי" שיכלול בין השאר מרפאה, בית ספר אזורי, אמפיתיאטרון ותחנה של תנובה לקליטת תוצרת חקלאית.[4] אלא שגל העלייה הביא לכך ש־400 משפחות נשלחו לאופקים ושוכנו במעברה שנבנתה במהירות והכילה צריפים, פחונים ואזבסטונים. המגורים הארעיים חייבו בנייה, ובשנים הראשונות הייתה העבודה בבניין מקור פרנסה עיקרי בעיירה. בסוף 1956, לאחר מלחמת סיני, עם גל העלייה של יהודי מצרים, הגיעו 150 משפחות נוספות למקום (חלקן קראים), וב־1957 מנתה אוכלוסיית היישוב כ־2,500 נפש. באותה העת עדיין היו קיימות שתי מעברות ביישוב: האחת באזור התעשייה הנוכחי של העיר, והשנייה ממערב למרכז העיר הנוכחי (רחובות קיבוץ גלויות וגולומב).

בשנים שלאחר מכן הגיעו 170 משפחות עולים מפרס ועולים נוספים מהודו ורומניה. בשנת 1958 קיבל היישוב מעמד של מועצה מקומית. ב־1959 מנתה אוכלוסיית העיירה כ־5,000 נפש, ובה 60% יוצאי צפון אפריקה (רובם יוצאי מרוקו), 15% יוצאי מצרים, 15% יוצאי פרס ו־10% יוצאי הודו, אירופה ותושבים ותיקים. מקורות התעסוקה העיקריים בשנות ה־50 היו לא רק בעבודה בבניין, אלא גם בעבודה בחקלאות במושבים הסמוכים ועבודות דחק שכללו גם נטיעת מטעי אגבות שיועדו לשם פיתוח תעשיית חבלים במקום.

משנות ה־60 ועד שנות ה־80[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל התעשייה הראשון שהוקם באופקים היה מפעל לליטוש יהלומים שהוקם בסוף שנות ה־50 והעסיק כ־60 עובדים. ב־1959 החלה הקמת שני מפעלי טקסטיל שנועדו להביא תעסוקה ולסייע לפיתוח העיירה. אחד מהם היה מפעל אופ־אר (קיצור של אופקים־ארגנטינה, ממנה הגיעו המשקיעים). בתוך שנה הוקמו המפעלים, והעסיקו יחד כ־500 איש. באותה העת גם נסללו כבישים ורחובות, גנים ציבוריים ניטעו והוקמו בתי ספר ממלכתיים ודתיים.

בסוף שנות השבעים קלטה אופקים פליטים מווייטנאם, שספינתם היטלטלה בים, כאשר אף מדינה אחרת לא הייתה מוכנה לקלוט אותם. מנחם בגין (שזיכרון השואה ופליטים יהודים המטלטלים בים היו טבועים בו היטב), ראש הממשלה באותה העת, החליט על קליטת הפליטים בישראל.

בשנת 1984 נוסד בעיר בית חב"ד, אשר הקים רשת מוסדות חינוך לכלל האוכלוסייה, אשר סייעו רבות לקליטת עולי ברית המועצות מספר שנים מאוחר יותר. מיד עם פתיחתו בית חב"ד בעיר העמיד בית תמחוי לנזקקים שמחלק מנות חמות וביגוד לתושבים הזקוקים לכך.

משנות ה־90 ועד 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה־90 הגיעו אל העיר עולים רבים מברית המועצות ומאתיופיה. בשנת 1995 קיבל היישוב מעמד של עיר. ב־1997 הוקם בעיר גרעין תורני בשם "אפיקי אורות".[5]

על רקע המשבר בענף הטקסטיל שהביא לסגירת מפעלי התעשייה המרכזיים בעיר, ובצדו גלי העלייה הגדולים שפקדו את העיר בשנות ה־90, גדל בה מאוד אחוז האבטלה מאמצע שנות התשעים. גם בשנות האלפיים סובלת אופקים ממחסור במקומות עבודה, ורמת השכר בה היא מהנמוכות בערי ישראל.

אופקים משמשת כמרכז עירוני ליישובים במועצות האזוריות מרחבים ואשכול.

משנת 2015 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים אלו העיר החלה להתפתח לאחר קיפאון דמוגרפי, נבנה בה "מרכז צעירים" הכולל בית קפה וקולנוע, וכן אלפי יחידות דיור חדשות ומרכזי מסחר ותעסוקה.

בינואר 2016 נפתחה תחנת הרכבת באופקים. התחנה היא חלק מקו הרכבת אשקלון-באר שבע. פתיחת התחנה קיצרה את זמני הנסיעה בין אופקים וגוש דן.[6]

בפברואר 2017 נחתם הסכם הגג שיוסיף לעיר אופקים יותר מ-12 אלף יחידות דיור חדשות, חלקן בבנייה צמודת קרקע וחלקן בבנייה לגובה, בבניינים עד 13 קומות.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2016, מתגוררים באופקים 26,625 תושבים (מקום 71 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.8%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2015, לאופקים דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ה (2014-‏2015) היה 47.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2014 היה 5,945 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,465 ש"ח).[7]

להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אוכלוסיית העיר מורכבת כדלקמן (נכון לשנת 2013):

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גבורי ישראל
  • אלי כהן
  • קיבוץ גלויות
  • בן-גוריון
  • הרי״ף
  • מישור הגפן
  • מישור הגפן החדשה
  • שפירא
  • בית וגן
  • הארזים
  • יוני
  • דדו
  • רמת שקד (בבנייה)
  • חורשת נח (לקראת שיווק)
  • שכונת הפארק (בשיווק)
  • אופקים חדשים (שכונה עתידית המתוכננת לכלול כ-8,000 יחידות דיור. לפי התכנון השכונה תהיה מעבר לנחל העובר בסמוך לעיר, תקיף את פארק אופקים ותתחבר לשאר העיר בעזרת גשר השכונה תכלול בניינים עד כ-13 קומות ובנייה רוויה)

אתרים בעלי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פארק אופקים – שוכן במזרח העיר, ונטועה בו חורשה של עצי אשל הפרקים. בפארק נמצאת גם מערת אלג'ריר, ששימשה מאגר מים קדום. בפתח המערה נמצאת מחצבה, שממנה נלקחו האבנים לבניית מבצר פטיש – השוכן במזרח הפארק.
  • מבצר פטיש – נקרא גם "קלעת פוטיס"; מבנה עות׳מאני שנבנה ב־1894 על מנת לתווך בסכסוכים שפרצו בין שבטי הבדואים באזור ולשמור על הסדר.
  • פארק סיירת שקד – שוכן כ־3 קילומטרים דרומית לעיר ומשתרע על כ־6,000 דונם. בפארק מוצבת אנדרטה לזכר הנופלים מקרב לוחמי הסיירת, גשר רכבת באורך 130 מטר מתקופת המנדט ומתקנים קדומים לאיסוף מים. נחל אופקים זורם בשטח הפארק.
  • חורבת מנוחאתר ארכאולוגי מהתקופה הישראלית, ההלניסטית והביזנטית.
  • סינגל אופקים – מסלול אופניים מעגלי לרוכבי שטח שאורכו 22 ק״מ יוצא מהעיר אופקים דרך נחל אופקים, פטיש, שמריה ונחל גרר. הסינגל נבנה על ידי העמותה הקהילתית אחוזת נגב וקרן קיימת לישראל.

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת אופקים משרתת את העיר כחלק ממסילת אשקלון - באר שבע.

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת דן בדרום מפעילה בעיר 5 קווים פנימיים אשר יוצאים מתחנת הרכבת אל העיר, אך אינם מוגדרים כקווי הזנה, ומפעילה שירות עירוני ובין-עירוני לבאר שבע, תפרח, מועצה אזורית אשכול, להבים, אשקלון ואשדוד. חברת אגד מפעילה קווים לירושלים ובני ברק, וחברת מטרופולין מפעילה קווים לתל אביב-יפו רחובות ודימונה. כמו כן בסופי שבוע ובחגים פועלים קווים אשר מופעלים על ידי החברות דן בדרום וקווים לערים החרדיות ביתר עילית, מודיעין עילית, אלעד ובית שמש.

ראשי היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרון (אהרל'ה) כהן, תולדות הקמתן של עיירות הפיתוח בנגב המערבי: שדרות, אופקים, נתיבות, ספריית בית אל, 2016.
  • דניאל בן סימון, עסקה אפלה בדרום, כתר, 2002
  • בתיה גור, מכביש הרעב שמאלה, כתר, 1990
  • יחיאל בן טוב, ארבעים שנה במדבר – אוטוביוגרפיה, 1988
  • יהושוע זמורה, אופקים, הוצאה עצמית, 1989
  • נעימה תפילין, ואהבתי לרעיי כמוני, עתיד בהיר, 1995
  • ז'וזף דדון, איציק קריספל, אפרת קובלסקי אדריכלים, דן חסון, אופקים - פרויקט אופ אר, הוצאת מוזיאון פתח תקווה לאמנות, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]



ראשי ועד המתיישבים, מועצת ועיריית אופקים סמל העיר אופקים.gif
לפני ההכרה
במועצה המקומית
יעקב שמשוני
(ראש מרחבים)
יהודה מרציאנו
(ועד מקומי)
1955 1955–1958
כמועצה מקומית דב פרידקין
(מועצה ממונה)
משה ביתן יעקב כהן
(ועדה קרואה)
משה מייבסקי
(ועדה קרואה)
יחיאל בנטוב אברהם רביבו יחיאל בנטוב יאיר חזן
מ-1958 מ-1960 מ-1961 מ-1963 מ-1969 מ-1978 מ-1983 1989–1993
כעירייה מיכה הרמן
(מועצה / עירייה)
יאיר חזן אבי אסרף אריה אזולאי
(ועדה קרואה)
צביקה גרינגולד
(ועדה קרואה)
איציק דנינו
מ-1993 מ-1998 מ-2003 מ-2007 מ-2008 2013–והלאה