אישטוואן ארקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אישטוואן אֶרקֵין
Örkény István
אישטוואן אֶרקֵין, בשנת 1974
אישטוואן אֶרקֵין, בשנת 1974
לידה 5 באפריל 1912
בודפשט, הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 ביוני 1979 (בגיל 67)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Örkény István György
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה תיאטרון, פרוזה
סוגה תיאטרון אבסורדי, סיפורים קצרים, רומנים
נושאי כתיבה חיי היום-יום הבנליים
יצירות בולטות נובלות בן רגע, משחקי חתולים
תקופת הפעילות מ-1938 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • אנגלה פ. נאג' (19481959)
  • ז'וז'ה רדנוטי (19651979) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אטילה יוז'ף (פעמיים)
פרס קושוט
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסל דיוקן של הסופר בבול של הדואר ההונגרי משנת 2012

אישטוואן אֶרְקֵין או אישטוואן אֶרְקֵן, (בשמו המלא "אישטוואן ג'רג' אֶרקֵין" במקור אסטרייכר, בהונגרית: Örkény István György; ‏ בודפשט, 5 באפריל 1912 – בודפשט, 24 ביוני 1979) היה סופר יהודי-הונגרי, מחזאי, מחבר סיפורים ורומנים, שנודעו בצביונם הגרוטסקי. הוא זכה בפרס קושוט וזכה פעמיים בפרס אטילה יוז'ף.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישטוואן ארקין נולד בשנת 1912 במשפחה יהודית יחסית מבוססת. אביו היה רוקח בשם הוגו ארקין (שם משפחתו הקודם היה אסטרייכר - Österreicher) ואמו - מרגיט ארקין, בת לבית פֶּטֶה (Pető). אחרי לימודי תיכון בגימנסיה פיאריסטית, תחילה למד כימיה באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה וכלכלה. אחר כך, בשנים 19321934 למד רוקחות באוניברסיטת פאזמאן פטר (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד) בשנת 1937 פקד את חוג כתב העת "Szép Szó" ואחר כך חי ארקין מספר שנים בחו"ל, בין השאר בפריז ובלונדון, שבהן התפרנס מעבודות מזדמנות. בשובו להונגריה בשנת 1940 סיים תואר גם בהנדסה כימית.

בימי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 נלקח ארקין לשירות העבודה (עבודות כפייה ליהודים במסגרת הצבא ההונגרי) ונשלח לחזית המזרחית. הוא שובץ ביחידה לעבודות כפייה באזור הדון, נפל בשבי הסובייטי והוחזק כשלוש שנים במחנה עבודה לשבויי מלחמה בקרבת מוסקבה. באותה תקופה כתב את המחזה "וורנוז'". בשנת 1946 שוחרר ושב להונגריה.

פעילותו בתחום התיאטרון והספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורו הראשון, "Tengertánc" ("ריקוד הים"), הופיע בשנת 1937 בביטאון החוג "Szép Szó", ואחר כך הוצא לאור ב-1941. אחרי שחרורו מן השבי הסובייטי, בשנת 1947, פרסם את הרומן "Lágerek népe" ("אנשי המחנות"), שכונה על ידו "סוציוגרפיה של מחנה שבויי המלחמה" ובו סיפר על השבי במחנה הסובייטים. באותה תקופה התחיל לכתוב גם רומן, שלא יצא לאור.

שנות השלטון הסטליניסטי והדיכוי אחרי המרד משנת 1956[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1949 התמנה ארקֵין לדרמטורג של "תיאטרון הנוער" וב-1952 באותו תפקיד ב"תיאטרון הצבא העממי". החל משנת 1954 עבד כמגיה בהוצאה לאור לספרות יפה. ב-1952 פרסם את הסיפור "Lila tinta" ("דיו סגול") שעורר ביקורת חריפה מצד אחד האידאולוגים של המפלגה, יוז'ף רוואי. באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 נאסר עליו לפרסם מסיבות פוליטיות. עם המרד ההונגרי בשנת 1956, ניסה יחד עם סופרים אחרים כמו טיבור דרי, ג'ולה אייש, לאסלו בנימין וזולטאן זלק למצוא מקלט בשגרירות פולין בבודשפט, אך בקשתם נדחתה. הסופר עורר על עצמו את זעם המפלגה גם כשכתב על תחנת הרדיו הממלכתית "שיקרנו יום, שיקרנו לילה, שיקרנו בכל אורך גל". אחרי דיכוי המרד חתם יחד עם עוד חמישה עמיתים ביקורת עצמית שנועדה לפייס את השלטונות. למרות זאת, נאסר עליו לפרסם עד שנת 1960. בשנים האלה הורשה לעבוד לפרנסתו כמהנדס בבית חורשת לתרופות (בימינו בית חרושת Egis).

חידוש פעילותו כפרוזאיקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו בפרוזה ובתיאטרון, הטבועים בהומור גרוטסקי, מציגים גיבורים שלא ניתן לתארם ממש כטובים ואף לא כרשעים גמורים. אצל ארקין מה שנראית טרגדיה הופך לעיתים לקומדיה והגיבורים מגיבים תכופות לאירועים באופן שנראה מוזר. הסופר משאיר את הסיפורים עם סוף פתוח ונותן מקום לפרשנות הקורא לגבי האירועים וההשקפות המתוארים. הוא כתב גם בשבועון הסאטירי לודאש מתי.

בשנת 1963 הוציא לאור את סיפורו Macskajáték ("משחק חתולים") (בהמשך כתב על יסודו מחזה ותסריט לסרט). מאוחר יותר זכה לפופולריות הודות לספורים קצרים וקצרצים שכתב, למשל "סיפורים בן רגע" (1967). האחרונים, הנושאים צביון פילוסופי וגרוטסקי והשואבים את נושאיהם מחיי היום-יום, היוו חידוש בספרות ההונגרית ואף העולמית. ארקין שכלל את הסיפורים לאורך השנים והוסיף יצירות חדשות לקובץ הראשון, כך שיכלול 400 סיפורים. יצירות חשובות אחרות היו הרומן Házastársak ("בני זוג") (1951, 1956) וקובץ הנובלות Jeruzsálem hercegnője (נסיכת ירושלים) (1966). אחרי 1971 החל ארקין לכתוב את הספר Időrendben "בסדר העיתים" ("דיוקנאות, תמונות תקופה" 1973).

התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארקין בלט גם כנציג של תיאטרון האבסורד בהונגריה. בשנת 1964 כתב את הטרגדיה האבסורדית "Tóték" (משפחת טוט) שהוצגה לראשונה בשנת 1967 וזכתה להצלחה רבה. מחזה זה הביא לארקין פרסום עולמי. בשנת 1969 עובד מחזה זה לסרט אמנותי של ידי הבמאי זולטאן פאברי בשם "Isten hozta, őrnagy úr!" ("ברוך הבא, מייג'ור!"). לתיאטרון ולקולנוע עובדו גם יצירות אחרות, כמו "משחק חתולים". יצירות תיאטרון חשובות אחרות היו הדרמה Vérrokonok ("קרובים בדם") והקומדיה הטרגית "משחקי חתולים". בשנת 1979 לקה במחלה קשה, אך כתב עד ליום מותו. הוא נפטר מאי ספיקת לב. אלמנתו ז'וז'ה הקדישה את עצמה לטיפוח מורשתו. אישטוואן ארקין הובא לקבורה בבית הקברות פרקשרטי.

ארקין היה נשוי שלוש פעמים. בשנים 1937–1941 היה נשוי לפלורה גנצי (Gönczi), בשנים 1947–1959 לאנגלה נאג', מחברת ספרי בישול, והחל משנת 1965 עם ז'וז'ה רדנוטי, היסטוריונית של הספרות ודרמטורגית בתיאטרון ויג, אותה הכיר בשנת 1950.

מנישואיו לאנגלה נאג' נולדו לו בת - אנגלה ארקֵין (ילידת 1949), עורכת טלוויזיה, ובן, אנטל ארקֵין (יליד 1954), סוציולוג.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 - שם תיאטרון הקאמרי ע"ש מדאץ' בבודפשט הוסב לזכרו ל"תיאטרון ע"ש ארקֵין".
  • 2012 - הדואר ההונגרי הנפיק בול עם דיוקנו במלאת מאה שנה להולדתו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (Tengertánc, 1941 (ריקוד הים), נובלות
  • (Amíg idejutottunk, 1946 ,וידוי
  • (Hajnali pisztolylövés, 1947), נובלה
  • Lágerek népe (szociográfia, 1947)
  • Budai böjt (elbeszélések, 1948)
  • A borék (vígjáték, 1948)
  • Idegen föld (elbeszélések, 1948)
  • Voronyezs (színmű, 1948)
  • Házastársak 1951 - רומן
  • Koránkelő emberek 1952, רפורטז'ות ונובלות
  • Négy vidám jelenet 1953)
  • Hiszek a szabadságban 1954)
  • Hóviharban (válogatott elbeszélések, 1954)
  • (Ezüstpisztráng 1956,נובלות
  • Nehéz napok 1957, רומן
  • Macskajáték 1963) רומן קצר
  • Jeruzsálem hercegnője 1966 , נובלות
  • 1967 Nászutasok a légypapíron נובלות
  • (1967 Tóték (משפחת טוט), "דרמה"
  • Egyperces novellák (1968)
  • Macskajáték (1969) (דרמה)
  • Időrendben (válogatott elbeszélések, 1971)
  • Időrendben (színművek, 1972)
  • Időrendben (arcképek, korképek, 1973)
  • Glória, Macskajáték ,Tóték (3 סיפורים קצרים, 1974)
  • 1975 Vérrokonok ,דרמה
  • (1976 Meddig él egy fa?,נובלות
  • 1977 Rózsakiállítás סיפור
  • Az utolsó vonat (, 1977), נובלות
  • (Kulcskeresők, 1977, דרמה
  • Élőszóval (drámák, 1978)
  • Négykezes regény tanulságos története (regény, 1979)
  • (Forgatókönyv 1979 טרגדיה
  • (1980 Novellák ("נובלות") (1–2 כרכים)
  • Párbeszéd a groteszkről (1981)
  • Kisregények (1981), ("סיפורים קצרים")
  • (1982 Babik, סיפור קצר,
  • (1982 Drámák("דרמות") (1-3. כרכים)
  • Önéletrajzok töredékekben. Befejezetlen regények (1983)
  • (Pisti a vérzivatarban 1983 (משחק גרוטסקי, סולנוק)
  • Egyperces novellák (1984)
  • Lágerek népe (1984)
  • Visszanézve. Arcképek, korképek (1985)
  • Négyeskönyv (1987)
  • Búcsú (1989)
  • Egyperces novellák (1991)
  • Válogatott egyperces novellák (2004) מהדורה אלקטרונית מסת"ב 9789639578289

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אישטוואן ארקין בוויקישיתוף

https://www.haaretz.co.il/literature/prose/.premium-1.2610846