אילת סווטיצקי
 | |
| לידה |
30 במאי 1977 (בת 47) נירים |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים |
יגור  |
| עיסוק | סופרת |
| שפות היצירה | עברית |
| תחום כתיבה | סיפורת |
| סוגה | רומן אירוטי |
| תקופת הפעילות | מ-2012 |
| מספר צאצאים | 3 |
| www.dvashbooks.co.il | |
  | |
אילת סווטיצקי (נולדה ב-30 במאי 1977) היא סופרת, עורכת, ומוציאה לאור ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סווטיצקי נולדה וגדלה בקיבוץ נירים[1]. החלה לכתוב בנעוריה כשהייתה בת 14, בעיקר שירה וסיפורים קצרים[2].
באוקטובר 2012, לאחר שנחשפה לספר חמישים גוונים של אפור, החלה לעסוק בכתיבה[3]. בשנת 2013 ראה אור הספר הראשון בסדרת הספרים תחרה וצבע שכתבה: תחרה וצבע ולאחר מכן ראו אור החלקים האחרים בסדרה: זהב ודיו, פנינה ומשי, ומאוחר יותר זכוכית וחול. רומנים מסוגת הרומן האירוטי העוסקים בנושאים שונים, בין היתר נושאים המבוססים על חוויות חיים אישיות של המחברת כמו התמודדות עם הפרעה דו-קוטבית, הפרעת אכילה ועוד[4].
בשנת 2016 הקימה את "דבש הוצאה לאור"[5][3]. נכון לשנת 2024 כתבה והוציאה לאור 22 ספרים[6].
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדרת תחרה וצבע
- תחרה וצבע מהדורה ראשונה: הוצאת אהבות, 2013. מהדורה שנייה: הוצאת דבש, 2017
- זהב ודיו מהדורה ראשונה: הוצאת אהבות, 2014. מהדורה שנייה: הוצאת דבש, 2017
- פנינה ומשי מהדורה ראשונה: הוצאת אהבות, 2014. מהדורה שנייה: הוצאת דבש, 2017
- בעין הסערה מהדורה ראשונה: הוצאת אהבות, 2014. מהדורה שנייה: הוצאת דבש, 2017
- זכוכית וחול הוצאת דבש, 2019
סדרת לאסוף את השברים
- לאסוף את השברים, 2016
- רסיסים של אושר, 2016.
- לעיניי בלבד הוצאת דבש, 2016
סדרת חיים שלמים לחיות
- חיים שלמים לחיות, הוצאת דבש, 2017
- להציל את מרגו, הוצאת דבש, 2019
- להמר על הכל, הוצאת דבש, 2019
סדרת לילות לואיזיאנה
- ביום שתעז לאהוב, הוצאת דבש, 2021
- ביום שתעז לחיות, הוצאת דבש, 2021
- ביום שתעז לחלום, הוצאת דבש, 2022
- ביום שתעז לראות, הוצאת דבש, 2022
סדרת סיכוי אחרון
- כל המילים היפות, הוצאת דבש, 2023
- כל המילים הנכונות, הוצאת דבש, 2023
ספרים נוספים
- לב בקופסה, הוצאת דבש, 2017
- שקרים ותקוות, הוצאת דבש, 2018
- אהבה וכאוס: דירה אחת שני שותפים, הוצאת דבש, 2020
- הכל ועוד קצת, הוצאת דבש, 2020
- גנבת החלומות, הוצאת דבש, 2022
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשואה ואמא לשלושה[7] מתגוררת בקיבוץ יגור. ב-7 באוקטובר במהלך טבח שבעה באוקטובר אחיה הבכור רועי פופלוול נרצח[8], אימה חנה פרי ואחיה נדב פופלוול[9] נחטפו מביתם בקיבוץ נירים[10]. לאחר 49 יום בשבי החמאס, ב-24 בנובמבר 2023, שוחררה חנה פרי, אימה של אילת, והושבה לישראל[11]. אחיה, נדב, נרצח בשבי, וגופתו הוחזרה לישראל כעבור חודשיים[12].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילת סווטיצקי, ברשת החברתית פייסבוק
אתר האינטרנט הרשמי של אילת סווטיצקי- אילת סווטיצקי ברשת החברתית פייסבוק
- רשימת היצירות של אילת סווטיצקי, קטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של אילת סווטיצקי, באתר "סימניה"
- הלוחשות לספרים מארחות את אילת סווטיצקי, יוטיוב
מורן שריר, הטרגדיה האישית יצאה מהטלוויזיה והגיעה לכריכת הספרים, באתר הארץ, 26 בפברואר 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גנבת החלומות -ספר דיגיטלי, באתר D-steimatzky, 2021-01-03
- ^ סיון מזרחי, איילת סווטיצקי: "לכתוב סצנות סקס זה כיף גדול", באתר מאקו, 17 ביוני 2014
- ^ 1 2 דפנה לוי, "ניתקתי את השיחה, לא רציתי לשמוע את אמא שלי נרצחת", באתר ישראל היום, 25 בינואר 2024
- ^ תחרה וצבע 1
- ^ אודות, באתר www.dvashbooks.co.il
- ^ סווטיצקי, אילת באתר עברית
- ^ אילת סווטיצקי
- ^ הנרצחים והנופלים במלחמה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל (באנגלית)
- ^ 240 חטופים: השמות, הפנים, הסיפורים, באתר ynet, 22 באוקטובר 2023
- ^ שני ליטמן, איילת סווטיצקי: "אין לי זמן לתת לסדקים ולכאב הזה להיכנס פנימה. אני לא יכולה לקרוס", באתר הארץ, 23 באוקטובר 2023
- ^ 10 חטופים זוהו עד כה: ביניהם גם חנה פרי, ושלושה מבני משפחת מונדר, באתר ynet, 24 בנובמבר 2023
- ^ נועם (דבול) דביר, במבצע מיוחד של צה"ל: גופותיהם של יורם מצגר, יגב בוכשטב ונדב פופלוול חולצו ממנהרה בחאן יונס, באתר www.israelhayom.co.il, 20/8/2024
| בקרת זהויות |
|
|---|
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אילת סווטיצקי".